השיחה שלאחר : "ואתחנן".

--------------------------------

 אפשר שלאחר כל תחנוני משה,

 הקב"ה יסכם את העניין אך במילים  הקשות  :

 "רב לך אל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה." 

אלא שמיד לאחר מכן התנהלה שיחה

 בין הקב"ה למשה

 אמר לו הקב"ה למשה.

 מי המתקרב לארץ ישראל  משנה אורחותיו ונוצר את מטהו.

 שלא להכות - ואפילו לא בסלע.

 שבי, יכולת לומר ולהטיח כל דבר - הכל בעבורם של ישראל.

 לא כן בארץ ישראל . 

 שארץ ישראל לעולם אין "מכים" אותה.

 ולא עוד שאם אתה נכנס אליה 

ואתה ממשיך להגן על עמך בדרכך הנחרצת

  ונגרעת יכולת הארץ להתנהל כשושבינה של כפרות 

 כשומרת הברית.....

 כפי שאפילו אתה כתבת בשלהי שירת האזינו : 

"וכיפר אדמתו עמו." .

שהיא הארץ תשמש עבורם סדן של כפרות

 לגבות מהם על כל חטא ועוון 

 ובנוכחותך,יכולותיה של ארץ ישראל להפרע מבניי 

 ולהענישם תרד. 

והארץ תתקשה למלא ייעודה ועד כדי 

 גם גירושם והקאתם לגלות .

 ואני יודע הוסיף הקב"ה ,שאם אתה נכנס עמהם ,

אין אתה סובל כן .ואתה אפילו תעמוד כנגד הארץ 

 להשביתה ממלאכתה זו.

לפיכך, ביחד עם מידת הדין של מי מריבה.

 גזירה היא מלפניי:

 שאין אני יכול להכניסך לארץ.

 אם כך, השיבו משה , אם ב"דבר הזה" 

 אינך נענה לי ,

כי אז בדבר אחר : 

להותיר בידי הכח ,להמשיך לעתור אילך בעבורם 

 כל אימת  שהם  הם בצרה או בפורענות .

 ובדבר הזה נעתר לו הקב"ה.

 משה אהרון

  נ.ב.

ראו גם רשימות נוספות  כמו :

 "מנבו לנווה קודשך .

 ועוד