"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" וגו' (דברים יז,יד-טו). בפס' מצד אחד משמע שזהו מצוה, שיש מצוה להעמיד מלך, אולם מצד שני משמע שזה רשות (ואולי אף גנאי) שמשמע שאם יבקשו אז ינתן להם להעמיד מלך (ואף בקשתם "ככל הגוים" נשמעת בקשה לא ראויה). ואכן כבר בחז"ל חלקו על דין המלך, ואף הראשונים המשיכו לחלוק בזה (ראה 'בשערי הארץ' “שום תשים עליך מלך", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). הרמב"ם פוסק להלכה כשיטת ר"י שזהו מצוות עשה: 'וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ; להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה' (סנהדרין כ,א). וכך פסק הרמב"ם: 'שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך", ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק", ולבנות בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו ובאת שמה”. מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר "אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק", והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים" וגו'; מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל? לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו" וגו'' (רמב"ם מלכים ומלחמותיהם א,א-ב). לכאורה כיון שהרמב"ם פסק כשיטת ר"י אז מדוע הביא טעם שקצו בשמואל, הרי ר"י מביא הסבר אחר לכך, כמו שמובא בספרי על הפס': 'אמר ר' יהודה: והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו“, ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם' (ספרי “שופטים" סימן כח), כך שלכאורה היה צריך להביא את טעמו? ויותר מזה, מה שהרמב"ם מביא נשמע כעין שיטתו של רבי נהוראי המובא קודם בספרי: '"ואמרת אשימה עלי מלך ככל" וגו' . ר' נהוראי אומר: הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר (שמואל א ח) "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם"', והרי שיטת ר"נ היא שאין מצוה להעמיד מלך, והרי הרמב”ם לא פסק כך? בפשטות י"ל שכיון שהסבר הסיבה אצל שמואל זהו עניין של דרשה ולא הלכה, אז הביא הרמב"ם הסבר שהוא העיקר לדעתו; שפסק כר"י ולקח את מה שר"נ אומר והחיל אותו בשינוי, שלא שזה רשות וכל הפס' בתורה הוא משום שמואסים בנביא, אלא הפס' בתורה זהו מצוה, ומה שנאמר אצל שמואל זה באמת מה שחשבו אז בנ"י, שמאסו בשמואל ולכן רצו מלך, ולא בגלל שהתורה ציוותה להעמיד, ולכן כעס שמואל וה' לא רצה כך, כמו שה' ענה לו שמאיסה בנביא זהו בעצם מאיסה בו. (ז"א אצל ר"נ הפגם בדרישה למלך זה תמידי, שזהו משום מאיסה בשלטון ה', כמו שה' ענה לשמואל וזה מגלה על מה שנאמר בתורה, ואילו אצל הרמב"ם אצל שמואל מאסו בנביא שמואל וזה היה חסרונם [שזהו כעין שמאסו בה'], אבל מצד התורה יש מצוה לבקש מלך, ואם היו מבקשים בלא מאיסת שמואל זה היה ראוי). אמנם אפשר אולי שהרמב"ם למד שהלכה כר' יוסי, שמובא בגמ' ושיטתו כמו של ר' יהודה, ואצל ר' יוסי לא מובא מה הטעם אצל שמואל, ולכן הרמב"ם סמך כעין שזהו טעמו (ולכן אולי מביא את סדר המצוות ובירורם בפס', שזה מובא בשם ר' יוסי [אמנם הרמב"ם שינה בפס', שהביא פס' אחר ללמוד ממנו שתחילה יש להעמיד מלך; אולם כידוע זהו דרכו של הרמב"ם להביא פס' פשוטים יותר גם כשזה לא הפס' שחז"ל מביאים] כעין לרמז שזהו כדעתו. אמנם אין זה כלל הוכחה כי כך היה ראוי להביא, שכיון שהביא את שלושת המצוות צריך להסביר את סדרן, ואח”כ לברר על מה היה הכעס אצל שמואל). אמנם נראה ששיטת הרמב"ם היא כר' יהודה, והבין שמה שנאמר 'שהקדימו על ידם' הכוונה שביקשו קודם לזמן, שבניו של שמואל לא היו ראוים להנהיג, ולכן היה ראוי שיבקשו לאחר מות שמואל, ממילא מה ששאלו בזמן חיי שמואל הוכיח שלא רוצים בו, ולא בשל המצוה. בכך הסביר הרמב"ם סתירה בתוספתא: 'וכן היה ר' יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בביאתן לארץ: למנות עליהן מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק; אם כן למה נענשו בימי שמואל? אלא לפי שהקדימו על ידן. ר' יהודה אומר: לא נאמרה פרשה [זו] אלא מפני תרעומת, שנאמר (דברים יז) "ואמרת אשימה עלי מלך"' (תוספתא סנהדרין ד,ג). שמובא פעמיים ר"י ולכאורה דבריו סותרים. בפשטות צריך לתקן את הגרסה ולגרוס במקום ר"י השני 'רבי נהוראי' כמו שמובא בגמ': 'רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר (דברים יז, יד) "ואמרת אשימה עלי מלך" וגו'' (סנהדרין שם). שהשיבוש נבע כנראה שבמקור יה רשום בר"ת 'ר"נ' ונמחק חלק מה- נ' וכך נשאר רק י', ולכן כך העתיקו, ובהמשך פתחוהו ל-'ר' יהודה'; או שהתבלבלו בהעתקה, כשגמרו את דברי ר"י הביטו על השם וראו את השם הקודם ולכן העתיקו 'ר' יהודה', וכשהביטו שוב להמשיך להעתיק ראו את המקום הנכון ולכן המשיכו בציטוט ר"נ. אולם אולי הרמב"ם למד שהגירסה נכונה, שזהו שתי מסורות מר"י, שמסבירות זו את זו, שהטעם הוא שהקדימו, ומה הכוונה שהקדימו? שביקשו בחיי שמואל, שזהו משום שמאסו בשמואל, ולכן בתורה מה שנאמר בפרשה שאומרים "אשימה" וגו', שלכאורה נשמע שזה לא ראוי, זה משום שביקשו בתרעומת; שמגלה התורה (בנבואה) שכך יבקשו בעתיד, שיבקשו בתרעומת, שמאסו בשמואל. לכן מביא הרמב"ם 'לפי ששאלו בתרעומת' כמובא בתוספתא בשם ר"י.