האירוע הסעיר את הציבור בארה"ב. בית-כנסת בטורונטו שבקנדה הועלה באש, וכמה ספרי תורה נשרפו. חקירת המשטרה העלתה כי ההצתה נעשתה ממניעים אנטישמיים.

האירוע הזה אירע בראשית שנות הלמ"ד (שנות השבעים). התקשורת האמריקנית הביעה זעזוע עמוק. יהודי קנדה נחרדו לגלות שהאנטישמיות הגיעה גם אל סף ביתם.

חיים קפלן היה אז נער צעיר, כבן שלוש-עשרה, שהתגורר בטורונטו עם אימו ואחיו הצעיר ממנו, שמואל. לבני המשפחה לא היה רקע דתי, אולם סיפור הצתת בית-הכנסת נגע לליבו של הנער והסעיר את רוחו.

באותם ימים ייסד יהודי צנוע מקהילת חב"ד בעיר, הרב אברהם-יעקב גלוכובסקי, מניין תפילה מיוחד בשבתות לטובת ילדי האזור, שלא נהגו ללכת לבית-הכנסת. הוא היה מתפלל איתם מבחר של קטעי תפילה, מספר את סיפור פרשת השבוע, ועורך להם קידוש ואחריו 'סעודה' של דברי מתיקה. במרוצת הזמן גדל מספר הילדים, ולעיתים באו יותר משבעים.

בשבת שאחר ההצתה התייצבו ב'מניין' שני ילדים חדשים. אלה היו חיים קפלן ואחיו שמואל. עם סיום התפילה ניגש חיים אל הרב ושאל: "כיצד ייתכן שאלוקים נתן לאנטישמים האלה לשרוף ספרי תורה?!".

הרב גלוכובסקי הופתע מהשאלה, הביט בילד בעצב וענה: "גם אני אינני יודע. יש דברים שאיננו מסוגלים להבין".

הילד הופתע לשמוע שהרב עצמו איננו יודע תשובה, אך מתברר שדווקא המענה הכּן הזה כבש את ליבו. מאותו יום החלו הוא ואחיו לפקוד את ה'מניין' בקביעות. בהדרגה החלו לקיים מצוות, עד שהביעו את רצונם לעבור ללמוד בבית-הספר של חב"ד. אימם לא התלהבה מהרעיון, אך נעתרה לרצון העז של ילדיה.

חג הפסח עמד בפתח. הילדים ידעו כי לא יוכלו לעשות את הפסח בבית, שכן אימם לא הייתה מוכנה להבטיח שהבית יהיה כשר לפסח. הם החליטו להתארח אצל משפחה בניו-יורק, בקרבת בית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש.

חיים כתב מכתב לרבי, וציין את שמחתו על שיזכה להימצא בפסח בקרבת הרבי. במכתבו גם פירט היכן יתארחו הוא ואחיו במהלך החג.

בתוך זמן קצר קיבל הנער מענה על מכתבו. הרבי השיב: "לעשות את הפסח בבית, עם האם. בדבר שאלות ופרטים להתייעץ עם הרב גלוכובסקי ועם הרב שוחַט, רב קהילת חב"ד בטורונטו".

הנער המופתע התקשר מיד אל שני הרבנים וביקש את עזרתם. תשובת הרבי הדהימה את שניהם, ביודעם במה הדבר כרוך.

שני הרבנים ניגשו אל ביתה של גברת קפלן, והסבירו לה בפרטי-פרטים איך להכשיר את הבית לפסח. הם הדגישו באוזניה עד כמה חשוב לרבי שהילדים יחגגו את החג עם אימם, ושלא תישאר לבדה בחג.

עמדתו זו של הרבי ריגשה מאוד את האישה, והיא הביעה נכונות לעשות הכול כדי שהבית יהיה כשר לפסח בתכלית השלמות. השניים סייעו לה להכשיר את המטבח, קנו כלים חדשים, ובסופו של דבר היה הבית כשר למהדרין.

שני הרבנים גם סידרו לאישה וילדיה אירוח בשני לילות הסדר אצל שתי משפחות בטורונטו, כדי שיוכלו לחגוג את החג באווירה שמחה, וגם יראו כיצד אבי המשפחה עורך את הסדר.

לקראת החג נסעו הרב גלוכובסקי ומשפחתו לניו-יורק, לעשות את החג בבית אביו, המתגורר בשכונת בורו-פארק שבברוקלין.

בערב פסח נהג הרבי לחלק לציבור מן המצות שנאפו בעבורו. כל אחד ואחד קיבל חתיכת מצה קטנה. גם הרב אברהם-יעקב בא עם שני בניו לקבל את המצה. אחד מהם הוא הרב מנחם-מענדל גלוכובוסקי, כיום רב קהילת חב"ד וסגן מזכיר ועד רבני חב"ד, שהיה אז ילד רך.

לאחר שהרבי נתן חתיכת מצה לרב גלוכובסקי ולשני ילדיו פנה הרב גלוכובסקי אל הרבי וביקש מצה גם בעבור שני הילדים למשפחת קפלן. הרבי הגיב מיד: "האם הם עם אימם?". הרב גלוכובסקי השיב כי אכן הילדים יהיו עם אימם בפסח, והם מוזמנים על-ידי שתי משפחות לחגוג איתן את הסדרים. הרבי הוסיף ושאל אם גם האם מתארחת עם ילדיה בסדרים, והרב גלוכובסקי השיב בחיוב.

על פני הרבי נראתה ארשת שביעות רצון. הוא פנה הצידה והוציא מצה שלמה, מסרהּ לרב גלוכובסקי ואמר: "זה עבור האחים קפלן!".

חלפו כארבעים שנים. לקראת חג השבועות בשנת תשע"א נסע הרב מנחם-מענדל גלוכובוסקי לחוג את החג בבית-מדרשו של הרבי בניו-יורק. בליל החג הלך להתפלל במניין המתקיים בחדרו של הרבי. בהיכנסו לשם ראה פתאום את חיים קפלן, כיום סב לנכדים, שבא לניו-יורק לרגל חתונת אחד מילדיו.

אחרי התפילה שוחחו השניים באריכות, וחיים שאל את הרב גלוכובסקי אם הוא מכיר את סיפור התקרבותו לחיי היהדות. הרב גלוכובסקי, ששמע את הסיפור מאביו, שמח לשמוע זאת מבעל המעשה עצמו. חיים סיפר את כל הסיפור, עם כל הפרטים

בסיום סיפורו אמר חיים: "כששאלתי בשעתו את אביך איך ייתכן שהקב"ה אִפשר להעלות באש את ספרי התורה, לא ידע להשיב לי, אך אני יודע את התשובה. אילולא האירוע הקשה הזה – אני ואחי לא היינו מגלים את עולמה של היהדות!".