ביאור "כבוד הלשון" - פרשת מצורע

טו,כו: כָּל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-תִּשְׁכַּב עָלָיו, כָּל-יְמֵי זוֹבָהּ--כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ, יִהְיֶה-לָּהּ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לה' מורה על הדגשה כי כל משכב שתשכב עליו אישה הנידה לימים רבים (כה) ישמש רק אותה, ולא לבעלה או אדם אחר, 

כי בנוגעם במשכב או בכלי – יטמאו (כז).

טו,כח: וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר: הדגש בלמ"ד בצירוף 'וספרה לה' מורה על כך שרק האישה סופרת שבעה ימים, והיא נאמנת על בעלה ועל הסובבים אותה, שהיא אינה טמאה יותר, ולא יגרמו לכך שהנוגע במשכבה או בכלי שישבה עליו – יטמא אותם. האישה אינה צריכה פיקוח על עצם טהרתה וספירת שבעת הימים.