כבוד הלשון בהעלותך - 

י,לא: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם: הדגש בלמ"ד בצירוף 'והיית לנו' מורה על ויכוח חזק בין משה ליתרו, בו משה מבקש מאד שיתרו יישאר, ואילו יתרו מתמיד בסירובו. משה מנמק זאת בכך שיִתרו יהיה לנו לעינים, אך יתרו כלל לא עונה, והולך (שמות יח,כז).

יא,יג: כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה: הדגש בלמ"ד בצירוף 'תנה לנו' מורה על דרישה נחרצת של העם שהתאוו לבשר, לאחר שאכלו תקופה ארוכה רק מן. גם תגובתו של משה בתלונתו לה' מורה על לחץ בדיבורו: וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי (טו), ובו דגש בלמ"ד בצירוף 'עושה לי'. השיח ממשיך להיות לחוץ: וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר, לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם (כ), ובו דגש בזי"ן בצירוף 'למה זה'.