"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל"

(במדבר ה, יא-יב)

פרשתנו מדברת באשה חוטאת, סוטה. בעלה מקנא לה והיא הולכת ונסתרת עם אדם אחר. מה גורם לה לחטוא ולפרק את המשפחה?

כותבת הגמרא (מסכת סוטה ג, א): "ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר: 'אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ', תִשְׂטֶה כתיב".

האדם חוטא כי נכנס בו רוח שטות. בלי רוח זה לא היה האדם חוטא. מה הכוונה? מדוע רוח השטות נכנסת באדם? כיצד יכול האדם למנוע מרוח השטות להיכנס בו?

הרב אברהם יהושע מאפטא-אוהב ישראל, כותב: "והעניין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא בצלם א-לקים ואורות עליונים מקיפין אותו איך יכול לעשות עבירה בפועל, לכך אמר אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו יסתלק הצלם מעליו חס ושלום, ואז יכול לעשות עבירה בפועל".

האדם במהותו הוא רוחני ובתוכו צלם אלוקים. כאשר נכנס בתוכו רוח שטות, מסתלק צלם אלוקים ואז האדם חוטא. השאלה הגדולה איך נכנסת הרוח שטות. הרי כל אחד לא מעוניין שתיכנס בו רוח שטות. כיצד יכול הוא למנוע מרוח השטות להיכנס לתוכו?

ישנם מספר גורמים המאפשרים ל"רוח השטות" להיכנס באדם. נתמקד בשניים מהם.

הגורם הראשון: חיי נהנתנות

יש לנו מלחמה תמידית בין הרוחניות והגשמיות. תלוי מה התמונה והמסגרת. אם התמונה "גשמית" והמסגרת "רוחנית" זה יביא לחטא. אדם שכל מה שמעסיק אותו זה הנהנתנות והגשמיות, אזי רוח השטות תיכנס בו.

כותב המהר"ל (נתיב התשובה - פרק א): "יש חוטא שהוא חומד אל התאווה מן זנות ושאר תאוות... שאין נמשך אחר השכל רק אחר הגוף".

הדבר הראשון הגורם לחטא, זה תאוות, סיפוק מיידי, וזה גורם לרוח שטות. הרצון לתאוות מיידיות גרמו לאשה הסוטה שבפרשתנו לפרק את ביתה. הריצה אחר תאוות גורמת לרוח השטות להיכנס באדם. אשה זו מחפשת סיפוק מיידי וריגושים עוצמתיים תמידיים ולא קיבלה זו בביתה, כי בנישואין יש יציבות של שגרה, ולכן מכח התאווה והרצון לריגושים הרסה את ביתה.

אנשי פרסום מקבלים כסף כדי לגרום לנו להיהפך לצרכני מותרות ובילויים. חייבים אנו להוביל את חיינו לחיי ערכים ומהות ולא להיגרר לחיי הנאות, תאוות ובילויים. כי כאשר יש רדיפה אחר הנהנתנות והגשמיות זה יגרום שהקדושה תסתלק ותיכנס רוח שטות.

הגורם השני: הפסד הרגישות

כותבת הגמרא (סוטה ב, א): "רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין".

מפרש רש"י (רש"י,  סוטה ב, א): "בקלקולה - בניוולה ובבושתה שמנוולין אותה".

מה זה הרואה סוטה בקלקולה? לכאורה הייתי חושב שהכוונה שראה את הבגידה שאשה זו הולכת עם אדם אחר. אך רש"י מסביר אחרת. רש"י מסביר שמדובר על אדם בבית המקדש שרואה את הסוטה שותה מן המים הבודקים ונענשת. ולכאורה רש"י לא ברור, הרי האדם ראה את יד ה', ראה את העונש, אז מדוע צריך להזיר עצמן מן היין? אלא שרש"י מחדש לנו שעצם ההתעניינות בנושא, עצם הידיעה והמחשבה על אשה סוטה, זה כבר גורם לאדם להפסד רגישות של קדושה, ואז רוח השטות נכנסת ואדם זה בא לידי חטא. ולכן חשוב שיאזן זאת על ידי שיקבל על עצמו נזירות ולא ישתה יין.

תרבות המערב של דורנו חושפת בפני הנוער הצעיר, נושאים רבים שכלל לא היה צריך לשמוע, לראות ולעסוק בו. הם לא היו צריכים להיות חלק מחייו, וזה גורם לו להפסיד רגישות, ולאפשר לרוח השטות להיכנס לחייו.

הרב מיכאל ימר, ראש ישיבת שעלבים - http://shaalvim.co.il/torah/