"ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא,טז-יז). האבות הם היסוד של תיקון העולם, שהם החלו לגלות את שם ה' בעולם (כמובא לדוגמה באברהם "ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בראשית יב,ח) וכדו'). כמו שמביא הרמב"ם: ' ... כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו, ונעשה לו נס. ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת; עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו. ויעקב אבינו למד בניו כולם' (רמב"ם הל' ע"ז א,ג). וכמו שהביאו חז"ל שהיו האבות מגיירים: 'ד"א: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" וגו', אברהם גייר גיורים, הה"ד (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו [וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן]". א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפילו יתוש אחד אינן יכולין, ואת אומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגייר אותם אברהם. ולמה אמר עשו ולא אמר גיירו? ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו. תאמר אברהם היה מגייר ושרה לא היתה מגיירת? תלמוד לומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אשר עשה אין כתיב כאן, אלא "אשר עשו". א"ר חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, ומה ת"ל "אשר עשו"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה. יעקב גייר גיורים, דכתיב (בראשית לה, ב): "ויאמר יעקב אל ביתו" וגו' (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב" וגו'. ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו? רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם ר' יהודה בר סימון: כאן כתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", מאי מגורי אביו? מגיורי אביו' (ב"ר פד.ד). שבת מכריזה בעולם שה' הוא האלקים, שהוא ברא את השמים ואת הארץ. לכן נראה שלקראת שבת מכריזים כנגד גילוי האבות כדי להזהר בשמירת שבת, שיש לומר בביתו על דברים המצויים שיש לשים לב אליהם, שזהו 'שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר' (משנה שבת ב,ז). אברהם היה נחשב כמובדל לה' מהשאר: 'רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד' (ב"ר מב,ח). זהו כמו מעשר ששואל אם עישרו, שהוציאו חלק לה' מהשאר. עירבתם זה כיצחק שלא יצא מא"י, שכך כנגדו זה עירבתם שעירוב מחבר  את המקום, שזהו כנגד מקום א"י (והוא משפיע מכאן לכל המקומות כהשפעה בחיבור אליו כעין אחד). מיעקב יצאו בנ"י שמאירים את כל העולם באור קדושה, ולכן כנגד זה יש הדלקת הנר (וכן נר מרמז על הנשמה "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), ולכן כמרמז על כלל נשמות בנ"י שבמשך הדורות, שיצאנו מיעקב (להבדיל מאברהם ויצחק שיצא מהם גם פסולת, ישמעאל ועשו), ובמשך הדורות מאירים את העולם לתיקון השלם). כך כעין מחברים את שורשנו כגילוי חזק ליסוד בנ"י שלכן זכינו לקבל את השבת שהיא אות בין ה' וביננו (שמות לא,יז), לשמירת השבת למעשה בפועל. וכך דרך שמירת שבת בשלמות (שלכן אומרים כדי לתקן שלא יצא בעיה בשבת), מתחברים עם מהות השבת לגלות את שם ה' כמלך העולם, בורא העולם ומנהיגו. בכך פועלים להביא לתיקון עולם, כמו האבות שגילו לעולם את שם ה', ולהפוך את השבת מחלק (אחד מששים) כעין עוה"ב (ברכות נז,ב) להשפעה לגילוי שם ה' בשלמות, לתיקון עולם והבאת עוה"ב ממש. שזהו כח שבת שמביא לגאולה: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' (שבת קיח,ב), שזהו בהשלמת מעשי האבות לתיקון עולם, שגילו שם ה' בעולם (ויסדו) והחלו את מעשה תיקון העולם, שזה יצירה חדשה מתוקנת, כמו שאמר המדרש על אברהם: 'ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו'. שכך גם בשבת אנו מעלים את כל העולם (שנברא בימי הבריאה) להיות עולם חדש מתוקן בקדושה (כעין הגר). גם נראה ששלושת אלו כנגד חלקי הרוח באדם (נר"ן), שעשרתם זה כנגד המציאות הגשמית, כעישור המאכל הפיזי, וזהו הנפש. עירבתם כנגד הרוח, שרוח האדם היא יותר עדינה, ולכן זהו כעירוב בעולם שזה יותר רוחני, שעניין שטח ומרחק שבגשמי זה דבר יותר עדין מדבר פיזי גשמי ממשי (וגם זהו כעין רוח שמרגיש מה שלו וקרוב). נר מאיר מרמז על הנשמה שמאירה קדושה באדם, ומשפיעה להליכה כרצון ה' ע"פ רצון ה' המתגלה בתורה, שנמשלה לנר ואור: "נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). וכך מעלה את פנימיותו לחיבור קדושה גמור לשבת כדי לגלות בזה שלמות באדם וממנו בכל המציאות בעולם, לתקן את העולם כולו לה' בשלמות, כהמשך כח האבות, שמהם אנו במעלתנו - בנ"י. לכן אומר זאת בביתו כעין כנגד 'בית ישראל' (שיצאו מהאבות), ועם חשיכה, סמוך לשבת שבאה, כעין שהשבת היא מעין עוה"ב, וכך במעשינו אנו מביאים להבאת עוה"ב ( - שתבוא בסמוך. ובפרט זה בשבת שבשמירת שתי שבתות מביאים את הגאולה). לכן נאמר "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים" (שמות לא,טז-יח). שיש קשר בין גילוי השבת בחיבורה לבנ"י, לכל התורה שנתנה בסיני לתיקון העולם, ולכן זה גם מופיע לאחר ציווי המשכן, שבשבת עושים את העולם כולו להיות מתוקן לשכינת ה'.