"ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. ועשיתם עלה לריח ניחח לה' פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל. ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושעיר עזים אחד חטאת לכפר עליכם" וגו' (במדבר כט,א-ה). בר"ה מקריבים לעולה פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים; ובנוסף מקריבים גם שעיר לחטאת. מה המיוחד באלו שלכן ראוי להקריבם בר"ה? נראה שר"ה הוא יום בריאת האדם (היום השישי בבריאה), ולכן בו נידון האדם על מה שעשה בעולם – על תורה ומצוות שעשה, ואיך השפיע על תיקון העולם ע"י הליכה כרצון ה'. לכן זה קשור לאבות, כיון שהם היסוד שלנו, וממילא הם היסוד של תו"מ ותיקון העולם (לכן זמן תורה החל באברהם: 'שני אלפים תורה מאימת? … (בראשית יב, ה) מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן' [ע"ז ט,א]. [כחלק מחישוב הזמנים הגמ' ממשיכה שאברהם היה אז בן נ”ב שנה, נראה שיש בכך רמז שאז החל להתגלות באברהם היותו הנבחר והיסוד של בנ”י שנקראו בנים לה', שבזכות זה אנו ראויים לקבל את התורה, ולכן בגיל 'בן' של אברהם החל להתגלות התורה אצלו, שזה בהשפעה לתיקון עולם, שזהו שעשו נפשות – שגיירום, שתיקנו אותם, שזהו לשון עשיה כעין שנעשו חדשים, מתוקנים לה']). לכן מביאים פר איל וכבש כנגד האבות, כמו שמביא רש"י ממשה הדרשן (בקרבנות פסח): '"פרים" – כנגד אברהם, שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם". "אילים" – כנגד אילו של יצחק. "כבשים" – כנגד יעקב (בראשית ל) "והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש"י; במדבר כח,יט). לכן מביאים פר אחד כנגד הנאמר באברהם שרץ לבקר (אמנם ע"פ חז"ל הביא שלושה, אבל בפשט משמע אחד, ולכן מחשיבים זאת לאחד), וכן איל אחד כנגד האיל שהוקרב בעקידה, ושבעה כבשים כיון שבהפרדה של יעקב הוא נעשה עשיר, שהיה לו שפע מדברי העולם, כמובא בהמשך: “ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים" (בראשית ל,מג), לכן כנגד שפע המציאות בעולם זהו שבע כמספר ימי הבריאה. או כנגד הפס' שנאמר שנעשה עשיר, שפרץ בעושר, והתורה מדגישה את עושרו הרב, שכך יוצא שבע: “ויפרץ האיש מאד, מאד, ויהי לו צאן רבות, ושפחות, ועבדים, וגמלים, וחמורים". או שכיון שזהו יום דין לעולם, ואנו בנ"י מתקנים את העולם, לכן ביעקב שממנו יצאו שבטי בנ"י מתגלה שבע כנגד ימי הבריאה כגילוי שאנו מתקני העולם (וכן יעקב בחיר האבות, ולכן בו מתגלה במיוחד המעלה של תיקון העולם). כל אלו עולות, כרמז למעלה של תיקון העולם – העלאתו בקדושה למעלה כעולה לה', ובנוסף מביאים שעיר לכפרה, שאמנם אנו מתקני העולם אבל "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז,כ), ולכן מביאים גם שעיר לכפרה – לחטאת. כך משפיעים כח גדול לתיקון העולם, ומזכים לנו סנגוריה בדין. עוד נראה שאפשר שזה כנגד הבריאה שנבראה בשבעה ימים, ולכן יש שבעה כבשים, אבל לפניהם נאמר פר ואיל כנגד שני הדברים שהם ביסוד העולם, שבשבילם נברא, שזהו בנ"י והתורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). לכן הקדמו שני דברים – פר ואיל, כנגד שני הדברים האלו. פר מתגלה אצל אברהם, במידת החסד – הכנסת אורחים (שרץ לבקר), שזה מרמז על התורה שהיא כולה חסד "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא,כו) [גם אברהם הביא 'לשונות בחרדל' (ב”מ פו,ב), כך שכרמז ללשון שלומדת תורה – "על לשונה"]. איל מתגלה אצל יצחק בעקידה, כך שמרמז לחיבור בנ"י לה' שמוכנים אפילו למסור נפשם בשביל שם ה', ולכן איל כנגד בנ”י. נראה ששבעת הכבשים שכנגד ימי הבריאה זה דווקא בכבשים, שכבש כלשון לכבוש את מידת הדין, שזהו ששיתף ה' את מידת הרחמים לפני מידת הדין (כעין כבש את הדין ברחמים) כדי לברוא את העולם. אולי בקרבנות אנו מזכירים את מעלתנו, שיש בנו סימנים מיוחדים, שזהו 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א) כדי לעורר רחמים ולזכותנו בדין. פר כנגד גמ"ח – כמו שאברהם עשה גמ”ח בפר, איל כנגד רחמנים – כעין שה' ריחם על יצחק שלא לשחטו (ובזה אנו דומים לה' ברחמים), כבשים כנגד ביישנים – כמו יעקב שלא התווכח עם לבן על שרימהו אלא רק פעל במעשים כדי שלא ליפגע מלבן (ראה בהרחבה על סיבת מעשיו כדי לתקן את רמאות לבן ב'מעשי אבות – ב'', "ויצא" 'ויעקב איש תם – האמנם?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולי אפשר שבר"ה יש לדין דימוי של 'בני מרון' שיש לו שלושה פרושים: 'בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו: כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד' (ר"ה יח,א). שלכל אחד מהדימויים יש חשיבות לתיאור הדין (שלכן נאמרו כמה הסברים); לכן גם בקרבנות אנו מקריבים קרבנות כרמז לתיאור הדין, שזה כדי להעלות את זכותינו בדין. כנגד בני צאן (ההסבר של בני בבל) זהו כבשים, כנגד מעלות בית מרון זהו איל שרומז לעקידה שהייתה בהר (הר המוריה) כרמז להר התלול של מרון, וכנגד חיילות דוד זהו פר שהוא חזק במיוחד, ובו חורשים את הקרקע כעין חיילות שנלחמים וכובשים את הקרקע. אולי גם יש כעין רמז בקרבנות לעשרת המאמרות בהם נברא העולם בתשרי (ובפרט להסברו של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' – 'תשרי וניסן כחודשי בריאת העולם בכח ובפועל', שתשרי הוא הזמן של בריאת המאמרות). המאמר הראשון הוא "בראשית" (ר"ה לב,א) שהוא שונה מהשאר שנאמרו ב"ויאמר", ולכן זהו כחריג שמתגלה בחטאת במקום עולה, וגם רומז שבהתחלה היה את מידת הדין (לפני שה' הקדים את הרחמים לדין), ולכן זהו כנגד ההתחלה של המאמרות (שרומז להתחלה, שאע"פ שבכל המאמרות היה מידת הדין, זה בא כרמז להתחלה, ולא בא לומר שרק אז היה את מידת הדין ולא בשאר המאמרות); וזה ב"שעיר" כרמז לעשרת המאמרות שהחלו בו, כעין רמז לאותיות 'י – עשר' שיש במילה שעיר, שיש עשרה ('עשר') מאמרות, והעשרה מתחילים בו (כעין קיצור 'יהיה עשר' [ויותר מזה לדעה ש"בראשית" הוא היסוד לכל המאמרות שאחריו, אז הוא ממש גורם לכך שיהיו עשרה מאמרות]). אח"כ ישנם שבעה מאמרות של בריאה בעולם, שכל זה כדי שהאדם ישלוט על העולם, ולכן זהו בשבעה כבשים, כרמז שכל מהות העולם (שנברא לשבעה ימים) כדי שהאדם ישלוט בו, ולכן יש שבעה מאמרות וכנגדם שבעה כבשים, כלשון כיבוש, שניתן לאדם לשלוט בעולם ככובש תחת ידו. במאמר התשיעי נברא האדם, ולכן כנגדו איל, שכל מהות האדם זה כדי לגלות את שם ה', ושיאו במסירות נפש על קידוש השם, ולכן איל כנגד עקידת יצחק; וכן יצחק כמעט נעקד ועלה לשמים, כעין מלאך, ולכן רומז לנאמר במאמר "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א,כו), כעין מלאכים. (אולי גם איל אותיות 'א' – לי', שהאחד [א'] המובחר והמיוחד שבעולם, שזהו האדם, מטרתו הוא לגלות את שם ה', וזהו 'לי'; וכן איל אותיות א'לי, שמטרת ומעלת האדם זה להכריז שה' הוא האלקים). המאמר העשירי "ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ" וגו' (בראשית א,כח), כנגדו זה הפר, כרמז ל"פרו"; וכן נאמר בפס' שישתמשו לצרכם בארץ ובחיות, והדבר הכי חזק שבו האדם משתמש זהו הפר, ולכן הוא זה שמגלה זאת ביותר, והפר (להבדיל משור) מיועד לפו"ר ולכן בו נרמז על פרו ורבו והמשך הפס'. אולי אפשר שיש עשרה בהמות לקרבן כנגד עשרת הניסיונות של אברהם כדי להעלות זכותנו לפני הקב"ה, בזכות אברהם וכן כרמז שמה שהתגלה בו עכשיו נטוע גם בנו, כך שיש בנו מעלה של דבקות בה'; וכן עשרה ניסיונות כנגד עשרת המאמרות – שמגלה את שם ה' בעולם בכך שעמד בניסיונות וזהו כח גדול לתיקון העולם. לכן עשרה כשהרוב זה כבשים (שבעה), כרמז שאברהם 'כבש' את רצונו לפני ה' ועמד בניסיון. וישנם שלושה ניסיונות שבהם יש דבר מיוחד ולכן הם חריגים ומצויינים לעצמם. דבר אחד זה מלחמת ארבעת המלכים, שכנגדו זהו שעיר עזים לחטאת, שעז רומז לעוז, ולכח חזק ועז, שאברהם הפעיל וניצח את ארבעת המלכים; אולם זה חטאת כיון שבמסגרת המלחמה חטא אברהם (שלכן נענשו בגלות מצרים): 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו" … ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). [אמנם יש גם את דעת שמואל: 'ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה"'. אולם אפשר שלא חולק שחטא אברהם בדברים אלו, אלא שסובר שזה לא סיבה מספקת לגלות מצרים, וכן אין באלו גילוי שקשור לארץ ולחו"ל ולכן העמיד מטעם דברי אברהם על א"י). שני הניסיונות הנוספים שהם מיוחדים זה ניסיון "לך לך" וניסיון העקידה, שהם היו קשים במיוחד, כמובא במדרש כעין השוואה ביניהם בקושי שלהם: 'אמר רבי לוי: שתי פעמים כתיב "לֶךְ לְךָ", ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה' וכו' (ב"ר לט,ט). לכן גם בהם יש בהמה מיוחדת להחריג מהשאר, כנגד העקידה זהו האיל שהועלה בעקידה במקום יצחק, וכנגד לך לך זהו הפר, שהפר מיועד לפו"ר, ונאמר לאברהם בלך לך: “ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב,ב).