תורת המצורע
תורת המצורע - תורה נפסדת של צרות ורוע
תורת המצורע - תורה נפסדת של "צרות" ו"רוע".
ושל מצוא רע
בס"ד.
המקרא
============
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע,
בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ,
וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא.
מו כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ, יִטְמָא--טָמֵא הוּא:
בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.
הדברים :
==================
הרוע בא לו לאדם מתוך ה"צר"
הצרות של לראות אך עצמו וטובתו שלו
.ועל כן החיבור הזה שבין צרות לרוע
הופך ל,נגע"
והאיש אשר בו הנגע ל"צרוע".[צר+ רוע]
מנהגו זה התבטא חיצונית גם
בבגדים מיוחדים
שעטה על עצמו .
על כן תחילה אמור הוא לפרום בגדיו
לפרום את המעטפת שבה עטף עצמו..
והנה מגיע השלב הבא :
"וראשו יהיה פרוע"
עליו להתחיל לפרק את כל המבנים שהתגבשו לו בראש
כתובנות שהזינו את הרוע.
להיות בטרם השתנותו ל"מבולבל"
והעיקר ידאג לפי שעה לשתוק.
שברברת ההצדקה צריכה לידום
שהיא היא אשר גורמת לאדם
להמשיך ולהתחפר באיוולתו.
לאמור : "ועל שפם [שפה] יעטה".
יעטה מסכה על שפתיו
לסכור לפי שעה את פיו
והמילם היחידות שרשאי הוא
להוציא מפיו :
"טמא טמא" = יקרא.
והנה בא עתה האמצעי הכי דרסטי ומשמעותי
עליו לגלות ממקום מושבו.
להניח לפי שעה ל"מחנה" שלו.
לתת לרדיוס החברתי שנפגע ממנו
להיות רחוק ממנו.
והוא "בדד" ישב"
ב"דד- בלי "דד" היניקה שלו
משפחותו וקרוביו.
ילך למחנה אחר
לנסות גם להתאקלם בסביבתו החדשה
ללמוד להיכנס למעגל החברתי אחרת ושונה
ואז יש סיכוי שה"נגע" יחלווף והוא רשאי יהיה
לשוב למחנה מושבו.
ואזי מתקיים בו :
"וזאת תהיה תורת המצורע
ביום טהרתו והובא אל הכהן ..
שבטהרתו הוא כבר בתוך תורה אחרת
חדשה ושונה
שאפילו מוכשר הוא גם
לבוא גם לכלל כהונה ציבורית
[והובא אל הכהן]
..שמכאן ואילך חלק מטוהרתו.
זה כאמור גם לסגל "תורה אחרת"
["זאת תהיה תורת המצורע"].
אותה שתורת המצורע כפי שחווה אותה.
תמיד תרצד אל מול עיניו .
=======================
ו"הנותן".
ו"האומר"
