ביאור "כבוד הלשון" לפרשת שופטים

דברים טז,כא: לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ:  אֵצֶל, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'תעשה לך' מביע את סלידתו של ה' מכל צורה של עבודה זרה, בעיקר על יד מזבח ה'.

יז,טז: רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה: הדגש בלמ"ד בצירוף 'ירבה לו' מורה על נחרצות ה' לעשות כל דבר כדי למנוע את חזרת העם למצרים, שהרי אם יחזרו למצרים – הדבר יפגע בשם הטוב של ה' אשר הוציא את עמו ממצרים בניסים ובנפלאות. הדבר חוזר על עצמו בצירוף 'ירבה לו' בפסוק הבא (יז) פעמיים: וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים ו וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד, וזאת כדי לא להסית את לב המלך מעבודת ה'.

יח,ב: וְנַחֲלָה לֹא-יִהְיֶה-לּוֹ, בְּקֶרֶב אֶחָיו: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לו' בא לסלק תמיהה, כיצד לכהן לא תהיה נחלה ולכל יתר העם – כן תהיה נחלה.