להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

פרשת בהעלותך (תשפ"ב)

האזנה למיתרי לבבו של אדם[1]

בדברי בינה ומוסר (מאמר 'מקורה של פורענות' עמ' קט"ז) לקט מאמרי הרב דוד בליאכר זצ"ל הי"ד ראש ישיבת בית יוסף (נובהרדוק) במזריטש מלמד יסוד בתורת המוסר מענין דיבורה של מרים, אעפ"י שענינה של מרים בסיומה של פרשתנו נפתח בו וזלה"ק:

הנה האדם מתמיה על שום מה יש להחמיר ולדקדק מאוד על כל תכונה דקה ממדות האדם ונחות נפשו. [אולי צ"ל כוחות נפשו]. נדמים הם עליו כדברים של מה בכך, שלא כדאי להקדיש להם תשומת לבו ולדקדק בהם, יתר על המדה. אבל בהסתכלנו בפרשת 'ותדבר מרים ואהרן במשה' (י"ב א') אחר שנתבונן בדקות הענין שהיה משפחתי גרידא בין אח ואחות, נווכח כי טועים אנחנו בהשגתנו. לפני מי דברה? לפני אחיהם, ומה דברה? דבר זה שנתפרש בעיניהם כפרישות יתירה והיה לכאורה דבריה תביעת עלבונה של צפורה אשתו וצא ראה מה עלתה להם,  בשביל כך שנצטרעה ונכלמה ונסגרה שבעה ימים, ועכבה מסען של ישראל. מהפכה נוראה כזאת ובשביל דבר קל כזה?

הרי שאין עניני המדות ופנימיות לב האדם מן הקלים בעיניו, קלים באמת, וכבר אמר החכם מכל אדם: מכל משמר נצור לבך כי ממנה תוצאות חיים (משלי ד' כ"ג)  כל החיים ומלואם וכל אשר תחת השמש המה תוצאות לב האדם. ואם בעניני החומר, שהם כולם דברים מוגבלים ותכליתיים, אפשר שדבר קטן וקל יתפשט לממדים גדולים, על אחת כמה וכמה בענינים רוחניים. צא וראה כמה רבבות אנשים בכל קצוי תבל מאזינים לקול נימי כנור העשויים מזנבות סוסים, ולמה לא יטו אוזן לקול נימי לבבו של אדם?  עכ"ל הרב דוד בליאכר[2] זצ"ל הי"ד.                                                  

שבח אהרן עשייתו את המצוה בלא פניה

דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת. וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ...(במדבר ח' ב'-ג')

בספר אור מלא לרב ישראל צבי הלוי רוטנברג[3] זצ"ל הי"ד אב"ד קאסאן (קוסון הונגריה) כתב בפרשתנו וזלה"ק:

י"ל [יש לבאר] עם מה שאמר הה"ק [הרב הקדוש] רבי יהושע מבעלזא זי"ע הפסוק בתהלים (ס"ג ב'-ג') אֱלֹקים׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם. כֵּ֭ן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑יךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ...דהנה העושה הכנה למצוה אין שום מניעה בהכנה דהא אפילו המלאכים אינם יודעים כוונתו ומחשבתו של אדם, מה שאין כן בעשיית המצוה בפועל דאז רואים שהוא רוצה לעשות המצוה בזה יש פגיעות רע ומניעות רחמנא ליצלן, וזה אמר דוד המלך ע"ה צמאה לך נפשי - דהיינו הכנה ומחשבה אל המצוה ודאי היתה בשלימות, אלא אפילו 'כן'[4] היינו עשיית המצוה בפועל – בקודש חזיתיך, דהיינו עשיית המצוה ממש, גם זה היתה בלי שום עכוב, וזה רבותיה דדוד, ע"כ [מהרב יהושע מבעלזא].

ובזה יש לפרש כאן, ויעש כן אהרן – דהיינו המצוה בפועל ממש ג"כ היה בלי שום עיכוב. עכ"ל הרב ישראל צבי זצ"ל הי"ד. 

נפילת ישראל בבשר תאוה מהבנת מדרגתם הגבוהה

בספר תורת אברהם לרב אברהם גרודזינסקי משגיח בישיבת סלבודקה זצ"ל הי"ד בוחן עניני פרשתנו במבטה החודר ומעמיק של תורת המוסר וזלה"ק (שער תלמיד חכם מאמר בשר תאוה):

גדלותו של דור המדבר היתה לא רק בזה שהגיעו כולם למדרגת נבואה, אלא שקבלו את התורה מפי הגכורה, דבר שלא היה רק פעם אחת בבריאה. ומה שדיבר ה' עמהם פנים בפנים הלא היתה מדרגה יותר גדולה מנבואה, כי פרחה נשמתם ע"י זה, וזה לא קרה לשום נביא בנבואתו, מדרגה זו איננה ענין לשעה רק דבר נצחי הוא, כי מי שזכה לרוח הקודש פעם אחת בחייו, הלא איש אחר הוא גם אחר ירידתו, כל שכן מדרגה רמה כזו, וחז"ל אמרו [פרקי דרבי אליעזר מ"א] כי דור זה לא שלטה רימה בהם גם לאחר מיתה. גם הגוף שלהם נשתנה והיה כעין נשמה, כל שכן הנשמה שלהם, ולכן קראו אותם חז"ל 'דור דעה', כי רק דעה היתה מהותם.

אחר שנדע כל אלה יפלא בעינינו אותו חטא של בשר תאוה, לא רק מצד האמונה אלא גם מצד התאוה. אף כי לא היה רצון של אכילת דבר אסור, כי מן השמים בקשו שיותן להם, אבל כמה הוא המרחק מנבואה לאכילה גסה כל המדרגות של הברייתא דרבי פינחס בן יאיר, פרישות טהרה וגם קדושה הלא הן רק הקדמה לרוח הקודש, וכמה רחוק הוא רוח הקודש מנבואה, רוח הקודש אפשר להשיג גם היום ובכל מקום כמבואר בתנא דבי אליהו, ונבואה היתה רק בבית ראשון ומעט בבית שני וגם אז רק בארץ ישראל, ואדם שהגיע כבר למדרגת נבואה ועוד יותר הרבה איך יחפוץ בבשר תאוה?!

אך לדברינו יובן הדבר, כי הכונה של 'קדושים תהיו' היא להיות תלמיד חכם לא קדוש כמלאך, התורה נתנה לאנשים לא למלאכים, ואם בכח אנושי לעלות גם למדרגה של קדושה ממש, להיות כמשכן ומזבח עד מדרגה של מרכבה כאמרם האבות הן הן המרכבה, אין לו להשאר במצב זה כי אז אינו אדם, ולא לו ניתנה התורה, אלא דרך עליה שלו הוא לירד מקדושתו ולהיות איש, תלמיד חכם, וזה היה דרך הנביאים שלא עמדו כל הזמן במדרגת הנבואה, אלא הכינו עצמם אליה בשעת נבואה ואח"כ חזרו להיות אנשים כרצון התורה...

חז"ל אומא הכל מודים  ןבעצרת דבעינן לכם מ"ט יום כנגד שנתנה תורה לישראל, שונה מכל המועדים שיש בהם 'כולו לשם' או חציו לשם, ורק בשביל התורה זה הראשון לקבלת התורה, לא תהיה שום שייכות לחיים של 'לכם' כולו לה' היא?

אלא שחיים אלה היו הכשרה של קדושה הראויה לדור דעה, נחיצות הכשרה זו הכינו דור דעה וקבלו את המן באהבה, אף כי כמה חלקי תורה חסרים  על ידו, כל הענין של 'והיה מחניך קדוש' בטל באכילת מן, כי מכניס ואינו מוציא הוא. ואם רצו לקיים מצוה זו הוכרחו לקנות ירקות משכני האומות העולם. ומצוות רבות כאלו חסרו להם. ובכל זאת קבלו מדרגת קדושה באהבה כדי להכנס לארץ ישראל, ששם יחיו כבני אדם ויקיימו המצוות התלויות בארץ. אך כעבור שנה תמימה ויותר בהכשרה של קדושה, וכבר עמדו להכנס לארץ מצאו עצמם כבר מוכשרים לקיים התורה שנתנה לאנשים ובקשו שיתן להם ה' בשר לאכול, עוד לא בקשו לבטל את המן לגמרי, אבל להוסיף על זה גם 'מאכל אדם' חפצו עד מאוד. החטא שלהם היה במה שטעו מעט בחשבון, טעות של כמה שעות או של יום אחד לא יותר, כי עומדים היו להכנס מיד לארץ ללא חטא זה...

מזה אנו למדים...כי אין לאדם למהר לעזוב את ההכשרה של פרישות או קדושה טרם ידע ברור כי מוכשר הוא כראוי, הקדמה של יום או שעות כבר גאוה היא ותוכל להביא גם את האדם היותר גדול לידי חטא ותאוה חלילה. עכ"ל הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל הי"ד.

החניות והמסעות על פי ה' לרמז על התורה שטמונה בהם

עַל־פִּ֤י ה' יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י ה' יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת ה' שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י ה' בְּיַד־מֹשֶֽׁה (ט' כ"ג)

במנחת יצחק לרב יצחק וייס[5] זצ"ל בפרשתנו כותב לבאר וזלה"ק: כבר עמדו המפרשים על כפילויות הלשונות, וכן אומרו את משמרת ה' שמרו ושהיה על פי ה' ביד משה, מי ידע בכל אלה? ועיין באלשיך הקדוש מה שכתב בזה. וי"ל שבא הכתוב כאן לגלות ענין מסעות בני ישראל וחנייתם במדבר שהיה לצורך גדול, כמבואר במכילתא (בשלח) לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר, אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו ישראל לארץ, מיד מחזיקים אדם בשדהו וכרמו והן בטלים מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן [ע"כ עפ"י המכילתא]. וביאר מרן [הרב יואל טייטלבוים אדמו"ר מסאטמר זצ"ל] בדברי יואל (בשלח מאמר א' אות כ' עמ' של"ג) שששדדור המדבר שהיה כלול בהם שרשי נשמות ישראל מכל הדורות, השיגו כל אחד ואחד החידושים השייכים לשרש נשמתו, וכל מה שעתיד להתחדש בה עד סוף כל הדורות הם בנויים על יסוד הקבלה שקבלו דור הראשון ממשה רבינו ע"ה, ולכך היה צורך שכל הדור ההוא יעסקו בתורה כדי שיתגלה על ידם כל חלקי התורה.

והוא שבא הכתוב לומר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כדרך שפירש הערבי נחל (שלח דרוש א') דלכאורה הקשו הלא חוץ לארץ אינו סובל קדושת המקום של הקרבת קרבנות ואיך הקריבו קרבנות במשכן כל ארבעים שנה במדבר, ותירצו שבכל מקום שהיה חנייתם שם כל עשר קדושות של ארץ ישראל. וזה שנאמר על פי ה' יחנו וגו' כי נודע שהקדושה השוכן בארץ ישראל הוא מדת מלכות, ונודע שמדה זו נקראת 'פה' כמבואר במאמר 'פתח אליהו' מלכות - פה קרינן לה, ולכן אמר על פי ה' יחנו רוצה לומר שחנייתם היה על מקום הנקרא 'פי ה', ולא זו בלבד אלא גם על פי ה' יסעו, שבעת המסע שלהם היו ג"כ במקום הנקרא 'פי ה' מדת מדת מלכות פה. והוא הרמז לתושבע"פ שנתגלה לבני ישראל במסעיהם וחנייתם במדבר לכל הדורות הבאים.

וזהו גם אומרו על פי ה' ביד משה, כי 'יד' רומזת על עסק תושבע"פ כדרשת חז"ל (ב"ק צ"ב ע"א) על הפסוק (דברים ל"ג ז') ידיו רב לו. וכדרך שפירש בחת"ם סופר על התורה (בפסוק זה) הפסוק בתהלים (כ"א ט') תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכָל־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ, כי זה תלוי בזה שע"י שהלכה כמותו בכל מקום כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ב ע"ב) וה' עמו – שהלכ עמו כמותו, שהוא מרומז בלשון יד כדרשת רז"ל הנזכר, ע"י זה נצח בכל מקום עי"ש. והוא אשר כפל ואמר על פי ה', מדת מלכות פה, שהוא מורה על עסק תורה שבע"פ. עכ"ל הרב יצחק וייס במנחת יצחק זצ"ל.