" איזהו גיבור" לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל
נכתב על ידי izik28, 15/6/2022
בסד
ד"ת לפרשת שלח התשפ"ב לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל
איזהו גבור?
----------------------------------------------
בפרשת השבוע אנו קוראים על מעשה מרגלים הידוע ,משה מבקש מהמרגלים מספר בקשות בעת בדיקת ארץ ישראל ביניהם , " וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" , ונשאל מה מתכוון הכתוב באומרו " חזק" , מי הוא באמת חזק? האור החיים מפרש," וראיתם וגו' מה היא. פירוש לפי שיש ארץ שהבלה ואוירה זך ובריא וממזג הטבעיות ויש שאוירה עכור ומעופש ומתנגד למזג הטבעיות, גם יש ארץ שהיא מלאה מעיינות ומימיה נקיים ומולידים מזג טוב באדם ויכונן הכוחות ויש להפך, ואלו הם דברים שישנם בארץ מצד עצמה בלא סיבה אמצעי, וכנגד דברים אלו אמר וראיתם את הארץ מה היא מצד ברייתה אם היא בגדר הרצון או להפכו, ולצד כי חקירה זו יש בה בחינות שישנם בהבחנה להם בדרך עברתם בה, ויש דברים שצריכין נסיון כמו שתאמר אם מחזקת טבע האנושי אם מימיה מפרים ומרבים, דברים אלו אינם ניכרים בדרך העברה ולזה צוה להם ואת העם וגו' פירוש מהפעולות יודעו הכוחות מהעם היושב בה יתגלה כח הארץ אם העם חזק או רפה, ולצד שיש מקום לומר שאין מבחן מחוזק העם כי יש במה לתלות והוא כי הם גודרין עצמן מהתשמיש, לזה אמר המעט הוא אם רב, גם בזה יגלה כי מימיה מפרים ומרבים:
עוד ירצה בהעיר למה שינה סדר שלקח הכתוב בכל ההדרגות שהקדים בהם חלק הטוב ואחר כך הזכיר חלק הרע, החזק הוא ואחר כך הרפה, הטובה היא אם רעה הקדים הטובה, וגם מבחן החזק הוא חלק הטוב לדעת טובת הארץ שמגדלת חזקים, וכן במאמר האחרון הקדים לומר השמנה היא ואחר כך אם רזה, וכמו כן היש בה עץ ואחר כך אמר אם אין ולמה כשהזכיר המיעוט והריבוי הקדים לומר המעט הוא אם רב, והיה נראה לומר כי גם במבחן זה הקדים חלק הטוב והוא שאם הם מועטים הוא יותר טוב לישראל, וזה אינו כי לא יסתפק בטובה שיודע החלט שלילתה:
אכן הכוונה היא על זה הדרך המעט הוא וגו' פירוש חוזר למאמר החזק הוא וגו' אם חוזק העם הוא דבר גדול שמעטים הם כיוצא בהם אם רבים כיוצא בהם בעולם, וכפי זה הקדים חלק המעולה לשבח הארץ שאין כמותה מגדלים חזקים בכל הארצות, או לצד הכרת הנס גם כן כמו שכתבתי, ולדרך זה לא תקשה למה הפסיק בענין במאמר ואת העם וגו' באמצע עניני הארץ שהרי אחר כך הוא אומר ומה הארץ וגומר, ולדברינו בענין הארץ הכתוב מדבר:"
המרגלים כמובן היו אמורים לבדוק את חוזק העם , את מבנה הערים, אך איך אפשר לבדוק אופי של בן אדם? האם הוא חזק באופיו או חלש??
התשובה נמצאת בפ"ס " איזהו גיבור? הכובש את יצרו ,שנאמר: (משלי טז לב): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר". תוספות יום טוב מפרש," הכובש את יצרו. יצר הרע נקרא יצר סתם לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. מד"ש בשם הר"ר יוסף קארו. ועוד פירש שהוא יצרו המיוחד לו ונתעצם בו יותר ממה שיתעצם ויתיחד ביצר הטוב כי טבע האדם נוטה יותר אל יצר רע ועמ"ש משנה ט' על שיראת חטאו
שנאמר טוב ארך אפים מגבור. כתב הר"ב הכי הוי פירושא דקרא טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה וכו' דאל"כ אלא פירוש דקרא טוב ארך אפים יותר מגבור הוה קשיא למה שאם הוא ארך אפים מצד רכות טבע אין זה טוב נ"ל." תפארת ישראל מביא פירוש מעניין " איזהו גבור הכובש את יצרו: דאם נהלל גבור, אינו משום שיש כח בידו לחנוק ולרצח רבבות בני אדם כתורים ובני יונה, דא"כ מהו משובח יותר מפריצי חיות ארי ונמר יחדו. אבל תהלתו הוא, שאינו רך לבב, ומשתמש בגבורתו לתכלית נעלה, ואינו חושש לנזק הגוף, וגם חרף נפשו למות, רק למען השיג התכלית הנעלה ההוא שרוצה להשיגו. ואין לך תכלית יותר נעלה ונשגב, מלהלביש נפשותינו ברוח נדיבה כזרת, שלא תהיה קשורה ומשועבדת לחיי הארציי ותאוות היצר. ומכ"ש כשיצרו מפתהו לנקום ולנטור משונאו, הרי אם ישמע לקול יצרי, כבש רק חצוניותיו של שונא, דהיינו גופו. אבל כשייטיב לשונאו, כובש פנימיותו, כי עתה יכיר גם השונא בעצמו עם איזה איש אשר רוח נדיבה בו רצה ללחום, ויתבייש ויכלם ויהי לו עבד עולם:
טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר: ר"ל בין בתחלה טרם התגלע הריב, ובין בסוף כאשר כבר יצא הקצף, בשניהן טוב כבישת היצר. אם בתחלה, ודאי טוב ארך אפים מהגבור, אף שיוכל להשיב למקניטו, אפ"ה טוב דשמע ואדיש חליף בישתא מאה [כסנהדרין ד"ז א']. ואם בסוף שכבר הוצרך ללחום עם אויבו וכבשו כבר, כמה יפה הוא וכמה שבח ראוי לו כשמושל ברוחו להיטיב לשונאו, יותר משישתבח לוכד עיר, ר"ל שונאו [ועי' תוס' תענית ד"ה א' ד"ה לא]. ולמי ראוי יותר להשתבח, להכובש גבור רודף, או לכובש חלש נרדף. והרי הכובש את עצמו כבש גבור רודף:"
הדבר מביל לאיסור נקימה ונטירה", שלא לנקום. כלומר, שנמנענו מלקחת נקמה מישראל, הענין הוא, כגון ישראל שהרע או צער לחברו באחד מכל הדברים, ונוהג רב בני אדם שבעולם הוא שלא יסורו מלחפש אחרי מי שהרע להן, עד שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם, ומזה הענין מנענו השם יתברך באמרו (ויקרא יט יח) לא תקם. ולשון ספרא (קדושים ד י) עד היכן כחה של נקמה?
אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלת לי מגלך, לכך נאמר, לא תקם. ועל כגון זה הקש כל הדברים.
משרשי המצוה. שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתבדך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו יי. תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם יתברך שלום להם"
בפרשת בשלח יש קיט פסוקים , מזמור זה בתהילים כולל את כל אותיות הא –ב ,בין שמות המרגלים נמצא השם," לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן." עליו אומר המדרש ," הושע היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.
. במדרש מובא כי "יהושע שהיה משמש את משה ביום ובלילה. לפיכך כבדו הקב"ה... ולפי ששימש את אדוניו זכה לרוח הקודש".
. במסכת מנחות מובא כי דברי תורה היו חביבין על יהושע ביותר. "אמר לו הקב"ה: 'יהושע, כל כך חביבין עליך דברי תורה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך''. (מנחות צט ב)
. יהושע היה ממעביר המסורת. במסכת אבות מובא כי משה מסר תורה ליהושע, ויהושע לזקנים. במסכת שקלים מובא כי "בשעה שהיה יהושע יושב ודורש יודעין הכל שהתורה היא של משה". (שקלים פ"ב ו').
. יהושע מוזכר לראשונה בתורה במלחמת ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".
. במהלך שינוי השם, התפלל משה על תלמידו: "קה יושיעך מעצת המרגלים". כלב, במקביל, השתטח על קברי אבות בחברון. אכן, יהושע וכלב היו היחידים שלא חטאו בחטא המרגלים ולא הוציאו את דיבת הארץ רעה.
. במדרש רבה מופיעים דבריו של רבי יהושע בן קרחה: "יו"ד של שרה עלתה ונשתטחה לפני הקב"ה, אמרה לפניו, 'רבונו של עולם, עקרתני משמה של אותה צדקת', (כיוון ששמה של שרה היה קודם לכן שרי). אמר הקב"ה: 'לשעבר היית בשמה של נקבה בסופה של תיבה, אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר בראשה של תיבה'".
. לאחר מותו של משה, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ. מסע הכיבוש החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.
. במסכת מגילה מצוין כי רחב התגיירה, יהושע נשאה לאשה, ויצאו ממנה שמונה נביאים כהנים.
. יהושע כתב את ספר יהושע. קיימת דעה כי נוסף על ספרו, כתב יהושע את שמונת הפסוקים האחרונים בחומש דברים, המתארים את מותו של משה. דעה אחרת סוברת כי משה רבנו כתב בעצמו את הפסוקים המתארים את מותו, מילה במילה על פי דברי ה', בעת שעיניו זלגו דמעות."
ברצוני להרחיב על תפילת משה, " יה יושעך מעצת מרגלים" , הכלי יקר מפרש" יה יושיעך מעצת מרגלים. יש להתבונן למה דווקא שם של יה, ולמה לא התפלל גם על כלב, ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז, טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה יה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם יה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק.
וי"א לפי שיהושע היה תלמידו, הקפיד עליו שלא יקדיח תבשילו ויתלו ברבו, וי"א לפי שהיה משבט יוסף שהביא דבת אחיו ע"כ היה ירא שלא ילך בדרך זקנו, כי מטעם זה לא הזכיר בו למטה יוסף ובגדי בן סוסי הזכיר למטה יוסף, ומה שלא התפלל על גדי אולי חשב שאם זה שבא משבט אפרים הגדול ממנשה לא ישנה את תפקידו מסתמא גם הקטן ממני לא ידבר כנגדו, וכבר נודע מברכות של יעקב כי שם שם לו חק להקדים את אפרים לכל דבר שבקדושה, או לפי שנקרא אביו מנשה על שם כי נשני אלהים את כל בית אבי, וחשב משה שמסתמא כל זרעו שכחו כל מעשה אביהם." בעל הטורים מפרש בקצרה אך פירוש מענין" אלה שמות האנשים. בגימ' שמותיהם מכוערים:"
מה היא אותה הואת דיבה של המרגלים ? הרי הם עשו לכאורה את מלאכתם..
וטעם "ויוציאו דיבת הארץ וגו' אל בני ישראל" – כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים באוהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה. כי מתחילה, כשהיו אומרים להם לפני משה שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק, וכלב היה אומר: "כי יכול נוכל לה", היו העם פוסחים. ומהם בוטחים בכוחם וגבורתם ומהם בעזרת השם בגיבורים. אז הוציאו להם דיבה בפני עצמם, דכתיב: "ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה … הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכו' " (במדבר יג לב) – עד שילינו כל העדה. וזה טעם מה שאמר: "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דיבה על הארץ" (להלן יד לו). והיה זה, כי האנשים האלה בראותם העם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם והמסו לב אחיהם. וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות ויהושע וכלב מחזקים את לבם, הוציאו דיבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים.
ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא "מביא דיבה", כמו שנאמר: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז ב). ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה' " (במדבר יד לז).
"ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות" – ארץ כשהיא רעה והמים דלים ורעים והארץ משכלת לא תגדל אנשי מדות, רק יהיו אנשיה דלים ונפוחים שפלי קומה חסירי הכח. אבל דיבת המרגלים לאמר, כי הארץ ההיא חזקת האויר כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים ויגדלו גדול רב מאד, ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מדות שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם, ולכן תגדל אנשים גדולים מאד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים
מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב – הקדימו פה לעין
"פצו עליך פיהם כל אויביך" (איכה ב טז). אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן – בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.
מסכת סוטה דף לה עמוד א – תחילתו אמת וסופו שקר
"וישובו מתור הארץ … וילכו ויבואו אל משה וכו' " – א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מקיש הליכה לביאה, מה ביאה בעצה רעה, אף הליכה בעצה רעה. "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וכו' " – אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו – אין מתקיים בסופו.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף לה עמוד א – העלימו ארבעה מינים של ארץ ישראל
מלשון הזה שאמר: כל לשון הרע שאין בו אמת מתחילתו וכו', משמע דסופו אינו אמת. ואם רוצה לומר: "כי עז העם וגו' והערים בצורות בשמים" – הרי על זה העיד הכתוב בפרשת עקב שהוא אמת, שנאמר: "גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים ט א). ונראה לפרש לפי ששלחו המרגלים על ב' דברים: האחד, להודיעם אם אפשר לכובשה; והשני, אם יש בה חיי נפש, כמו שכתוב: "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה וגו' ". "ומה הארץ אשר הוא יושב בה וכו' ומה הערים אשר הוא יושב בהנה וכו' ". ולפי שנשתבחה ארץ ישראל בשבעה מינים, שנאמר: "ארץ חיטה ושעורה גפן ותאנה ורימון. ארץ זית שמן ודבש", ועיקר חיי נפש שבהן הם חיטה ושעורה ושמן, כדאמרינן פרק הספינה (בבא בתרא צ ע"ב): "אין מוציאין פירות מא"י, דברים שיש בהן חיי נפש, כגון: יינות ושמנים וסלתות. ר"י מתיר ביין". ולכך נסמך ארץ קמא לחיטה ושעורה וארץ בתרא לזית שמן … לפי שהן עיקר חיי נפש. והשתא כשבאו, סיפר הכתוב שבאו בתחילה לומר דבר אמת, כדי להוציא דיבה על הארץ שאין בה רק אלו ארבעה מינים, שהן הג' מינים שהביאו עמהם מן הגפן ומן התאנים ומן הרימונים, ואמרו "וגם זבת חלב ודבש היא". ודקדקו לסיים בדבר שקר ודיבה "וזה פריה" – שהראום. אבל עיקר חיי הנפש שהם שאר הג' מינים: חיטה ושעורה ושמן – אין בה.
ההבחנה בין הבאת דיבה ובין הוצאת דיבה היא מעניינת וכבר קדם אבן עזרא לרמב"ן בהבנה זו. להביא משמע בצנעא ולאוזני אבא יעקב בלבד כיוסף, בעוד שלהוציא משמע בפומבי ולאוזני כל העדה הנבוכה. לרמוז לך שבדומה ליוסף ויעקב, היו המרגלים צריכים להביא את דיבת הארץ אל משה בלבד. ראה רמב"ן בפירושו לבראשית לז ב שהוא מביא רעיון זה כבר שם (במובלע בתוך דבריו באריכות שם) ומסתמך על רש"י שסתם דיבה איננה בהכרח דבר רע ובאה מהשורש "לדובב" (רש"י בראשית לז ב ובפרשתנו יד לז ועוד). לפיכך צריך הכתוב לומר על יוסף שהביא את: "דיבתם רעה". אמנם, גם במרגלים כתוב: "מוציאי דיבת הארץ רעה", אבל רמב"ן יאמר שזה רק כאן, בפרק יד בפסוק המסכם את כל הפרשה, אבל בסיפור עיקר המעשה, בסוף פרק יג כתוב "ויוציאו דיבת הארץ" בלי המילה רעה, וברור שכבר שם אמרו דברים רעים, לפי פשט הפסוקים. כך או כך, סניגוריה זו על יוסף דווקא בפרשתנו היא קצת מפתיעה ואולי לא באה רק על מנת לחדד דקדוקי לשון בין להביא דיבה ובין להוציא דיבה. ראה דברי השבח על יוסף ש"הודה בארצו" ולא הסתיר את מוצאו העברי, בהשוואה עם משה שכונה "איש מצרי" במספר מקומות ולא מחה. ראה דברים רבה ב ח: "מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו". יוסף זכה להיקבר בארץ ומשה לא. יוסף הביא את דיבת האחים אל אביו, אבל לא הוציא את דיבת הארץ ולא התבייש במוצאו. משה שמע דיבת הארץ ורפו ידיו."
כוונת המרגלים היתה אולי טובה , כיוון שהם חשבו שבארץ יצטרכו לעבוד את עבודת האדמה ולא יהיה להם זמן ללימוד תורה , במדבר יש להם את כל הנוחות ללמוד את התורה , אם כך למה לעלות לארץ ??
אך הדבר חמור זה שהם עשו הוציא שם רע על הקב"ה , כאילו הבטחתו הינה ריקה מתוכן .. חלילה! הרי ארץ האבות נועדה לנו, על מנת שנשלב את חיי החומר ונקדש אותם יחד עם לימוד התורה ,יוצא מזה , קשה לכתוב ,שבגלל הרצון לא להפסיק את לימוד התורה הם חיללו שם שמיים , מה שאנו משלמים עליו עד היום ! נכון ארץ ישראל לא מושלמת ,כמו כל אחד מאיתנו , עלינו לראות את הטוב בכל אחד ואחת לחזק איש את רעהו ואישה את רעותה בהליכה בדרך ה" ולשלב את את חיי החומר ואת חיי הקדושה ,ולהעלות את החומר בכך ולקדשו ,ולא חלילה שבגלל הקדושה מחללים שם שמיים ומוציאים דיבה בהפחדה כמרגלים ובהורדת המוטיבציה ,אסיים בסיפור שסיפר אדון חסון בבית הכנסת , "היו שני ילדים שהלכו לטייל בשדה, אחד מהם נפל לבור , והיה נראה שאין סיכוי להצילו כיון שהמקום היה רחוק ממקום ישוב , אחיו הקטן בכוחות על הצליח להעלות את אחיו הגדול ממנו ,מה שהיה נראה חסר סיכוי , שבא הביתה וסיפר את המקרה , לא האמינו לו .. איך יכול להיות שאתה הקטן הוצאת את אחיך הגדול מהבור? הרי הוא כבד ממך? אחד הזקנים אמר, המקרה נכון , הרי לא היה שם שום איש שיוריד לו את המוטיבציה להצליח.. הדבר מקביל לדברי הרב קוק זצל," בן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ.
דְּרושׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד"
אותו גיבור הוא זה שגובר על יצרו כמובן ומקדש את החומר ועולה מעלה מעלה !דרך צלחה לכל אחד ואחת במעשיו , ובמעשיה , כמו רבקה ווליש ז"ל שעלתה ארצה מהשואה , קל לא היה לה .. האם היא ויתרה ? לא נראה .. מי יתן ונלך בדרכה הטובה בשמחה גדולה , ונעלה יחד לבית המקדש השלישי אמן
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
