צניף טהור ,להפטרת פרשת בהעלותיך לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל
נכתב על ידי izik28, 8/6/2022
בסד
ד"ת להפטרת בהעלותיך התשפ"ב
"צניף טהור "
-------------------------------------------------------------------
בהפטרת השבת מופיע הפ"ס, " ואמר ישימו צניף טהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבשהו בגדים ומלאך יהוה עמד", המלבים מפרש ואומר", כאשר ראה הנביא שהועברו פשעיו, בקש בעבורו ואמר "ישימו צניף טהור על ראשו", היינו שישוב אל מעלת הכהונה הגדולה וילבש את המצנפת שהיא אות הכהונה הגדולה, ונתקבלו דברי הנביא ,"וישימו הצניף על ראשו, וגם הלבישוהו בגדים" שהם יתר בגדי כ"ג:" המילה " צניף מופיעה גם במסכת קידושין בצורה דומה," בגמרא בקידושין כט ע"ב מסופר על שני חכמים שנפגשו ואחד מהם ראה שהשני לא פרס סודר על ראשו ושאל אותו מדוע אין סודר לראשו והשיב שהוא רווק: "מאי טעמא לא פריסת סודרא? אמר ליה: דלא נסיבנא". מכאן למד המגן אברהם (סי' ח ס"ק ג) שמי שאינו נשוי לא היה מכסה את ראשו בטלית, וגם הוכיח (מקידושין ח ע"א) שגם הנשוי לא היה מכסה את ראשו אלא אם כן היה תלמיד חכם. נראה שגם לדעתו אין זה איסור ממש, אלא שמכיוון שהיה נוהג מקובל לבדל בין נשוי למי שאינו נשוי נכון לשמור על הנוהג המקובל.
במור וקציעה שם האריך להשיג על דבריו, שהגמרות בקידושין שציין להן עוסקות בפריסת הסודר, מעין מצנפת, וזה אכן היה נוהגם של תלמידי חכמים נשואים בלבד, אבל לגבי העיטוף בתפילה בטלית של מצווה אין כל הבדל בין איש לרעהו. כדבריו מוכח גם מתשובה קדומה של הגאונים (מהדו' אופק סי' כט), שם כתב אחד הגאונים שברכת "עוטר ישראל בתפארה" הייתה נהוגה רק אצל תלמידי חכמים נשואים, שנהגו לכסות את ראשם במצנפת, וציין לגמרות בקידושין הנ"ל (ובתשובה שם הזכיר הגאון את המצנפת כעניין נבדל מן הטלית, עיין שם).
אמנם גם לדברי המגן אברהם יש מקור בראשונים, שכן בספר 'המנהיג' (הל' אירוסין ונישואין עמ' תקלט) ציטט מהגמרא בקידושין כט ע"ב בנוסח אחר: "מאי טעמא לא רמית חוטי [כלומר, אין לך ציצית]? אמר ליה: משום דלא נסיבנא", והסיק מכך: "למדנו כי מלפני הנשואין לא היה דרכן להתעטף בציצית". וכיוצא בזה במחצית השקל (סי' ח סק"ג) העתיק מהגמרא בקידושין "דלא כסי רישיה בטלית... משום דלא נסיבנא". ברם, הגרסה המקובלת עוסקת בסודר, כאמור, והיא מובנת יותר, שהרי מצינו שאפילו קטן מתחנך לעיטוף בטלית (סוכה מב ע"א)"
אצל הספרדים ובני עדות המזרח המנהג להתעטף בטלית גם לרווקים , על הטלית או הצצית אנו קוראים בקריאת שמע," דבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:"
טעם המצווה מבואר בפסוק הבא: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם" (במדבר, ט"ו, ל"ט).
טעמה של מצווה זו כתוב בתוך ציוויה והוא חובת האדם להיזכר במצוות ולא לתור אחרי הלב והעיניים, כפי שעשו המרגלים ('התרים' בלשון המקרא) שתרו את הארץ אחר מראה עיניהם, דבר שגרם להם לזנות מאחרי ה', ולא זכרו את מצוות ה'.
חז"ל אף אמרו שכשרואים את צבע התכלת שבציצית, מעורר הדבר במחשבתו של האדם מראה הים והשמים וכסא הכבוד של הקב"ה, ובצורה זאת שומר עליו מן החטא.
חז"ל הסבירו גם כי הציצית היא סמל לשייכותו של היהודי לעם ישראל, וכאשר הוא מתבונן בה הוא נזכר בקב"ה.
רש"י בפירושו לפסוק (במדבר, ט"ו, ל"ט), מסביר שתי משמעויות אפשריות למילה ציצית: 1. מלשון שערות - ככתוב ביחזקאל, ח', ג': "ויקחני בציצת ראשי" 2. מלשון הצצה - "ציצית על שם: וראיתם אותו כמו מציץ מן מהחרכים".
בנוסף, פעם עבדים היו נושאים סמל שייכות לאדונם וכך בני ישראל לובשים ציצית כסמל שייכות לה'"
הצניף הטהור שהונח על ראשו מלמד אותנ על סליחת הקב"ה משום היותו אוד מוצל מאש" . ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם, הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" ,המלבים מפרש" , ויאמר ה'", שמע שה' שהוא בעל הרחמים אמר אל השטן, שיגער בו מצד שני ענינים,
א) "יגער ה' בך השטן" שיגער בו מצד שהוא ה' בעל הרחמים המטה בריותיו לזכות,
ב) "יגער ה' בך" מצד שהוא "הבוחר בירושלים", ומצד זה יציל את הכ"ג אשר שמשו אבותיו במקדש, ובזה החליט הדין שראוי אל הנס שינצל, ועז"א "הלא זה אוד מוצל מאש", ר"ל הגם שאינו ראוי שיעשה לו נס כמו חמו"ע שלא שלט האש בם כלל אף בבגדיהם כי יהושע נשרפו בגדיו, וא"כ הוא אוד ששלט בו האש קצת, בכ"ז הוא מוצל מאש שלא תשלט האש בגופו, הגם שתבער בבגדיו:"
הדבר דומה לחתן וכלה שעונתיהם נמחלים ביום חופתם , הצניף דומה לטלית אותה פורס החתן על ראשו וראש כלתו ,הרב אלנקוה מסביר,"בשולחן ערוך אבן העזר נ"ה הובאו כמה דעות מהי החופה.
וכתב הרמ"א שם בסעיף א', "יש אומרים שהחופה היא שפורסין סודר על ראשה בשעת הברכה…והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסין יריעה פרוסה על גבי כלונסאות ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים".
ובעניין זה האם זו נחשבת כחופה או לא, נשתברו הרבה קולמוסין, רק אזכיר שיש שנהגו להרים את הטלית כמו שכתב הרמ"א על גבי ארבע כלונסאות, או ארבעה בחורים גבוהים שמרימים את הטלית בארבע הכנפות.
ויש כאלה שנוהגים לשים את הטלית על ראש החתן כפי שכתב הרב ארץ החיים. והמנהיג כתב שעושין כן לשים טלית מעל החתן והכלה לקדשה בצניעות.
כן כתב בסימן ק"י, ובאות ק"ט, שבפריסת הטלית שהחתן פורס על הכלה הרי זו תחילת החופה.
אם כן יש שני מנהגים ויסודם בקודש וכל אחד עושה כמנהג אבותיו.
וכן בבן איש חי שופטים י"ב, שהזכיר בכלל את מנהג ירושלים שהחתן שם טלית ופורסין אותה מעל הכלה, וכתב שלמנהגם בכלל לא שמים טלית אלא וילון ועיין טעמו.
ובברית כהונה ערך חתן (אות י"ב) הזכיר מנהג לכרוך על ראש החתן מלבוש זכר לחורבן.
ומרן הראשל"צ הגר"ם אליהו שליט"א הזכיר בקיצור שולחן ערוך בסימן קמ"ז, שמברך החתן שהחיינו על הטלית ומכוון גם על האישה, בגדיו וכלי הבית החדשים, ולפני השקיעה גם מברך "להתעטף", וכאשר פורסים את הטלית מעל החתן והכלה אומרים להם: "ויתן לך האלוקים מטל השמיים וגו'".
מנהג זה כמובן מסמל את שכינת הקב"ה אצל אותו זוג , בדיוק כנו שאדם מברך על הציצית –טלית ,באותה ברכה הוא זוכר את אותה הקריאה מקריאת שמע על " לא תתורו " כך גם החתן והכלה שמתקדשים בקדושת ה" ,כך גם נתקדש אנחנו בחודש סיוון חודש מתן תורה , מה שיעלה את אור הנרות כמנרות המקדש בכל מעשינו בברכת ה, הטובה אמן
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
