"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת" וגו' (ויקרא טז,א-ב). 'א"ר חייה בר בא: בני אהרן באחד בניסן מתו, ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל' (יומא א,א). בויק"ר יש תוספת: 'א"ר חייא בר אבא: בא' בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ? אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומנין שיוה"כ מכפר? שנאמר (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם", ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת? דכתיב (ש"ב כא, יד): "ויקברו את עצמות שאול", וכתיב "ויעתר אלקים לארץ אחרי כן"' (ויק"ר כ,יב). לכאורה התוספת לא מובנת, הרי כבר קודם למד שמיתת צדיקים מכפרת ע"פ ההקשר בין מיתת בני אהרן ליוה"כ, אז למה צריך עוד לימוד? בפשטות אפשר שבא לומר שמיתת צדיקים מכפרת ויוה"כ מכפר, ולכן עכשיו אפשר ללמוד שמעלת מיתת צדיקים זו כפרה כ"ך גדולה כמו יוה"כ; אבל בלי הלימוד שמיתת צדיקים מכפרת לא הייתי לומד שהיא מכפרת רק בגלל שנאמר בהקשר ליוה"כ, אלא הייתי לומד דרשה אחרת על זה (כגון הדרשה המובאת ברש"י: '"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" וגו' - מה ת"ל? היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל: לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון. לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן"' [רש"י על הפס']). עוד אפשר שזה בא כדי ללמד לכו"ע שמיתת צדיקים מכפרת, כיון שביר' זה נאמר ע"פ דעת ר"י, אבל לדעת ר' ישמעאל ור"ל (לאחד השיטות לר"ל) יש סיבה אחרת למה נאמר מיתת בני אהרן בהקשר ליוה"כ (ללמד שיש להפריש כה"ג שבוע לפני יוה"כ כעין הנעשה במילואים, שבני אהרן מתו במילואים ונאמרו בהקשר ליוה"כ כדי ללמד מזה לזה), לכן כדי ללמוד לכו"ע שמיתת צדיקים מכפרת הביאו גם לימוד על מיתת צדיקים משמואל. (לר' יוחנן אע"פ שזה נלמד משמואל, בכ"ז יש גם לימוד בתורה, כיון שהתורה היא היסוד לנאמר בנביא, ולכן הביא את המקור בתורה). אולם אולי אפשר שבכוונה הביאו את הפס' משמואל ללמד על כפרת מיתת צדיקים, כדי לרמז על היסוד שבגללו באה כפרה במיתתם, שזה נרמז בנאמר בשמואל: "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר צוה המלך ויעתר אלקים לארץ אחרי כן" (ש"ב כא,יד), שכפרת מיתת צדיקים באה בזכות החסד שעושים עם הנפטר, שבזכות זה זוכים להדבק בקדושתו; שזהו שמובא בפס' שקברו את שאול ובניו, ואף הספידו אותו בכל ערי ישראל ('"כל אשר צוה המלך" – להספיד עליהם בכל ערי ישראל' [רש"י]), שכך באה הכפרה. (בתנחומא "אחרי מות" סימן ז מובא כל הפס' כדי להדגיש את כל החסד שעשו עמו) במ"ר מובא הרחבה על החסד שעשו עם שאול ושזה (החסד) הביא כפרה: ' ... מִיָּד הָלַךְ לִגְמֹל חֶסֶד עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, יא): "וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה" וגו', (שמואל ב כא, יב יג): "וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל" וגו' "וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל" וגו'. מֶה עָשָׂה דָּוִד? עָמַד וְכִנֵּס כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶם, וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵישׁ גִּלְעָד, וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּת וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): "וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ" וגו'. מַהוּ (שמואל ב כא, יד): "בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו"? מְלַמֵּד שֶׁהֱבִיאוּהוּ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם וּקְבָרוּהוּ שָׁם, וְצֵלָע הִיא בְּצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח, כח): "וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלָיִם" וגו'. (שמואל ב כא, יד): "וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ" וּמַה צִּוָּה הַמֶּלֶךְ? צִוָּה לִהְיוֹת מַעֲבִירִים אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁהָיָה נִכְנַס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל יוֹצְאִים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְגוֹמְלִים חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל חֶסֶד וְעָשׂוּ דִּינָם שֶׁל גִּבְעוֹנִים, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): "וַיֵּעָתֵר אֱלֹקים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן"' (במדבר רבה ח,ד). לכן הובא הפס' הזה לומר שזהו מקור הכפרה, וכן אולי לומר שכמה שגומלים יותר חסד עם הצדיק הנפטר כך גם הכפרה מושלמת יותר. לכן מובן שהלימוד הוא מבני אהרן ויוה"כ, שהפס' כאן מביאים את קרבנות יוה"כ כדי להיכנס לקה"ק, שכך כעין רומז על הצדיק שנפטר שעולה לשמים לבי"ד של מעלה, ונותן דין לפני הקב"ה, כעין שהכה"ג נכנס לקה"ק לפני הקב"ה. כאן בארץ מספידים אותו ועושים עמו מעשי חסד, כעין עשיית המעשים של הקרבנות לקראת הכניסה לקה"ק (שהחסד שקול לכפרה במקדש: 'פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח"' וכו' [אדר"נ,יד]). הכה"ג נכנס לקה"ק לאחר המעשים בקרבנות ומכפר לכולם, כך גם הצדיק מגיע למעלה ומכפר לכולם למטה, בזכות שעשו עמו חסד של אמת, וכך מתחברים לשפע החסד של מעלה (כעין יחד עם הצדיק בשמים) ובזכות זה מתכפרים העוונות. הלימוד הוא מבני אהרן, כיון שגם בהם נאמר חסד של אמת, הלוויה והספדים (בכי כעין הספדים): 'ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה ... ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" (ויקרא י,ה-ו).