טז,לד: וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם: הדגש בזי"ן בצירוף 'והיתה זאת' מורה עת על דרישה נחרצת של ה' שרק כך הכהן יכפר על עם ישראל ביום הכיפורים, ולא בשום דרך אחרת, כדי שהסליחה תהיה כללית ואחידה לכל מי שיענה את נפשו וישבות ממלאכה, ללא הבדל מעמדות או הבדלים אחרים.

יז,ז: וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד, אֶת-זִבְחֵיהֶם, לַשְּׂעִירִם, אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם, לְדֹרֹתָם: הדגש בזי"ן בצירוף 'והיתה זאת' מורה על נחרצות ה' בדרישתו המוחלטת מהעם שלא לזבוח לשעירים ולאלילים, אלא רק לו, ולכן במדבר נצטווה כל אחד לזבוח בפתח אוהל מועד ולא בשדה (ה), ובכך לא לזבוח לעבודה זרה.