לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת חוקת

במדבר יט,ב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה: אברבנאל: "מה ראה הכתוב לתאר אותה (מצוות פרה אדומה) כאן ב'חוקה'? ... באותו אופן שעשית אתה הפרה, ככה תעשו אותה בכל פעם שתצטרכו אליה, כי מה שעשית יישאר לחוק ולמנהג קבוע לאומה לעשותו". חוקה = מנהג קבוע. התורה משתמשת במילה 'חוקה' בצמד 'חוקת עולם', 21 מתוך 28 פעמים של מופעי המילה 'חוקה' בתורה (אי"ם), כלומר מנהג קבוע לעולם (ולא חוק שהוא גזירה ללא הסבר).

יט,ט: וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת, לְמֵי נִדָּה--חַטָּאת הִוא: אברבנאל: "למה נקראו המים הניתנים על אפר הפרה 'מי נידה'? ... לפי שהרחיקוה והוציאוה מן המחנה כדבר טמא, קראה הכתוב 'נידה', מלשון 'נודדת מקנה' (על פי משלי כז,ח: כְּצִפּוֹר, נוֹדֶדֶת מִן-קִנָּהּ - כֵּן-אִישׁ, נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ), כמו שנקראת האישה בזמן וסתה, לזאת הסיבה עצמה". הנה הסבר למצבה של האישה בזמן המחזור, נדידה, ריחוק.

כ,יב: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם: אברבנאל: "איך ראוי שעונש כזה ייענשו? ... הנה ממידותיו של ה' לתת עונש מידה כנגד מידה ... מה היחס שיש אל הכאת הסלע או דיבורו עם ההעברה אל הארץ? ... אהרן למה יומת, מה עשה? ... לא מתו משה ואהרן בעבור שחטאו במי מריבה ממה שהיכה ולא דיבר, אלא מפני סיבות אחרות עצמיות הכרחיות שהיו להם, רוצה לומר, אהרן על העגל ומשה בעבור ענייני המרגלים, ומפני כבודם לא נזכרו עונשיהם באותם הסיפורים, ונתלו בעניין מי מריבה ... מאשר היה העונש הזה (לעם) שימותו במדבר ולא ייכנסו לארץ, מתייחס מידה כנגד מידה להם, הם סבבו את העם שימותו במדבר, לכן גם הם ימותו בו ... אהרן לא דיבר ולא היכה, אבל נקרא שמה כדי לשתפם שניהם יחד בעונש המיתה ... בעבור זה לא התפללו משה ואהרן להשיב על הגזירה ... לפי שהיו יודעים שמפני עוונותיהם הקודמים נגזרה הגזירה הזאת". העולם בצדק נידון, לפשוטי העם ולמנהיגים.

כ,יז: נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ: אברבנאל: "למה לא שלח משה למלך אדום לאמור שהם היו הולכים אל ארץ כנען ושנתן אותה ה' להם, ובזה לא יירא ולא יפחד לומר פן יישבו בארצו? ... כדי שלא יקנא אדום בנחלת ישראל ... כי עשו בכור היה". משה לא רוצה לעורר מחדש את שנאת עשו ליעקב, דיפלומטיה במיטבה.

כ,כד: יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אברבנאל: "למה לא מתו שניהם (משה ואהרן) יחד, כמו שהייתה גזירתם למות יחד? ... (אברבנאל מונה שבע סיבות): א. שתהיה מיתתם כלידתם (קודם מרים, אחר כך אהרן, אחר כך משה) ... ב. עוון אהרן נעשה תחילה במעשה העגל, ועוון משה או שגגתו היה בזמן המרגלים ... ג. אם היו מתים שניהם יחד לא היה נשאר מי יעשה זה (מינוי אלעזר בן אהרן תחתיו) ... ד. אהרן הוצרך למשה אחיו ולאלעזר בנו שיקברוהו, כדי שלא יהיה נקבר על ידי הדיוטים, מפני כבודו וקדושתיו ... ה. משה היה מלך נגיד ומצווה לאומו, ראה ה' שהיה ראוי שקודם מותו יעשה מלחמת סיחון ועוג ומדין ... ו. מפני מעלת שלמותו וקלות שגגתו (של משה), ראה ה' להראותו את כל הארץ קודם מותו ... ז. אם היו מתים שניהם יחד, היה ישראל עושה אבלות אחד ומספד אחד לשניהם יחד, וזה היה בלתי ראוי". כל סיבה בפני עצמה מצדיקה את איחור מותו של משה.

שבת שלום, שבת של שמירה נצחית לחוקי התורה, טהרה, אהבת ה' ודינו, דיפלומטיה, כבוד הדדי, אורן.

===============================================