"אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' אלקי אבתיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" וגו' (דברים יב,א-ב). '"אלה החקים" – אלו המדרשות. "והמשפטים" – אלו הדינים. "אשר תשמרון" – זו משנה. "לעשות" – זה מעשה. "בארץ”, יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ? ת"ל "לעשות בארץ אשר נתן ה' אלקי אבותיך לך לרשתה”. יכול לא יהיו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ? ת"ל "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה”. אחר שריבה הכתוב ומיעט, הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין. ומה אמור בענין? "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים”, מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא מצות הגוף, שאינה תלויה בארץ, ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ; כך כל מצוה שאינה תלויה בארץ – נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ושתלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ; חוץ מן הערלה ומן הכלאים, ר' אליעזר אומר: אף החדש' (ספרי בפס' [וכן בקידושין לז,א]). בפשטות יש שני לימודים, האחד שקיום המצוות הוא רק בארץ והשני שהמצוות חלות גם בחו"ל; ומזה למדו שהתלויות בארץ הם רק בארץ, ושאינם תלויות בארץ חלים בכל מקום בעולם. אולם נראה שיש כאן גם רמז ללימוד, כיון שמצד פשט הפס' משמע שהחיוב הוא דווקא בארץ, לכן נראה שבא לרמז שאמנם מה שהוא חובת הגוף חל בכל מקום, אולם עדיין אינו דומה מצווה ולימוד תורה הנעשה בארץ לנעשה בחו"ל. לכן מצד פשט הפס' הדגש הוא בארץ (שבפשטות לא נאמר חו"ל אלא נדרש מ"כל הימים ... על האדמה" שזה מיותר, ולכן למדו לרבות גם כשאינם בארץ, כעין “על האדמה” שבכל מקום – ולא רק אדמת א”י. אולם בפשט הפס' משמע שמתייחס לחיים על אדמת א”י). לכן גם בהמשך, שממנו למדים שבחו"ל מחוייבים במצוות, שזה מההמשך של ע"ז שחל בכל מקום, גם בזה בפס' בפשטות משמע על א”י: “אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", שבפשטות משמע שמדובר על א"י (“אשר אתם ירשים אתם"). בנוסף מצד הדין יש בפס' כאן עניין שמתגלה בכיבוש א"י: ' … ורבנן האי "ואשריהם תגדעון" מאי עבדי ליה? לכדר' יהושע בן לוי. דא"ר יהושע בן לוי: גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים. דתני רב יוסף: (דברים יב, ג) "ונתצתם את מזבחותם", והנח "ושברתם את מצבותם", והנח. והנח ס"ד? שריפה בעי! אמר רב הונא: רדוף ואח"כ שרוף. ור' יוסי בר' יהודה האי סברא מנא ליה? נפקא ליה (דברים יב, ב) מ"אבד תאבדון", אבד ואח"כ תאבדון. ורבנן – הא מיבעי ליה לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה. ורבי יוסי בר' יהודה לשרש אחריה מנא ליה? נפקא ליה (דברים יב, ג) מ"ואבדתם את שמם מן המקום ההוא"' וכו' (ע"ז מה,ב). כך שמרמז שיש מעלה חשובה יותר כשזה קשור לא"י, שבה יש את עיקר המצווה. זהו שדרשו בספרי (עקב, מג): 'ד"א "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם … ד"א "ואבדתם מהרה" - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"'. שיש מעלה מיוחדת דווקא בא"י בתורה ומצוותיה. כמו כן נאמר בב"ר על קשר מעלה שבין לימוד התורה וא"י: '"אשר שם הזהב", אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב . "וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. "שם הבדולח ואבן השוהם" וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה' (ב"ר טז,ד). לכן גם סמוך לכאן נאמר: "כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה. ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום" (יא,לא-לב). שיש דגש מיוחד על שמירת התורה בארץ, שאמנם "אנכי נתן לפניכם היום", שכבר עכשיו מצווים בכל התורה, אולם העיקר הוא בא"י עצמה, ששם ("כי אתם עברים" וגו' – לא"י) "ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים", ששם זהו עיקר מקום קיום התורה והמצוות. (ונאמר "וירשתם אתה וישבתם בה", שזהו ירושת הארץ וישיבה בה, כך שנראה שכמה שיש יותר שלטון יהודי חזק ותקיף בא"י, ויישוב הארץ בפועל ע"י בנ"י, כך מעלת קיום התו"מ גדולה יותר).