ו' אלול תשפ"ב

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

פרשת שופטים

צדק צדק תרדוף – כל צדיק צדיק תרדוף ללמוד ממנו לעבודת ה'[1]

צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ (דברים ט"ז כ')

הרב אברהם חיים ריינמאן זצ"ל הי"ד בספרו על מסכת אבות ויצא פרח (פרק ב' משנה י' ...והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים...) כתב וזלה"ק:

...על דרך זו שמעתי מצדיקים שכל צדיק וצדיק הוא כעין מסכת אחרת, ומי שלומד מסכת ברכות וכי אינו צריך ללמוד גם מסכת שבת?! על דרך זו אמרו חז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי זהיר טפי, כי לכל צדיק וצדיק יש לו דרך אחרת לעבודת ה' יתברך. וכן אמרינן בסנהדרין (ל"ב ע"ב) ת"ר צדק צדק תרדוף, ...הלך אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנה, אחר רבי עקיבא לבני ברק. הגם שכל אלו היו בזמן אחד, אכן לכל אחד ואחד היתה מדה נכונה אשר בו השלים את נפשו ביתר שאת, על כן צריך לילך לכל אחד ללמוד ממנו דרכו לעבודת ה' יתברך.

על כן אם הוא אינו בר הכי ליסע לכל צדיק וצדיק ללמוד מהם עבדות ה' יתברך, רק שהוא דבוק באחד [דהיינו בצדיק אחד], על כל פנים יכבד ויוקיר גם שאר הצדיקים, מכל שכן שלא ידבר ח"ו עליהם סרה, כי אם יפגום בכבוד צדיק אחד ויענישהו, אז לא יהיה אפילו ביד רבו כח להצילו מקללה דרבנן דלית לה אסוותא.

[וכן כתב בפירושו שם לפני כן] והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן וכו' דהנה יש חסידים שוטים שמדמים בנפשם בהיותם חסידים אצל רבם, על כן מצוה לדבר סרה על שאר צדיקי הדור ולפגום בכבודם. ודרך זה היא מסטרא אחרא, וכי עובד אחד יש להקב"ה, הלא יש לו הרבה צדיקים העובדים אותו. האחד כוחו גדול בתורת הנגלה, האחד בנסתר, האחד בכח העבודה, והאחד בכח גמילות חסדים, ובכל בחינה ובחינה יש כמה בחינות, על כן וכי מי שהוא דבוק ברבו שכחו בכח העבודה, וכי הוא אינו צריך ללמוד גם אצל צדיקים אחרים שעובדים את ה' יתברך בשאר בחינות?! כן שמעתי שהגה"ק מצאנז [נראה שכונתו לדברי חיים] אמר שאם ישמע שאחד מחסידיו שיאמר שרק רבו הוא רבי ולא אחר,  'יעקרו משני העולמות'! [לכן צריך לכבד ולהוקיר גם צדיקים אחרים] עכ"ל הרב אברהם חיים ריינמאן[2] זצ"ל הי"ד.

התמימות - תפילה בלתי לה' לבדו

תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם ה' אֱלֹקיךָ (י"ח י"ג)

מפרש בספר אור מלא לרב ישראל צבי הלוי[3] האדמו"ר מקאסני זצ"ל הי"ד י"ל [יש לפרש] דנודע מהמגיד הקדוש רד"ב [רבי דב בער (ממזריעטש)]...פירוש במאמרם ז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. דהנה אם יתפלל האדם על חסרון וצער שיש לו לעצמו, תפלה כזו אינה מקובלת, אלא כאשר ירצה להתפלל יתפלל על כבידות שיש בראש, כי הדבר שחסר לאיש ישראל למטה חסר למעלה בשכינה כביכול, כי האדם הוא חלק אלוק ממעל. וזה יפורש גם כאן, שהכתוב מלמד אותנו איך להתפלל, וזהו תמים תהיה - פירוש אם רצונך שתהיה תמים בלי חסרון כלל שלא יחסר לך מאומה, אזי תהיה תפלתך - עם ה' אלקיך, שתפלתך תהיה בשביל ה' אלקיך שיתוקן למעלה, וממילא יתוקן גם למטה...עכ"ל האדמו"ר מקאסן הרב ישראל צבי הי"ד.

כח גזירת חכמים שניתן מהתורה עצמה

וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד (דברים י"ז י"ז)

הרב שמעון גרינפלד זצ"ל בעהמ"ח שו"ת מהרש"ג זצ"ל מביא בספרו עה"ת זהב שבא [(בהדפסה חדשה נקרא ספר מהרש"ג עה"ת] במדרש רבה פרשת וארא (שמות רבה ו' א') הדא הוא דכתיב (קהלת ב' י"ב) וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה [וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ]. באותה שעה עלתה יו"ד שביַרְבֶּה ונשתטחה וכו' לפני הקב"ה וכו' מה כתיב ביה (מלכים-א י"א ד') וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת־לְבָב֔וֹ וכו' אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה וכו' של הוללות וסכלות היו, למה כִּ֣י מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים דברים אשר הם חצובים מלפניו שכל דבר ודבר נמלך בפמליה של מעלה וכו'.

נלפע"ד לבאר כוונת המדרש, דבאמת לפי ענין חכמתו של שלמה שהיתה יתירה אצלו מכל העולם כולו, היה ראוי  עפ"י דרך הטבע ועפ"י שכל אנושי שאף שירבה לו נשים מכל מקום לא יסור לבבו, ורק לרובא דעלמא המון עם יש לחוש שהנשים יפעלו אצלו להסיר לבבו. לא על שלמה שכתב המקרא עליו (מלכים-א ה' י"א) וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָֽאָדָם וגו'  אך מ"מ מה שגם על שלמה פעלו הנשים להסיר לבבו הוא עפ"י מה שנ"ל לבאר דברי הש"ס בשבת (י"ב ע"ב) שאמרו, שלא יקרא אדם לאור הנר שמא יטה, ואיתא שם שרבי ישמעאל בן אלישע אמר על עצמו אני אקרא ולא אטה, קרא והטה, אמר כמה גדולים דברי חכמינו ז"ל שאמרו שלא יקרא אדם לאור הנר [ע"כ מהגמרא]. והוא שבאמת רבי ישמעאל ידע בעצמו שאף אם יקרא לאור הנר לא יטה משום שאף בחול כשקרא לאור הנר מעולם לא הטה, מכל שכן בשבת קודש שידע בנפשו שלעולם יש זכרון שבת קודש עליו ודאי שלא יטה, רק עם כל זה אירע לו מקרה והטה, משום דכל גזירה שגזרו חכמינו ז"ל שלא יעשו  זה בשביל זה, הנה נתנו כח בהגזירה שלהם כ"כ [כל כך] עד שמי שיעבור על גזירה שלהם בודאי יעשה גם גוף האיסור כיוון שאינו חש על גזירת חכמים, והסכימו מן השמים שאדם זה יהיה מוכרח לעבור על גוף האיסור.

וכן ראיתי ביערות דבש [ראה ח"ב דרוש ב' ד"ה ולכן בניי ואחי] שכתב כי מי ששותה סתם יינם הוא ערב לו שבודאי יכשול [יכשל] בבנותיהם, והיינו שאף שאם לא הי' אסרו חכמינו ז"ל יינם משום בנותיהם, היה אפשר שישתה אדם יין נסך ועם כל זה לא יוכשל [יכשל] אח"כ בבנותיהם, אבל עכשיו שכבר אסרו חכמינו ז"ל הא אטו הא, נתנו כחב הגזירה כ"כ [כל כך]  עד שמי שלא יחוש לגזירה שלהם באמרו שהוא זהיר ולא יבוא להכשל לא יעלה בידו ויוכשל בודאי בבנותיהם. וזה היה הענין אצל רבי ישמעאל שידע ודאי שמה שאירע לו שקרא והטה, אינו רק בשביל זה עצמו שגזרו חכמינו ז"ל כך והוא לא חש לגזרתם, אבל לולא שגזרו חכמינו ז"ל לא היה אירע לו דבר זה...

והשתא נראה שאם בגזירת חכמינו ז"ל הוא כן, כל שכן וכל שכן במה שאסרה התורה, א"כ התורה שאסרה  למלך שלא ירבה לו נשים שלא יסור לבבו, אם מלך אחד רוצה להיות חכם בעיניו ואומר שירבה ולא יסור לבבו, פשוט שחכמתו לא עמדה לו מצד זה בעצמו, כיוון שכתבה התורה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. והנה שלמה מתחילה לא ידע מזה, וסבר שעל מי שיודע שבטבעו וחכמתו לא יהיה בכח הנשים להסיר לבבו, יוכל להרבות לו נשים, ולבסוף שראה שנכשל הבין שכיוון שאסרה התורה מצד זה, אף החכם שבחכמים לא יועיל לו חכמתו. וזה שאמר אותה חכמה והוללות של שטות היה, כי מה האדם שיבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו, פירוש כיוון שהמלך הקב"ה כבר כתב בתורתו הקדושה שנשים יסורו לבבו, א"כ כל חכמה שבעולם לא יועיל לאדם לפעול עליו שלא יסורו הנשים לבבו. ומסיים המדרש לבסוף הטעם שכל דבר נמלך הקב"ה בפמליה שלו וכו', היינו שכולם גם הממונים להשפיע חכמה באדם, מסכימים לאותו דבר ששום שכל שבעולם לא יועיל לזה, ולכן אין מבוא להנצל אף להחכם שבחכמים, והבן כי הענין נכון ויקר. עכ"ל הרב שמעון גרינפלד[4] זצ"ל.  

להפטרה

וּפְדוּיֵ֨י ה' יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂיג֔וּן נָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה[5] (ישעיהו נ"א י"א)

באשל חיים לרב חיים אפרים באלאיטי[6] זצ"ל הי"ד מפרש פסוק זה תוך קריאה לשמחה לראיית הטוב וההצלחה אצל חברו וזלה"ק: נ"ל לפרש בהקדם דברי הקול סופר [לרב חיים סופר בעהמ"ח שערי חיים על תהלים ועו"ס] על משניות אבות (פרק ה' משנה ה') ולא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים, וזו לשונו:

לדעתי ביום בשעה שעוסקים בעבודת שמים היתה רווחה, והמשנה מספרת שגם לא אמר צר לי המקום שאלין בירושלים בלילה הגם שלא היו עוסקים בעבודת הקודש. ועד"מ נ"ל לרוב כל בני אדם שהם באומנות אחד שונאים זה לזה כאילו חברו מזיק לו שעל ידו נתקצר פרנסתו, כאשר שמעתי הפירוש ואהבת לרעך כמוך - הכוונה אותו 'רעך' שהוא כמוך באומנות אחת, כי המאמין אומר במוכן לי לא יפגע אדם, וזה ולא אמר אדם לחבירו שהוא באומנותו, צר לי המקום שאלין בירושלים כי ישבו כאחים יחדיו, ודפח"ח.

ובספר לוח ארז החדש[7] פרשת חיי שרה פירש מ"ק [מקרא קודש] (בראשית כ"ד א') וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַה' בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל, כי אמרו רז"ל [אבות פרק ד' משנה כ"א] הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, כי מי שמקנא אם תבוא ברכה על רעהו לקללה תחשב לו, כי רקב עצמות קנאה, וימות בלא עתו כי קנאת איש מרעהו אכלתהו בלא זמנו. אבל מי שירחיק מעליו מדה גרועה זו, ולא לבד שלא ירע לבבו אם רואה שבני אדם מצליחים כי אם אדרבה יתערב בשמחתם ומברך את השם הטוב ומטיב לאחרים, אז מברכתם גם הוא יבורך וע"י כך יאריך ימים, לזה אמר הכתוב ואברהם זקן בא בימים וע"י מה זכה לכך וכו' ע"י שלא קיצר ימיו את פתיל חיותו ע"י קנאה והוא ע"י שה' בירך את אברהם 'בכל' כלומר בכל אדם שנתברך שמח גם הוא עד שבברכת אחרים גם הוא נתברך וכו', עכ"ל. [כעת חוזר עם אלומותיו ושוזרם להפטרתנו] וזה שאמר הנביא ג"כ ופדויי ה' כו' 'ושמחת עולם' על ראשם, ר"ל כי בשוב ה' שיבת ציון תהיה השמחה בשלימות כי 'שמחת עולם' על ראשם, כי ישמחו בשמחת אחרים כאשר היה מקדם בירושלים בלי שום קנאה, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה...מי יתן שיהיה בב"א ואתי שפיר. עכ"ל הרב חיים אפרים באלאיטי זצ"ל הי"ד.

הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 0526514000