פרשת תזריע ופרשת החודש
להבות אש קודש
לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה
פרשת תזריע שבת ראש חודש פרשת החודש[1]
פרשת תזריע
מניעת ו'שתילת' טעיית האדם – בהשגחה מכוונת
בספר עקבי ישראל לרב ישראל יעקב לובצנסקי[2]
זצ"ל הי"ד כותב בפרשתנו וזלה"ק:
חז"ל [תוספתא סנהדרין פ"ח אות ז'[3]] אמרו
למה נברא האדם אחרון למעשה בראשית, כדי שלא יאמרו שהוא מסייע להקב"ה לברוא את
העולם. וקשה הלוא אם היה אדם הראשון ראשון
לכל היצורים, היה רואה בעיניו את הבריאה ויודע בעצמו שלא עשה כלום, ואת הדבר הזה
בדאי ימסור לבניו ולבני בניו אחריו, כי ראה במו עיניו איך הקב"ה ברא את העולם
'יש מאין', וא"כ אדרבה הלוא היתה מתחזקת על ידו האמונה בחידוש העולם, ואיך
יצוייר כי יאמר שהוא סייע לבריאה, ומי יאמר כך? הלא האדם עצמו יודע שלא עשה כלום,
וגם מרוב התפעלותו שזכה לראות את הבריאה בהבראה, בודאי ימסור זאת גם לבניו, ואם
אדם יצעק ויכריז כי הוא ראה שהבריאה נבראה יש מאין ע"י הבורא, מי יבוא אחריו
ויאמר לו שהיה מסייע ר"ל?
ברם הענין הוא כי בהמשך הזמן אם יקום חולם חלום, מישהו אשר לבו נוטה
להמרות את הבורא וירצה לכסות את חטאיו בדיעותיו הבדויות מלבו ולצורך זה יחדש דעה
נפסדת, כי אדם הראשון סייע לבריאה, ואעפ"י שיש קבלה איש מפי איש עד אדם
הראשון כי לא סייע, הרי מכל מקום כח המינות מושך הוא, ויימצאו עוד כאלו שיאמינו לו
כדי לפרוק עול, בגלל השטות של האדם שהוא בורח מן האמונה הטהורה ונופל אל אמונה של
שטות, וקשה לו להאמין שאדם לא היה מסייע. למרות העובדה שהשכל מחייב שלא היה מסייע,
בוחר הוא להאמין כי אדם הראשון כן סייע, וזו אמונה של שטות, על כן מוכרחים היו
לברוא את האדם באחרונה, שרק אז אין לתלות בו כאילו היה מסייע, אבל לולא זה היו
נכשלים הכושלים...
מזה רואים 'פרקא דשטותא' עד היכן מגעת שטות הפורקים עול מלכות שמים
בחשבונות של מה בכך, ודבר זה מסייע הוא ל'פרקא דחכמתא'. נמצא כי בזה שברא
הקב"ה את אדם הראשון באחרונה, התכוון כדי להעביר כל 'מקום לטעות' מן הארץ,
ורצונו להקטין את מקומות הטעות.
מזה נבין כי כל מקומות הטעות הנמצאים עכשיו בעולם הם עפ"י רצון
ה', אך הם נתנו בעולם במדה, במשקל ובמנין, ואילו היו יותר מכפי יכולת האדם לא היה מסוגל להתקיים, ונמצא
שמספר מקומות הטעות שיש עכשיו בעולם הם במידה שאין בהם להפריע לבחירה, על כן
צריכים אנו להתחזק שלא להתייאש ולא ליפול מן הרוח, אלא להמתין בסבלנות עד שתתגלה
על דמות הכסא כדמות אדם [עפ"י יחזקאל א' כ"ו], שיהא ה'אדם תתאה'
בשלימות, ואז יתגלה ה'אדם עילאה' בשלימות. עכ"ל הרב ישראל יעקב
לובצנסקי זצ"ל הי"ד.
משמעות חדשה לאחור וקדם צרתני
המדרש ויקרא רבה (י"ד א')
תחילת פרשתנו מביא וזלה"ק:
אשה כי תזריע, הה"ד (תהלים
קל"ט ה') אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה.
א"ר יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות
הזה והבא הה"ד אחור וקדם צרתני ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה
כדכתיב (איוב י"ג כ"א) כפך מעלי הרחק...עכ"ל המדרש.
הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד בספר דרשות תורה
ומועדים שנערך עפ"י כתביו ארץ צבי בפרשתנו כותב על דברי המדרש וזלה"ק:
לכאורה מה ענין זה ל'אחור' ו'קדם'? אמנם נראה דהנה אמרו [חז"ל
(קדושין ל"ט ע"ב)] שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אך זה על מצוות עשה ועל
שמירה מעבירות, אך אמרינן (ברכות ס"ג ע"א) איזוהי פרשה קטנה שכל גופי
תורה תלויין בה, בכל דרכיך דעהו. וביאר הרמב"ם (בפרק ג' הלכות דעות) שאפילו
בעניני עוה"ז כאכילה ושתיה ושינה, אם עושה בכוונה שיהיה לו כח לעבוד לאת
בוראו נחשב כעובד את ה' תמיד. ונראה דעל זה יש שכר מצוה בהאי עלמא, כמבואר במסכת
בבא קמא (ט' ע"ב וברש"י שם) דמה שאדם מוסיף משלו יש לו שכר בהאי עלמא,
עיי"ש, וכן על 'קדש עצמך במותר לך' יש לו שכר בהאי עלמא, דזה מוסיף משלו.
והנה כתוב (תהלים קמ"ט ג') יְהַֽלְל֣וּ שְׁמ֣וֹ בְמָח֑וֹל,
ופירשתי בס"ד דמחול הוא שאדם עומד באמצע והם מרקדים סביבו והעומד באמצע הוא
המרכז (וכעין זה אמרו ז"ל (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים
לעתיד לבוא, שהקב"ה יהיה באמצע והם ירקדו סביב סביב) ואם האדם מקיים 'בכל
דרכיך דעהו', ובכל פניות שהוא פונה עובד את ה' יתברך, חשיב מהלל שמו במחול, שבכל
סיבובו ותנועותיו בכולם עושה לו את הקב"ה למרכז ומטרה, שכל מעשה יוביל אותו
להתקרב אליו יתברך, וזה פירוש, יהללו שמו במחול.
וזה פירוש אחור וקדם צרתני, שהאדם נברא שגם מן ה'אחור' יעשה 'קדם' (קדם מרמז על קדמונו של עולם, אלה התורה והמצוות שהן ענפי ה' יתברך,
כבזה"ק (יתרו צ"א ע"א) ו'אחור' מרמז על עניני העולם הזה המרוחקים
מקדמונו של עולם..) שהאדם נברא שאפילו בעניני העולם הזה יכוון לעבודת הבורא יתברך,
וע"י זה עושה מ'אחור' 'קדם', ואז זוכה לעולם הזה ג"כ כנ"ל. ועל כן
כתב המדרש על פסוק 'אחור וקדם צרתני' צרתני – זכה נוחל עוה"ז ועוה"ב.
עכ"ל הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד.
להכניס עוד יהודי תחת כנפי השכינה – תדחה שבת
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר
אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר... וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ (ויקרא
י"ב ב'-ג')
בספר זכר חיים לרב חיים יהודא מאיר מויזניץ (אחיין של אמרי
חיים מויזניץ) זצ"ל שריד שואה שלא זכה לזש"ק, דברי תורתו הועלו לאחר
הסתלקותו בספר וכך מובא בפרשתנו וזלה"ק:
דרשו חכמינו ז"ל [(שבת קל"ב) וביום השמיני ימול] אפילו
בשבת. ומקשים המפרשים, מאי שנא מצוה זו שדוחה את השבת ולא גזרו שמע יעבירנו ד'
אמות ברשות הרבים, כמו שגזרו גבי שופר ולולב?
ונקדים דברי החת"ם סופר
על התורה תורת משה [פרשת כי תשא ד"ה השלישי אך את שבתותי]...תמצית
דבריו כי מכאן ראיה עד כמה מגיע חיבתם של ישראל לפני ה' שאף שגדול הוא קדושת השבת
עד ש'אות היא ביני וביניכם' בכל זאת מותר לחלל את השבת קודש בשביל נפש אחת מישראל
[ע"כ עפ"י החת"ם סופר] ועפ"י זה נאמר גם כאן, כי כדי להכניס
עוד יהודי אחד תחת כנפי השכינה, אמר הקב"ה אפילו השבת קודש הכי חמור לא נחשב
וידחה בשביל נפש אחת מישראל, לפיכך מותר[4] למול
בשבת ולא גזרו שמא יעבירנו.
ראיית 'בשר' הנגע – ראיית טוב הפנימי של מקבל התוכחה
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂר...(ויקרא י"ג ג')
הרב עקיבא סופר[5] בספרו
דעת סופר מלמדנו 'הלכות תוכחה' וכך כותב בפרשתנו וזלה"ק: ועוד אמר
שיהיה רואה כל הבשר עמו כולו כאחד, כי המוכיח צריך להוכיח בהשכל ודעת בלשון רכה
ותחנונים, ידין את העובר לכף זכות תחילה ולא יאשימהו וירשיעהו מיד, אלא ידבר אתו
רכות במתק לשונו, ויאמר לו שבודאי לא בשאט נפש
עשה ככה, ולא יראה ויביט רק חסרונותיו, אלא גם במעלותיו יתן עינו, ולפי זה
יהיה תוכחתו. וזה שיהיה רואה כל הבשר עמו,שלא יראה רק על הנגע לבדו, על החסרון
בלבד, שיהיה תמיד לנגד עיניו רק חסרונותיו, אלא גם על בשר בריא יראה, ויסתכל גם על
מעלותיו וידינהו לכף זכות. ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב...עכ"ל הדעת
סופר זצ"ל.
פרשת החודש
בספר פנינים יקרים החדש אותן 'השחיל' כפנינים יקרות ומזהירות
אוצרות מחדרי משכיותם של ספרים, הרב שמעון בצלאל ניימאן זצ"ל
הי"ד, ביניהן הביא מרגלית נאה מהספר אמרי נועם לרב מאיר הורויץ אדמו"ר
מדז'יקוב זצוק"ל (פרשת בא אות כ"ט ד"ה או יאמר בדרך דרוש[6])
וזלה"ק: לפי מה דאיתא בזהר הקדוש (משפטים ק"ג ע"א) ששאל האי מינא
(ראה שו"ת רשב"א ח"ד קפ"ז) בהא דכתיב (חגי ב' ט') גדול
יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, הנאמר על בית שני ונאמר עליו 'אחרון'
הרי דלא יהיה חלילה עוד תקוה על בנין הבית העתיד. אמם כבר עמדו נגדו בהראותם אשר
לשון 'אחרון' אינו הפירוש על המאוחר שבכולם, רק יקרא 'אחרון' נגד הראשון. והביאו
ראיה מהא דכתיב (שמות ד' ח'-ט')
וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת
הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן. [וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א
יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ
וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙
אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת.] הרי הגם אשר הדם
היה האות השלישי, עם כל זה נאמר על אות השני בלשון 'אחרון' נגד הראשון. וזהו
והיה הדם לכם לאות כו', היינו מופת הדם הוא לאות על הבתים, רומז שהוא לאות
להיות לנו לפתח תקוה על הבית המקווה, ועוד תבנה ירושלים בב"א. עכ"ל
האמרי נועם שהביאו הרב שמעון בצלאל ניימאן זצ"ל
הי"ד.
מיסודות הגאולה הנלמד מקרבן פסח – האספות דיבוק חברים
בשו"ת מקדשי השם לרב צבי מייזליש זצ"ל
(ח"א בהקדמה) וזלה"ק:
...ושמעתי בשם רבינו הגאון רבי מנדלי מרימנוב זי"ע לפרש
הפסוק בפרשת שמות (ה' ז') ויצו פרעה לאמר לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם
לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם. וקשה איך שייך בתיבה זו
האל"ף...אלא בא להורות כי היה
מנהג ישראל במצרים שביום שבת שנחו מהעבודה כנודע מחז"ל, או בימות החול לאחר
העבודה היו מתאספים יחד ומדברים דברי התחזקות שהקב"ה יקיים הבטחתו להאבות
ויגאל אותם. וכאשר נודע זאת לפרעה
הרשע גזר לאמור 'לא תאספון' היינו ושלא להניח לישראל לעשות שום אסיפות, רק
כל אחד ואחד ישב בדד, כי האסיפה גורמת שיתחזקו באמונה ובטחון בה' יתברך.
וכ"ק זקני הגה"ק מרן מצאנז זי"ע היה רגיל לומר בשם רבינו הבעש"ט
הקדוש זיע"א כשישראל יושבים ביחד, ואינם מדברים דברים בטלים אין כח למלאך
ושרף ליגע בהבל פיהם, עכלה"ק.
ובזה יובן שיטת רבי יהודה בפסחים (צ"א ע"א) דאין
שוחטין פסח על היחיד, ע"ש. דפרעה
גזר שכל אחד יהיה בפני עצמו ולא יאספו, כדי שלא לחזק זה את זה, לכן בא מצוה
הראשונה מצות פסח לעשות דייקא בחבורה, ואין שוחטין פסח על היחיד, דהא היחיד אין לו
עם מי לדבר, וכל זה כדי לעקור מן השרש גזירת פרעה ורק להיות תמיד בחברותא. וזה
הענין שנצטוו ישראל ג"כ במצות סיפור יציאת מצרים, דכל זמן שהיו במצרים הרי
היה להם גלות הדיבור שלא הניח פרעה לאסוף [כלומר, להתאסף] כדי שלא יספרו מה שעבר
עם האבות והבטחות ה' יתברך להאבות, לכן לזכר זה בא המצוה דייקא לספר ביציאת מצרים,
וכן בקריעת ים סוף בהשירה כתיב ויאמרו לאמר אשירה לה', היינו
שהודו לה' יתברך שכעת זוכים לאמור זה לזה, אשירה לה'!...
החודש שישועות בו מקיפות[7]
במעינה של
תורה לארבע פרשיות (חלק בפני עצמו אינו מצוי בסדרה, נדפס סמוך השואה, המלקט
הרב אלכסנדר זושא פרידמן נספה בשואה הי"ד) כותב וזלה"ק: צדיקים
קדמונים פירשו 'מקיפות' – הקפה מלשון והחנוני מקיף. הקב"ה מקיף ישועות
ליהודים על חשבון המעשים הטובים שיעשו אח"כ. כמו שאכן היה בגאולת מצרים.
שלמרות שהיו בני ישראל ללא זכויות ממצוות ומעשים טובים, ומשה רבינו אף הקשה במה
ראויין הם להגאל. וה' יתברך גאלם בזכות קבלת התורה שהיתה לאחר מכן 'בהוציאך את העם
ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה'. וכח
זה נשאר בחודש ניסן לדורות, שמשפיע ה' יתברך ישועות על סמך שיהיו טובים אח"כ.
[1] הלמוד בגליון [לקיים מצות בוראי.
ולעילוי נשמות: אמי חוה בת ר' יהודה ז"ל, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר
טוביה, חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה), אשתו זהבה בת רבקה, בנם יצחק משה. הרב
חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל. אהובה לאה בת הרב שמעון יבלחטו"א
קלרמן, שלומית בת ר' יהודה (מן). הרב דורון יוסף בן משה (רוזיליו) נלב"ע
פורים דפרזים תשפ"ב.
מרן שר התורה הרה"ג הרב שמריהו יוסף חיים בן הרב יעקב ישראל
קנייבסקי זצוקלל"ה פורים דמוקפים עש"ק צו.
[2] הרב ישראל יעקב לובצנסקי
זצ"ל הי"ד מגדולי תלמידיו של הסבא מנובהרדוק (הרב יוסף יוזל הורביץ זצ"ל), לימים
נעשה חתנו. אביו שימש ברבנות בברנוביץ. תלמידי ה'סבא' מספרים שכאשר התחיל רבי
ישראל לעבוד על מדותיו ולבטל את מדת הכבוד, עשה זאת בקצוניות ובאכזריות עד שכל
רואיו אמרו שאדם זה יהיה אומלל כל ימי חייו, אך המציאות טפחה על פניהם כי הצליח
להתגדל עד אין שעור בבחינת 'ואני בתומי אלך'. רעייתו ספרה כי בלילות החורף הארוכים
של ליל שבת קודש היה ישן כשעתיים, ומחצות עד שבע בבוקר היה לומד בהתלהבות
גפ"ת וזהר ותנא דבי אליהו, בשחר היה טובל לפני התפלה, את הספרים מהם למד,
הטמין בתוככי הסטנדר.
כשרבי ישראל התמנה לרב בקהילת ניי-ברנוביץ, סיפר לימים, כי כאשר עמד לדרוש דרשתו הראשונה,
היה זה לאחר תפלת מנחה ובאמצעה עלה בדעתו רעיון נהדר 'כפתור ופרח' אולם מכיוון
שהיתה 'קבלה' בנובהרדוק שהרהורי תורה העולים בשעת התפלה, צריך להפקיר, וכן עשה.
(מהספר המאורות הגדולים לרב זייציק זצ"ל).
בין אמרותיו אחת מהן היתה: החושב ושואף שע"י השתלמותו התורנית
יגיע לידי הישגים גשמיים, למי הוא דומה? לאותו איש המוצא איזו גלוסקא טובה מונחת
למעלה באחד המדפים של ארונו, ובכדי לעלות אליה ולקחתה, הרי הוא לוקח גמרות ומניח
אותן אחת על גבי חברתה כעין סולם, ועולה ומטפס בכדי להוריד את הגלוסקא. (מהספר
הנ"ל).
בשנת תש"א בהיותו בגטו למד משניות בע"פ. אמר אפשר יגלוהו
למקום שלא יהיו לו ספרים, אז לומד בע"פ ויזכה לעוה"ב. בתקופה קשה
ומחרידה זו היו פניו קורנות ומאירות משמחה, הוא עודד את האנשים וזרזם ללמוד 'שערי
תשובה', הרב אפרים אושרי שאלו למעשהו זה של השמחה, ובמצבם העגום, לשמחה,
מה זו עושה? ענה לו הרב: שמטבעו הוא פחדן גדול, אבל האם בשל כך צריכים אחרים לסבול
מפחדנותו?! בט' במרחשון תש"ב
הוצא להריגה ב'פורט התשיעי' עם אשתו ועוד עשרת אלפים יהודים הי"ד. (הדברים
הובאו מהספר עקבי ישראל בהוצאת ישיבת אור אלחנן ירושלים.)
[3] תוספתא סנהדרין (פ"ח
ה"ז) אדם נברא באחרונה ולמה נברא באחרונה שלא יהו המינין אומרין שותף היה עמו
במעשהו.
[4] הערת המלקט: לענ"ד
'מצוה' ולא רק בגדר 'מותר'.
[5] הרב עקיבא
סופר הדעת סופר – בנו של רבי שמחה בונם סופר (השבט סופר), נינו
של החת"ם סופר זיע"א.(תרל"ח פרשבורג – ב' בכסלו תש"כ
ירושלים). רוב לימודו אצל אביו השבט סופר בהם עשה חיל בהתמדתו וכושר חידושו בו
התברך. משנת תרס"ב עד הסתלקות אביו בתרס"ז מסר השיעור בעיון בישיבה,
והוא נתמנה תחת אביו הגדול. בשעה שנפטר אביו בתחילה סירב לשמש גם ברבנות בהיותו
בורח מכל סוג של מחלוקת, ובבחירות שאמורות להתקיים יהיו כאלו המתנגדים, אולם לאחר
שדובר שרק אם תהיה הסכמה מוחלטת ישב על כסא הרבנות, ואכן כך היה בהיותו בן עשרים
ותשע עלה על כס הרבנות בפרשבורג בהיותו ה'רביעי במרכבה' החתם סופר בנו הכתב
סופר נכדו השבט סופר. מבחירתו נחשב על ראשי מנהיגיה הרוחניים של
הונגריה וסלובקיה, ואף מבוגרים ממנו כפפו עצמם אליו. בתקופתו עלתה ישיבת פרשבורג
לאחת הישיבות הטובות והגדולות בעולם, הרב מסר ארבעה שיעורי עיון במשך השבוע, בשיטה
שקיבל מאבותיו הגדולים.
בשלהי תרצ"ט ערב פרוץ מלחמת העולם השניה (י"ז באלול
עש"ק כי תצא) נסע למקום שונה מרגילותו, והגיע ללוגנו שבשוייץ. כשהפצירו בו
שלא יחזור לביתו בתחילה סירב בטענה הידועה של גדולי וצדיקי הדור, שאינו רוצה לנטוש
צאן מרעיתו. בהתיעצות עם דודו הגדול הרב שמעון מערלוי זצ"ל הי"ד,
קיבל הנחיה להשאר בשוויץ עד שושן פורים ולאחר מכן לנסות לעלות לארץ ישראל. כשקיבל
שלשה אישורי עליה לארץ ישראל רצה למסרם לשלשה רבנים שיצאו מהונגריה והם: רבי יהושע
מגאלנטא הי"ד, הרב מנייטרא [שמואל דוד הלוי אונגר] זצ"ל והרב
מטירינויא אך הם סירבו כי לא רצו לנטוש את
עדתם. לפני שיצא משוויץ פקד על בניו שיכתבו מכתב תודה לשלטונות שוייץ שאישרו לו
לשהות במדינתם.
משהגיע לירושלים בשנת ת"ש קיבלו פניו אלפי בני ירושלים. והוא קרא להם בפנים צוהלות לאחר שהפך את כיסי
מעילו וניערם לים אמר: הנני זורק לים את כל העבר שלי בגולה, מעתה אני איש ירושלים
ככל אנשי ירושלים. בחוץ לארץ עבדתי עבור אנשי ארץ ישראל כל השנים [היה נשיא כולל
שומרי החומות בירושלים] וכעת זכיתי בעצמי לישב בפועל על אדמת הקודש. בעת היתה סכנת
פלישת הצבא הגרמני לארץ ישראל ממצרים, קרא לרב יצחק צבי בערנפעלד רבה של
קהילת חת"ם סופר בני ברק סגר הדלת בעדו וביקש ממנו להגיד פרשת הקטורת שבע
פעמים, בלי שום כוונה רק פירוש המילות, פניו היו בוערות כאש ואמר לאט לאט. כאשר
סיימו אמר תפלה קצרה ואח"כ בצהלה על פניו אמר: הקב"ה יעזור [תרגום
מאידיש]. מן הענין לספר כי תפלות נוספות שנשפכו כמים באותה תקופה קשה מתוארת תפלה
מיוחדת בספר נר המערבי תולדות אור החיים הקדוש (בני ברק תשע"ג)
של ר' שלומק'ה מזוועהיל ורבי ישראל
מהוסיאטין זכר צדיקים לברכה, בתפלה שערכו על קברו של אור החיים הקדוש
ביום ההלולא ט"ו בתמוז תש"ב. (בפרק 'ציון המצוינת' עמ'
שנ"ט-שס"ב). כשהגיעה שארית הפליטה מהשואה מקהילות הונגריה יסד עבורם את
חוג חתם סופר בירושלים. היה חבר מועצת
גדולי התורה. בכ' בכסלו תש"כ תמה מסכת חייו בתקופה כה סוערת בתולדות ישראל.
נערך עפ"י הספר פליטת בית סופריהם, תולדות ופרקי חיים של
רבנים ומנהיגים נכדי החתם סופר, ירושלים תש"פ.
[6] השלמת מראי מקומות לאמרי נועם
עפ"י מהדורת הרב אלעזר עקיבא בינעטה מונטריאול תשפ"א.
[7] עפ"י פיוט יוצרות למוסף
שבת פרשת החודש לרבי אליעזר הקליר ...לציון דרור חשת...החודש אשר
הישועות בו מקיפות...
