לקט מביאור אברבנאל לתורה -פרשת וילך

דברים לא,ב: בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא: אברבנאל: "סותר לזה נאמר בשעת מיתתו: וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה (לד,ז), והוא המורה שמוכן וחזק היה לצאת ולבוא? ... אין ראוי שאונה את עצמי בחשבי שכן יהיה תמיד, כי מפאת הזקנה, עם היותי בריא וטוב, אין ספק שלא יהיה כך בעתיד ... דיבר כאן בדרך השכל למה שיהיה עליו בעתיד". מנהיג מגלה אחריות גם ביחס לחשש רחוק ולמה שעתיד לקרות.

לא,י-יא: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל—בְּאָזְנֵיהֶם: אברבנאל: "למה ציווה ה' שתהיה קריאת התורה מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, והיה ראוי שתקרא שנה בשנה, וגם בכל רגל ורגל בעלות ישראל לבית הבחירה ... ולמה יוחד אמרו משבע שנים לשבי שנים, ובחג הסוכות בלבד? ... לפי שה' השגיח שיהיו דברי תורה חביבים על ישראל, ושמלבד הלימוד הפרטי ... עוד בפומבי גדול יקרא הגדול שבעם, שהוא המלך או השופט, את ספר התורה נגד כל ישראל, כדי שישמעו ויתפעלו ליבותיהם מהדברים, ומכבוד המדבר והקורא, ואם היה זה בכל שנה היה הדבר נקל בעיניהם ... ולכן ציווה שמהשנים לא תהיה הקריאה תדירה בכל שנה, כי אם בשנת השמיטה, לפי שבשנה ההיא יהיו פנויים מכל עסקיהם ... ומזונות מוכנים לפניהם ומתברכים בהם ... וציווה שתהיה הקריאה בחג הסוכות, לפי שהו כל התבואות נאספות ואין לב הבעלים עליהם". חג הסוכות שלאחר השמיטה הוא הכי מתאים ללמוד תורה בפרהסיה.

מה מקור החג "שמחת תורה"? אברבנאל: "בכל שנה היה הכהן ... קורא בחג הסוכות חלק מן התורה, ושהיה משלים בראשית (עד) במדבר בשש שנים, ובשנה השביעית שנת השמיטה בחג היה קורא המלך ספר 'אלה הדברים' ... ובשנה ההיא השביעית היה המלך מסיים התורה באופן ההוא. ושמכאן נשאר המנהג בימינו, שביום השמיני חג העצרת האחרון, שקוראים יום 'שמחת תורה', שבו אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה".

לא,יב: הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: אברבנאל: "בטף ובגרים – איך יצדק וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת? אברבנאל: "(הטף) בבואם בימים שתחול בהם שמירת המצוות וקיומם, תקל משא האבות וטורחם המוטל עליהם להביאם בעול מלכות שמיים, במה שקדם להם מההרגל בקטנותם לבוא שמה". ניתן להבין שהבאת ילד לבית הכנסת אינו טרחה לציבור אלא חינוך הילד והרגלתו ליראת ה' ולשמירת מצוותיו.

לא,יט: וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: "ויורה שמשה ויהושע שניהם יכתבו אותה ... אבל אמר: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כב), מורה שהוא (משה) כתבה ולא יהושע? ... אין הכוונה ששניהם יכתבו אותה על ספר תורת אלוהים ... אבל ציווה שיכתבו מהשירה טופסים (עותקים) רבים, לתת אותה לכל אדם, כדי שכל אישה ואישה ידענו וישגרנה בפיו, ויזמר תודה, ואולי שלזה שיתף יהושע בדיבור, כדי לצוותו שיעזור בכתיבת השירות האלה הרבות למשה רבו, כדי שלא תכבד עליו הכתיבה כולה ביום מותו".

שבת שלום, שבת של שובה ונחת, של תשובה וחשיבה, חינוך ליראה, הפצת תורה, חתימה טובה, אורן