לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת מצורע

ויקרא יד,יד: וְנָתַן הַכֹּהֵן, עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית; וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית: אברבנאל: "למה היו הנתינות האלה מהדם והשמן על האיברים האלה על המיטהר? ... לפי שבאיברים ההם יתגלה הצרעת בראשונה, כי הם מורים מהרה עליה ברזון האיברים ההם ודלותם בבשר ... לרמוז שהרפואה האמיתית היא מאת האלוהים על ידי תשובה ומעשים טובים ... (ברפואה האנושית) אם בהקזת דם – וזה יהיה בעורק האוזניים שהוא משפך המוח, ואם בזרוע הידיים להקיז מהדם הסמוך ללב, ואם ברגליים להקיז מדם הכבד ... כאומר, איני צריך להקיז דם מהאיברים הראשיים ... אבל בהיפך, שיזו דם על אותם המקומות עצמם ותבוא רפואה בצרוע הזה ... לפי שבדרך פלא תהיה רפואתו על ידי תשובתו והודאת אשמו, ולא בהרקה והקזה". ה' רופא לתחלואינו הערכיים, ובידינו לתקן המחלה אם נפעל לפי הנחיות ה' ונשוב בתשובה.

יד,לג: וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: אברבנאל: "איך יתכן שיקרה נגע צרעת בבתים? ... אין הדבר בטבע כי אם בהשגחתו ורצונו יתעלה ... כדי לאמת להם שהחולי והצרעת הבא עליהם והנרפא מהם – הכול הוא בהשגחת ה'". אכן – ה' עושה נפלאות, כדי שיאמינו בו ובכוחו.

טו,יח: וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב: אברבנאל: "איככה ואיככה נמנה בהיות בכלל הטומאות ... מה שהוא מצווה ממצוות התורה, אין ראוי שימנה בכלל הטומאות? ... בהיות שוכב עם אישה לתכלית ההולדה והישארות המין, להיות התכלית טוב – הֵקֵלָה התורה בטומאת שניהם, ולא חייבה אותם להיטמא שבעת ימים והבאת קורבן, אבל ציווה שייטמאו עד הערב ויטבלו גופם במים, כדי שלא יהיו שטופים בזימה והרודפים אחר המשגל מאד, ולא ישכב האיש עם האישה פעם אחר פעם כדרך הנואפים ... שלא הייתה טומאתם מפאת יציאת מותרות הדם מהאישה, אלא מפני זרע הזכר וזרע הנקבה שנשפכו אל הרחם ונתערב שם עם דם האישה". הטומאה נועדה להכווין את האדם למטרת המין, שהיא ההולדה והמשך קיום העולם. אעיר כאן שלפי מחשבת העדה הקראית, טומאת המשגל גורמת לאיסור קיומו בשבתות, שהרי יש כאן טומאה מכוונת מראש בקדושת השבת, ולכן היא אסורה בשבת.

שבת שלום, שבת של בריאות אלוהית, אמונה נצחית בה', קיום המין האנושי, אורן.