" ואתם הדבקים ב ה" חיים כולכם היום"
נכתב על ידי izik28, 16/8/2022
בסד
ד"ת לפרשת עקב התשפ"ב
ואתם הדבקים בה" חיים כולכם היום "
------------------------------------------------------------------
חודש אלול קרב ובא ,בפרשת השבוע ישנו פ"ס מיוחד," את ה" אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק
ובו תשבע, הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר ראו עיניך".
ידוע לכל בר דע שהקב"ה אינו דמות ואינו גוף, הוא משול לאש אוכלת , לראיה במעמד הר סיני בשעה שבני ישראל ביקשו ממשה להגיד להם את המשך שמונת הדברות אחרי שמיעת הדברות הראשונות מפי ה" ,אם כן איך אפשר לדבוק באש אוכלת ? רבנו בחיי מפרש," את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. תירא שלא יעבור על מצות לא תעשה, אותו תעבוד במצות עשה, ובו תדבק שלא תפריד מחשבתך ממנו.
וכתב הרמב"ן ז"ל, יתכן באנשי המעלה הזאת אשר להם מעלת הדבקות שתהיה נפשם גם בחייהם בצרור החיים צרורה כי הם בעצמם מעון לשכינה, כאשר רמז בעל ספר הכוזרי עד כאן.
ודרשו רז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים והמאמר הזה אמרו ר"ע וראוי היה לו לאמרו לפי שהוא מן הנכנסים לפרדס ונכנס בשלום ויצא בשלום, ועליו נאמר (שיר א) משכני אחריך נרוצה.
וע"ד הקבלה כוון בזה החכם על החכמה, דכתיב (איוב כח) (הן) יראת אדני היא חכמה, ולכבוד החכמה ההיא הנעלמת שהחכמים שבארץ מבינים אותה דרש כן, ודבר גדול היה דורש כל אתין שבתורה כי יש בהם סודות נשגבים ורזים עצומים מורים על נפלאות תמים דעים, וכענין שדרשו (במדבר ז) להקים את המשכן, לרבות משכן אחר שהוקם עמו, (בראשית כא) וה' פקד את שרה, לרבות שאר עקרות, מלמד שכל העקרות נפקדו עמה, וכן כיוצא באלו בכל אתין שבתורה שיש בכל אחד מהם ענין מפואר, ומי חכם ויבן אלה נבון וידעם.
ובשמו תשבע. לאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז תוכל להשבע בשמו. או יהיה ובשמו תשבע מצות עשה לעתים וזמנים ידועים שיהיה בזה קדוש השם, כענין שמצינו באליהו וחוני המעגל.
וע"ד הקבלה את ה' אלהיך תירא, היא היראה מה שאין המחשבה משגת, ואותו תעבוד היא החכמה. וכן מצינו בירושלמי, ואותו תעבוד אותו ואת תורתו. היא התורה שקדמה לעולם אלפים שנה. ובו תדבק, הבינה, כי שם תשובת הנשמות, ובשמו תשבע לשון שבעה.
והנה הכל רמוז בפסוק זה (קהלת ז) מעשרה שליטים אשר היו בעיר, וכן רמוזים בפסוק (דברי הימים א כט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה, באור כי כל בין השמים והארץ כי הוא השלום המכריע, וכן רמוזים עוד כלן בשיר השירים בפסוק (שיר ה) שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, באורו כי שוקיו הם עמודים לשש והרי הם שמונה, יסוד ואל"ף דל"ת, הרי הכל רמוז בפסוק זה, וכן בפרשה (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו, שאמר באין תהומות והרים וארץ, וזה מבואר" . בעל הטורים מפרש בקצרה," את ה' אלהיך תירא. תיר"א בגימטריא תורה".
נחזור כמה פסוקים קודם לפסוקים שמבאירם מה עלינו לעשות כדי לזכות באור ה", "ועַתָּה יִשְׂרָאֵל: מָה ה" אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ - כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה" אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה" אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ. הֵן לַה" אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה" לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם, מִכָּל הָעַמִּים, כַּיּוֹם הַזֶּה. וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד."
הרמבם מפרש," מה ה' אלהיך שואל מעמך" - נמשך אל לטוב לך יאמר איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך כטעם אם צדקת מה תתן לו (איוב לה ז) רק הכל הוא לטוב לך ואמר הטעם כי לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה וכולם נותנים כבוד לשמו איננו צריך לך רק באבותיך חשק ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים בכם שאתם מבחר זרעם ולא בישמעאל ולא בעשו וטעם כיום הזה כי כן יהיה בכל זרעם לעולם וכבר פירשתי (לעיל ז ז) החשק והבחירה ופירוש שמי השמים גלגלי ארבעה יסודות שהם בכח השמים למטה מהם כענין הארץ וכל אשר עליה (נחמיה ט ו) וכן אמר במזמור הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים (תהלים קמח) והזכיר מלאכיו וצבאיו ושמש וירח וכוכבי אור ואחר כך הללוהו שמי השמים",שימו לב למילים המודגשות , הקב"ה עושה הכל!! למעננו! הוא חפץ ובחר בנו בלבד !
אחזור ברשותכם לפירושו של בעל הטורים ואחבר זאת עם מצוות " תריא" בספר החינוך ,"מצוה תריא - ללכת ולהדמות בדרכי ה' יתברך
שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר "ללכת בכל דרכיו" (דברים י, יב) (דברים יא, כב). ואמרו זכרונם לברכה בפרוש זאת המצוה: "מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק; מה הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש"
והענין כולו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעולות טובות כאלו ומדות נכבדות, אשר יספר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במדות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עלוי גדול, שאין בנו כח ודעה להשיג גדל מעלתו ורב טובו, ולא בכל הנבראים. ועל הדרך הזה שאמרנו (פ"א מהל' דעות ה"ו) יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכנויים: צדיק, ישר, תמים, גבור, חזק, רב חסד, ארך אפים. כי באמרם ארך אפים אין הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם. כי אשר בידו להמית ולהחיות, למחות עולם ולבראת ואין אומר לו מה תעשה, למה יכעס? גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות המעלות שמתנהג עם בריותיו ויש לנו ללמד ולעשות כל דרכינו בדמיונו."
או במילים פשוטות " גמילות חסדים ,ואפשר לקרוא לזה " להיות אלול" ככתוב בפרקי אבות," שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" ,מלאכת שלמה מפרש," ירושלמי פ"ד דתעניות ובפ' בני העיר. ומסיים התם עלה ושלשתן בפסוק א' ואשים דברי בפיך בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובג"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה" ,הרבש"ץ מפרש פירוש ארוך אך מענין על גמילות חסדים," דבר זה מפורש הוא שעל גמילות חסדים העולם עומד שהרי סדום וחברותיה היו עובדים ע"א ועושין כל תועבת השם ולא הקפיד הכתוב עליהם אלא על שלא היה בהם גמילות חסדים כדכתיב זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת להם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. ולא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על החמס והכתוב אומר עולם חסד יבנה כי לא היה צורך להקב"ה לבראתו אלא מצד דרכי החסד לבני אדם וגמילות חסדים גדול מהצדקה שהרי אמרו רז"ל בפ' השותפין שהנותן צדקה לעניים מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים שהוא מדרך גמילות חסדים מתברך באחת עשרה וזהו שאמר הכתוב שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש כלומר כי כמו שהשמן הטוב והקטרת משמחים הלב כן מתק לרעהו עצת נפש. וגמילות חסדים גדול מהצדקה בשלשה דברים כמו שנזכר במסכת סוכה בפרק החליל ובמדרש קהלת שהצדקה היא לעניים וגמילות חסדים אפי' לעשירים להלוותו בשעת דחקו וצדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו לשמח חתנים ולבקר חולים ולנחם אבלים וכיוצא בזה והגוף חביב מהממון וכן צדקה לחיים וגמילות חסדים לחיים ולמתים לקוברם וזה הוא חסד של אמת שנא' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו ללמדך שעל החסד העולם עומד. והתורה תחילתה גמילות חסדים ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם. באמצעיתה גמילות חסדים וירא אליו ה' בקרו ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וכן ביעקב ויברך אותו ברכת אבלים. סופה גמילות חסדים ויקבור אותו בגי כמו שאמרו בא' מסוטה ובמדרש קהלת. ובמדרש רות אמרו יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהם ועמדי שויתרו לה כתובותיהן א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. ובירושלמי במס' מעשר שני אמרו כמה גדול כח של צדקה שכל השקפה לשון ארור וזה לשון ברכה. ורבינו משה ז"ל פי' בחכמה וזה הוא התורה ובמעשה המצות וזהו העבודה ובמעלות המדות וזהו גמילות חסדים האדם נשלם. וזה אמת הוא אבל אינו כוונת המאמר כי אין זה סיבת קיום העולם כי אם שלימות האיש ולמה ייחד עבודה משאר מצות וגמילות חסדים משאר המדות. ובירושלמי מפורש במסכת מגילה ותענית כי על אלה הדברים נברא העולם ומסמיך אותם אל המקרא שנא' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך זו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו קרבנות. ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל הרי כתוב כי על שלשה אלה נטע שמים ויסד ארץ על מכוניה. וכן נזכר מזה בילמדנו בפרשת ראה. וזה מפורש בפי' הראשון וכן בפירקי ר' אליעזר אמר על התורה שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ועל העבודה שנ' ותפלת ישרים רצונו ועל גמילות חסדים שנא' כי חסד חפצתי ולא זבח. ופעם אחת היה מהלך רבן יוחנן בן זכאי בירושלים והיה מהלך ר' יהושע אחריו ראו בית המקדש שהיה חרב אמר אוי לנו על חורבן הבית שהיו מתכפרין בו עונותינו אמר לו בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחרת כמותה ואיזו זו גמילות חסדים שנא' כי חסד חפצתי ולא זבח. וכן אמרו על דניאל שהיה עוסק בגמילות חסדים בבבל שאין שם קרבנות שהיה מתקן את הכלה ומלוה את המת ונותן פרוטה לעניים:".
כל עניין גמילות חסדים נשען על התורה ועל העבודה ,שהיא עבודת הקורבנות , אך היום התפילות הם כקרבנות , אותם תפילות אותם כל אחד ואחת עמנו יתפלל מעמקי ליבו בעוד כמה ימים בהגיע המלך שלנו לשדה , אזי הוא ישאל אותנו , הכל טוב ויפה, תורה יש, תפילה גם יש , ומה עם ההוא ממול ?? אתם רואים אותו?? הוא קיים בעיניכם ? אם הוא קיים בעינכם ואתם רואים אותו ולא חלילה בהיפוך אותות " ארה" שהיא קללה, אז גם אני אראה אותכם .. או " אלול " , אני לדודי ודודי לי , אם אני עושה למען הקב"ה ,וכאן אפשר לחבר זאת ולהזכיר שכל אדם נברא בצלם הנה תזכורת," וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" , אך מדוע הקב"ה מדבר בלשון רבים?? המדרש מפרש," עקרון חשוב בתורה הוא שלקב"ה אין תמונה מוחשית, (דברים ד טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", (ישעיהו מ יח): "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל, וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ?!". אם כך, מהם אותם צלם ודמות שבהם ה' ברא את האדם? המפרשים פירשו בכמה דרכים.
1. המילה בצלמנו נרדפת לכדמותנו ומתארת דמיון בין ה' לאדם. אבל הדמיון אינו בצורה החיצונית אלא בתכונות ופעולות - כגון חיי נצח, יכולת להבין ולהשכיל, לבחור בין טוב לרע, וליצור עולמות חדשים. ה' רצה ליצור אדם שיהיה דומה לו בדברים אלה: "בעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בחיותה לשם" (אבן עזרא), "כדמותנו - להבין ולהשכיל" (רש"י), "צלם נאמר הוא על הצורה הטבעית... אשר אותו העניין באדם הוא... ההשגה השכלית" (מורה נבוכים א א), "בצלמנו - שהוא עצם נצחי ושכלי" (ספורנו), "התורה מאריכה בפרשת מעשי בראשית כדי ללמדנו לימוד חשוב ביותר - 'ללכת בכל דרכיו' - ולהורות לאדם להידמות לבוראו, ולהיות אף הוא יוצר" (הגרי"ד סולובייצ'יק, "ימי זיכרון", עמ' 86). ולמה בלשון רבים? כי האדם דומה גם לה' וגם לארץ - לה' בנשמתו ולארץ בגופו: "כי ידמה לשניהם: במתכונת גופו - לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח - לעליונים, שאינה גוף ולא תמות" (רמב"ן).
אולם, ברוב התנ"ך המילה "צלם" מבטאת עצם מוחשי וגשמי ביותר, כמו למשל (במדבר לג נב): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ", וקשה לפרש שדווקא כאן הכוונה לדבר מופשט או רוחני. אילו הכוונה הייתה לציין דמיון רוחני בלבד, היה מספיק לכתוב "כדמותנו".
2. המילה בצלמנו מתארת לא את צורת האדם אלא את אופן בריאתו. "בצלמנו - בדפוס שלנו" (רש"י). צֶלֶם הוא דפוס - תבנית שיוצקים לתוכה חומר נוזלי כדי ליצור חפץ כלשהו. "צלם א-להים" אינו דמות מוחשית של א-להים, אלא דפוס-תבנית השייך לא-להים. והדבר מדגיש את חשיבותו וחביבותו של האדם, "שהכל נברא במאמר והוא נברא בידיים... נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם" (רש"י), כמו שנאמר (תהלים קלט ה): "ותשת עלי כפכה", (איוב לח יד): "תתהפך כחומר חותם".
ראיה לפירוש זה, שגם כמה דורות אחר-כך, לא נאמר שהאדם הוא "צלם אלהים", אלא רק שהוא נעשה בצלם אלהים, (בראשית ט ו): "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" - הדגש הוא לא על הצורה אלא על אופן העשיה"
באדם , כל אדם , ישנו חלק אלוקי , היא הנשמה שיש בתוכנו ,כל בוקר עם השכמתינו אנו אומרים," אלקי, נשמה שנתתה בי טהורה אתה בראתה אתה יצרתה ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא" ,הנשמה שלנו רוצה את הרוחניות שכן היא חלק מהקב"ה , כאשר אנו מקיימים מצוות על כל גווניהם , ולא מכבדים את חברנו , לכבד לא אומר להסכים ..זה סוג של חילול ה" ,שאומר אתם לא מכבדי אותי [את הקב"ה] כיוון שלהוא שעומד ממול יש חלק אלקי שששיך לי בדיק כמוך , ואתה לא יותר ממנו .. לראיה כל עניין גמילות החסדים , אז נכון הקב"ה הוא דימוי של אש אוכלה , אך התורה נבראת באש כנאמר במדרש"
"מימינו אש דת למו" – מגיד שדברי תורה משולים באש. מה אש נתנה מן השמים, כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ יח). מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם. מה אש קרוב לה אדם נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו – פָּרַשׁ מהם ממיתים אותו. מה אש משתמשים בה בעולם הזה ולעולם הבא, כך דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ולעולם הבא. מה אש כל המשתמש בה עושׂה גופו רושם, כך דברי תורה כל המשתמש בהם עושה גופו רושם. מה אש עמלים בה ניכרים בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדבורם ובעטיפתם בשוק. אש דת למו – אילולא דת שנתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה.
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ד – לא להתקרב לאש יותר מדי
"והר סיני עשן כולו" … מפני מה? "מפני אשר ירד עליו ה' באש". מגיד שהתורה אש, ומאש ניתנה, ובאש נמשלה. מה דרכה של אש, שאם קרב אדם אצלה נכווה, רחק ממנה צונן, אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורה", עלינו להתחמם ,גם בקיץ.. באור התורה והתפילה ,ולשלב זאת עם מעשים טובים
איש כלפי רעהו , גם אם זה לא בדיוק מה שחשבנו , רק תזכורת איזה חסדים הקב"ה עושה עמנו כל רגע ,ואנו גם לפעמים עושים לו קשיים והוא לא נוטר או כועס.. אז יהודים יקרים , שנת תשפ"ג היא בראשי תיבות , תהיה שנת פרי גפן ,עליו מברכים בשבת בקידוש ובשמחות , אך אם לוגמים ממנו יותר מיד ההמשך לא ממולץ לראיה פרשת נח , אך מהתורה והעבודה שהיא התפילה והגמ"ח יש ללגום ללא הפסק, אזי נבורך בברכת שנת טובה שנת הקהל רק בשמחות[ בעיקר] ,אז תלכו באור ה" ,שווה לכולם! בהצלחה שבת שלום חודש טוב ושנה טובה!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
