בס"ד.

ביחס לעבד יש שני קומות או "תהומות" של שפל

הקומה העליונה - השפלה ביותר היא : "רדיה בו בפרך".

אך הקומה התחתונה יותר, קומת הבסיס, היא :"עבודת עבד".

אם אתה [כאדון- כמעסיק] עומד בערך הזה של לא תעבוד בו "עבודת עבד".

גם לא תדרדר ליחס השפל ביותר של "רדיה בו בפרך" .

אם כן מהיא "עבודת עבד" ומה היא "רדיה בפרך" ?

עבודת עבד היא עבודה בה מומחש פער הסטטוס .

בכל רגע נתון ברור מי האדון ומי העבד .

האחווה בין אחים כבר לא קיימת.

יש איש ואדון ואין "אחיו" - אלא משהו אחר :"עבד" .

במצב זה האדון משיג גבולו של הקב"ה .שרק כלפיו ראויים אנו לחוש "עובדת עבד" .

לכן גם התורה מסמיכה לעבודת העבד את המילה "עימך" [ביחס לאדון].

היא מופיעה שוב ושוב והרבה פעמים להדגיש כי העבודה שאינה עבודת עבד.

היא יחד עם האדון משל שני עובדים באותם התנאים.

ומה היא "רדיה בפרך".

רדיה בפרך היא התעללות נוספת וקשה.

זה להוסיף ולהתעמד בעבד ולהורידו לדרגה של פריכות ככריכה ממש .

כלומר לעבוד בו בעבודות קשות משולבות :פיזיות ונפשיות, עד כי הוא מאבד צלם - הוא נשבר פיזית ונפשית והופך כאמור לרכיכה נדרסת בלי צלם - משל מרוח על האדמה כאסקופה .

רדייה בפרך היא השגת שלטון מוחלט על גוף ונפש האדם - להיותו שביר ופריך פיזית ונפשית .

ועתה לעיקר הדברים בימי הנביא ירמיה נכרת ברית בין ישראל לקב"ה לביטול מוסד העבדות.ברית שהופרה ומני אז כל המצוות שבתורה לעניין זה מוסבות בשינויים המחויבים ליחס של "מעביד ועובד".

וכל שנאמר לעיל חל וביתר שאת כיום על מעבידים ומעסיקים. ולוואי שמעסיקים היו משננים את אלה הדברים -

לסוף דגל של אור - מעסיק המקיים עם עובדו : "עימך" כאמור לעיל .

מעלים עליו למעלה כאילו קיים כלפי הקב"ה "עמך" רומם את עם ישראל מעלה מעלה וזוכה שגם הקב"ה יקיים עימו "עימך"

משה אהרון