'תני שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים ... וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה, וקטליה. אמר ליה: משה רבך אמר (שמות לג, כ) "כי לא יראני האדם וחי", ואת אמרת (ישעיהו ו, א) "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא". משה רבך אמר (דברים ד, ז) "מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו", ואת אמרת (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו". משה רבך אמר (שמות כג, כו) "את מספר ימיך אמלא", ואת אמרת (מלכים ב כ, ו) "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה". אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוייה מזיד. אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר (ישעיהו ו, ה) "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב"' וכו' (יבמות מט,ב). 'ידענא ביה – במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי, אלא קטיל לי, ואי אימא ליה ולא מקבל אישויי' ליה מזיד בהריגתי, דעכשיו הוא סבור להורגני בדין, מוטב שאברח מפניו. כי מטא – נרגא. להדי פומא – דישעיה. נסרוה לפומיה ונח נפשיה – ומשום הכי איענש לנסורי פומיה, משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתים מדעתו, שלא צוה לו הקב"ה ולא מחמת תוכחה דכתיב "ואומר אוי לי כי נדמיתי"' (רש"י). 'משום דאמר. בתוס' עם טמא שפתים אנכי פי' כן מעצמו, שלא צוה הקב"ה לומר כן להוכיח את ישראל כדרך שצוהו לומר "הוי גוי חוטא" וכמה פרשיות אחרות. ואעפ"י שכבר אמר "וסר עוונך וחטאתך תכופר" - זה ממה שהציץ למעלה לראות את ה', וגם ממה שאמר לפני הבורא יתב' "ובתוך עם טמא שפתים", אבל עתה חזר ונענש מפני שחזר ואמר כן לישראל, כדפרש"י ז"ל. וי"מ: "וסר עונך" שאמר "איש טמא שפתים אנכי", ועוד "חטאתך תכופר" לעתיד ממה שאמרת "ובתוך עם טמא שפתים". ואין צריך לזה, גם ע"ד האמת אין צריך למה שאמרנו והמשכיל יבין' (ריטב"א). מניין להם שמנשה הרג את ישעיהו? בפשטות זה הועבר במסורת. אולם אפשר שלמדו זאת בדרשה על הנאמר במנשה, כמובא בגמ' בסנהדרין: '(מלכים ב כא, טז) "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'". הכא תרגימו שהרג ישעיה. במערבא אמרי: שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג את כולם. כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה: שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו? כמ"ד ישעיה הרג' (סנהדרין קג,ב). 'כמ"ד שהרג ישעיה - ואהא קאמר קרא "מלא את ירושלים פה לפה", שנשמתו של צדיק שקולה כמו שמלא את ירושלים חללים' (רש"י). ממילא לפי זה יוצא שדרשו זאת מכך שנאמר ""וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה", שהתיאור הזה שנשמע מאוד מוגזם בא לומר שהרג בצורה קיצונית ביותר, שלכן למדו שהרג את ישעיהו ששקול כנגד כל העולם ולכן נאמר בצורה שנשמע כאילו הרג כמעט את כולם. ועוד דרשו לשון "מלא את ירושלים פה לפה" וגו' כרמז לישעיהו שחטא בפיו שאמר "ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך ה' צבאו'ת ראו עיני" (ישעיהו ו,ה). שאמר ששפתיו ושפתי העם שבו יושב (שזהו ירושלים) טמאים, ולכן כנגד זה נאמר ברמז בהריגתו ע"י מנשה "מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו", כדרש שכל פיות ירושלים חוטאות ("מלא את ירושלים פה לפה"), בנוסף לפיו שלו ("לבד מחטאתו"), שאמר ששפתיו ושפתיהם טמאות. דברי ישעיהו שהשפתיים טמאות היה בהקשר לכך שראה את ה', שזה אחד מהדברים שעליהם דנו מנשה (שאמר ישעיהו שראה את ה'). אולי גם דרשו כעין רמז (ע"פ הדעה שמביא הריטב"א) שעכשיו נענש על כך שסיפר לישראל את מה שאמר, שאולי דבר זה (ששמעו) גרם לפגיעה בחיבורם לה', ולכן כעין רמז בנאמר "לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה", שזה גרם לפגיעה ברוחניות של בנ"י כיון שלא הובא כתוכחה אלא כעובדה, ולכן אנשים דיברו על כך ונפגעו (שזהו "מלא את ירושלים פה לפה'" שכולם היו מדברים על מה שאמר על פיהם). בנוסף נראה שראו כרמז בפס' שמדבר על הרצח שעשה מנשה ("דם נקי שפך") וכן על הע"ז שעשה ("לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה" וגו'), שיש קשר בין שניהם (בין הרצח והע"ז). כך אולי רמזו בפס' לנאמר ע"י ישעיהו על הע"ז במקדש "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיהו כח,כ) [שזה נאמר על ע"ז שבמקדש כמו שדרשו בגמ' בסנהדרין שם], שכך למדו שהרצח היה נגדו – שרצחו. אולי לכן רמזו שישעיהו ניסה להימלט ע"י שנכנס בעץ כנגד שעל מנשה נאמר שחטא בעץ במקדש: "וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם" (מלכים ב כא,ז), ממילא כשישעיהו מעיר על ע"ז במקדש זה קשור לעץ האשרה שעשה מנשה במקדש, וממילא הרצח שרצח מנשה שקשור לע"ז זהו רצח ישעיהו. אולי רמזו שנהרג כשהגיעו לפיו, שדרשו כעין שנאמר "וגם דם נקי שפך ... לפה", כביכול שהדם נקי של ישעיהו נשפך כשהגיעו לפיו. ביר' יש לימוד ברור יותר מניין למדו שמנשה הרג את ישעיהו: 'והכתיב "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה", וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלים דם נקי פה לפה? אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה דכתיב ביה "פה אל פה אדבר בו"' (יר' סנהדרין י,ב). הדרשה הזו ברורה ביותר, אולם נראה שבבבלי לא נאמר כך, כיון לא מצאנו שישעיהו שקול כמשה. נראה שהיר' למד על קשרם ע"פ דבריהם שנאמר בצורה דומה, ולכן ראו רמז בעניין הפה שדומה למשה: ' ... אמר ישעיה: "שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישע' א ב). מה ראה ישעיהו לומר "שמעו שמים"? אלא ללמדך, שכל דברי הנביאים שווים. משה אמר: "האזינו השמים". וישעיהו אמר: "שמעו שמים והאזיני ארץ"' וכו' (תנחומא "האזינו" סימן ב). בבבלי מובא שדנו על שלושה דברים, בפשטות אלו הדברים שמצאו אצל ישעיהו, אולם אולי אפשר שרמזו זאת בפס': "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם", זה רמז לזמן חיים (שברצח מקצרים), שרומז לכך שהוארכו חיי חזקיהו והוא היה בירושלים; וכן כרמז "מלא" כעין רמז לדברי משה "את מספר ימיך אמלא". "פה לפה" רמז למה שאמר שפיו טמא בהקשר לכך שראה את ה' (ישעיהו ו), וכן כעין רמז לפיו של משה ("פה אל פה"), שמשה ראה באספקלריא המאירה (שזהו "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט" [במדבר יב,ח]), ולכן ידע שלא ראה את ה', להבדיל מישעיהו ושאר הנביאים שראו באספקלריא המלוכלכת ולכן חשבו שראו את ה' (כמו שמוסבר בהמשך הגמ' בסנהדרין), שזה רומז לטענת מנשה על שישעיהו אמר שראה את ה' יושב על כסאו. "לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'" רומז לעניין חטאים, שזה רומז לטענה נגד דברי ישעיהו שיש זמן מיוחד לחזרה בתשובה.