תורת השם:

הנה על פי הלכה שמונה שמות אסורים באזכרה מפורשת סתם ולא בהגייה ולא הפירוש בשפתיים שלהם, ולא בקריאתם ככתיבתם ולא בהכאתם ולא בכינויים, ולא בהזכרתם בפרהסייה לאוזני בני אדם אחרים ולא בחילולם באופן של מחלל שם שמיים בפרהסייה כי הם וקדושתם חמורים מאוד בחילול במקומם בפוסק ונושאי כליו ובשורשם בדיבר השלישי לא לשאת את שם השם לשוא, ואלו הם:

א – ל, א – ה – י – ה, ש – ד – י, הוי"ה, אדנות, אלוקים, צבאות, י - ה, והם כולם נקראים בכללותם שם הנורא, ומשמשים אותם הקריאות המותרות לנו של השם וגם אותם יש לומר רק באופן של כבוד ויראה ואהבת השם ישראל ותורתו והם, - מלך מלכי נמלכים הקדוש ברוך הוא (ממ"ה קב"ה, - הקדוב"ה ), בורא עולם, רבונו של עולם (רבוש"ע), וכן גם היוצר, והמאציל, והם בכתבים וחידושי תורה סתם כמו זה, איסורי כתיבה ברצף וכסדרם מסויימים חלים עליהם כפי שהראיתי מפני כבודם, לפחות לכמה שיטות הלכתיות שאני נוהג על פיהם.

כך גם אסרו משום קדושה מסוימת עלינו אחרוני חכמים שני כינויים שנשארה בהם אמונת הייחוד מסוימת מהגויים על פי שבע מצוות בני נח שלהם שעוד תקפות במידת מה והם בגויים המערביים  כינויי אלוקים שלהם שנשמע בלשוננו ג – ו – ד, וכן הל – ו – ר – ד, - וכינויי שם כ – ל שנקרא בפי הערביים א – ל – ה, וכשהם עובדים אותם מתוך נקיות באזהרות הרמב"ם כלומר ענייני שיתוף ונביא שקר (שהם כעלוקות מוצצות דם המונעות מתפילותיהם של הגויים לעלות לשם) הרי הם כינויים קדושים שמוזהרים עליהם גם בכתיבתם כפי שנקטתי.

וזה השם ועוד כמה שמות וכינויים שמשתמשים בהם כיאות רק מקובלים נקיי דעת נקרא בפי הפייטן "שם הנורא" שהוא האמת ברת הדעת האמיתית היחידה שנמסרה לאדם באשר הוא על עניין השם יתברך וישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.