שאין ולא יהיה לעולם "קורבן אדם לה'  : הקודה רבתי.

לכן נמצא התחליף לענות על הצורך הפולחני של האדם להקריב -  אך בהמות.

 והנה בטרם יסתיים ספר ויקרא ביקשה התורה לחזור ולחדד את עיקר העיקרים הלזה:

 והוא  : אין ולא יהיה לעולם קורבן אדם .

 אם בכל זאת מבקש האדם לחוש שהוא "מקריב עצמו " ,אז ירק בשווה כסף .

וגם כאן ברמה ההטקטית ערכו קצוב ודווקא במועט .

שלא ינצלו ה"כהנים" את בני האדם העניים להשית עליהם ערכים רבים של כסף.

 והואיל ועניין זה כל כך יסודי וברור ומבחינת התורה וכי לכתחילה אפשר  היה גם לוותר עליו  .

הוא נכלל אך בכותרת של "מצוות" , כפי שגם הפרשה מסתיימת  :

 "ואלה המצוות אשר ציוה ה' את משה בהר סיני" .

לעומת הסיום הקודם של כל יתר דברי התורה לאמור : 

"אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו 

ובין בני ישראל  בהר סיני ביד משה"