זבח צדק? ד"ת למזמור ד בתהילים ולחג הפסח
נכתב על ידי izik28, 18/4/2022
בסד
ד"ת למזמור ד בתהילים חול המועד פסח התשפ"ב
זבחי צדק?
-----------------------------------------------------------
איך זובחים צדק? ישנם זבחים רבים , זבח תודה ,שלמים עולות.. אבל צדק? איך הוא נראה ??
רשי מסביר," זבחו זבחי צדק" - הצדיקו מעשיכם והרי אתם כמקריבים זבחים
"ובטחו אל ה'" - שישפיע לכם טובה ואל תחטאו לו בשביל ממון שאתם מצפים לקבל שכר מאת שאול?
או קי , ,אדם צריך להצדיק את מעשיו , אבל אם כך אדם יוכל להצדיק גם מעשה רשע חלילה ..וכל זאת בלב שקט.. אך שימו לב לפסוק הבא בתהילים, " הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם
אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל" ,אנסה לקשר זאת לפסוק הבא," אִם עַל-תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ--וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן" הרמבן מסביר," והקריב על זבח התודה - פירשו בו עם זבח התודה, וכן, על חלות לחם חמץ, עמהן. והנכון שהוא "על" כמשמעו, שיוסיף על הזבח לחם. וכן, על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו, שיביא חלות לחם חמץ ועליהם יוסיף להביא קרבנו שהוא לחם המצה הנזכר, והכל יביא על הזבח.
ועשה עיקר לחם החמץ, ושאר הלחם עליו, בעבור שהוא מרובה כנגד כל שאר המינין. ושנה הכתוב לומר על זבח תודת שלמיו, למה שדרשו בו (מנחות עח:) שאין הלחם קדוש קדושת הגוף עד שישחט הזבח, ושישחט עליו, כלומר על מנת שיקדש הלחם עמה:
וכתב רש"י, "והקריב על זבח התודה, ארבעת מיני לחם, חלות ורקיקים ורבוכה שלשת מיני מצה, וכתיב, על חלות לחם חמץ. וכל מין ומין עשר חלות. כך מפורש במנחות (עז.). ושיעורן חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות, עשרים עשרון: ולא הזכיר הרב בעשרים עשרונות הללו שמהן עשרה לחמץ, עשרון לחלה, ועשרה למצה שלש חלות לעשרון, דרשו כן (שם עז:) מן הכתוב הזה, על חלות לחם חמץ, כנגד חמץ הבא מצה. נמצאו עשרים עשרון, עשרה לחמץ ועשרה למצה, עשרה לחמץ עשרון לחלה, עשרה למצה שלש חלות לעשרון. נמצאו ארבעים חלות" ,רשי מחדד ואומר,"אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן (תהילים קז) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בענין ואינן נאכלין אלא ליום ולילה כמו שמפורש כאן "
העניין עכשו יותר ברור , הצדק הוא בהגדרה" "צדק הוא מונח המייצג פעולה או שיפוט המתבצע על פי אמות מידה של יושר, אמת, הגיון או כשרות מוסרית (כגון מידתיות). "
הקב"ה כולו טוב ואמת ואין בו רוע , גם אם לנו זה נראה ככה לפעמים , קורבן הפסח שבני ישראל הקריבו ערב צאתם לחרות עולמים כמובא בפ"ס," וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם... וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ." מדרש המכילתא מסביר, "והיה לכם למשמרת". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים?
- היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה.
- רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם?! שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם!
ומנין שלא נחשדו על העריות? שנאמר (ויקרא כד): "ויצא בן אשה ישראלית", להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה, (שיר השירים ד): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום": גן נעול אחותי כלה - אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום - אלו הנקבות. ור' נתן אומר: גן נעול - אלו הנשואות, גל נעול - אלו הארוסות. דבר אחר: גן נעול, גל נעול - אלו שתי ביאות.
ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר (שמות ג): "ושאלה אשה משכנתה", כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו.
ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר (שמות א): "ראובן שמעון לוי ויהודה", כך מיחסן בעלית, שנאמר (שמות ו): "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" וגו'. ואומר (בראשית מח): "המלאך הגואל אותי".
ומנין שלא שנו את לשונם? שנאמר (בראשית מה): "כי פי המדבר אליכם". ואומר (שמות ה): "ויאמרו אלהי העבריים נקרה עלינו" וגו', ואומר (בראשית טו): "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי".
קורבן הפסח הנ"ל הוא קרבן צדק,או סעודת הודיה וקרבן תודה , שכן הוא כולל את אמות המידה המוסריות של האדם , קרי פעולת הזביחה גם אם היא לא נעשית כזבח כמתואר לעיל בימנו , אלא ,פעולה שתוצאותיה מביאות לקיום פעולה אחרת כלשהי שלא יכלה להתבצע קודם וכל זאת לפי אמות ההלכה והמוסר שכן אם לא הדבר לא נקרא צדק , עליה יש והלדו לקב"ה ולא להיות כפויי טובה ,והגם שאפשר לתרץ ש,נכון בעני אדם מסויים העניין הוא צדק, ובעיני השני הוא ההפך הגמור.. אזי מה שקובע היא הפעולה שמתבצעת לרצונו של האחר והיא לפי תורת משה שליחו של הקב"ה.
אפשר להסביר זאת כך , בני ישראל רצו לצאת מעבדות לחרות, כל זאת בציווי ה" אבל בעיני המצרים הם משועבדים להם .. בלעדיהם מצרים תקרוס.. כל אחד מתבצר בעמדתו , ומה קבע בסוף? החרות !
"אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא כב): "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם".
ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא יט): "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות".
קרבן התודה הוא זבח הצדק , כקרבן הפסח שבני ישראל הקריבו ביד בניסן והיו שיניהם של המצרים קהות , נחמה ליבוביץ מסבירה במאמרה," זבח תודה הוא קרבן שאדם מביא להראות הכנעתו לפניו יתברך. לפיכך אחר שהזכיר אסף (תהלים נ' ח'-י"ד), כי אין חפץ לה' בעולות וזבחים, כי לו חיתו יער, אמר (נ' י"ד) "זבח לאלוקים תודה ושלם לעליון נדריך", כלומר אף על פי שאין חפץ לה' בעולות וזבחים, אשר הן כליל לגבוה כדמות מתנה ולא למתנותינו הוא צריך, הנה חפץ הוא בשלמים הנאכלים לבעלים, והם משני מינים:
ראשית: אם לתודה להראות הכנעתנו על כל אשר היטיב עמנו לשעבר,
ושנית: ואם לנדר ולנדבה להתחנן לבו על העתיד. והוסיף ואמר (נ' ט"ו): "וקראני ביום צרה" – כנגד הנדרים. "אחלצך ותכבדני" – כנגד התודה"
על קרבן התודה נאמר בדברי חז"ל
"אמר רבי פנחס בשם רבי לוי: כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל לעולם, שנאמר "אשלם תודות לך". שתים: אחד כנגד התפלה, ואחד כנגד הקרבן".
דהיינו: לפי לשון המדרש לעתיד לבא כאשר הרע יבטל מן העולם ימשיכו לצרף
להודאה שבתפילה גם את קורבן התודה.
בילקוט קיים הסבר שונה המעניק מדרגה נוספת לקורבן התודה:
לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינה בטלה, כל ההודאות בטלות והודאת תודה אינה בטלה, שנאמר: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה'" - זה קרבן תודה. וכן אמר דוד: "עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך" - תודה אין כתיב כאן אלא תודות ההודאה וקרבן תודה.
דהיינו: התודה לקב"ה, המלווה בהבאת קורבן, יש לה משמעות מיוחדת, ולמרות שכל לשונות ההודאה עתידות להתבטל מכל מקום קרבן התודה וההודאה הנילווית לו יהוו את תודת העולם לבוראו גם לעתיד לבא בעולם של מציאות מתוקנת."
שנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב ,כל אחד ואחת בתחומו הוא לפי הרגשת ליבו וראות עיניו,ונזכה לברכת ה" לקיץ טוב בריא ושמח ! חג שמח ושבת שלום
.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
