בס"ד                                                   ערש"ק                                                          כ"ו   באדר   התשע"ג

      אור - לי - בפרשה - ויקהל פקודי - שבת החודש 

" וַיַּקְהֵל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אֲלֵהֶם אלה הדברים אשר צִוה ה' לַעֲשֹׂת  אֹתָם,  ששת ימים תֵּעָשֶה

מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קֹדש  שבת שבתון לה'..., לא תבערו אש בכל  משְׁבֹתֵיכֶם ביום השבת "(לה, א-ג)

לאחר חטא העגל משה רבינו ע"ה עלה שוב להר לפייס את אבינו שבשמים והיה שם עוד ארבעים יום וירד בכ"ט

באב. יום למחרת היינו ראש חודש אלול שוב עלה ושהה שם ארבעים יום נוספים, וזאת בעבור להוריד את הלוחות

השניים. וירד ביום הכיפורים והתרצה בפני הבורא יתברך שנאמר: סלחתי כדבריך(במדבר יד, כ). יום לאחר יוה"כ

כלומר, בי"א בתשרי הקהיל את כל עדת בני ישראל לשמוע דבר השם.

ונראה לי שזו הפרשה היא אחת היסודות של עם ישראל, ובפרט בזמננו אנו - בדור הגאולה כפי שנסביר בס"ד

לקמן. שהלא הקב"ה אמר למשה שתרומת מחצית השקל ובניית המשכן יהיו כפרה על חטא העגל. אומנם בעת

שמשה רבינו ע"ה ירד שוב מהר סיני כנ"ל, הקדים ציווי השבת למשכן שנאמר: אלה הדברים וכו' ודרשו חז"ל

(שבת צז): דברים משמע תרין (2), ה"א - מרבי חד(1), הא תלת(3) ,'אלה' בגימטרייה תלתין ושש(36) - אלו ל"ט(39)

מלאכות שנאמרו למשה בסיני. כמו שנינו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת(שבת ז, ב:). ואם אפשר להוסיף

'אלה' בגימטרייה כולל האותיות יוצא ל"ט מלאכות שנעשו במקדש ונאסרו לעשותם בשבת.

ואם כך, קשה שאמר בהמשך הפסוק 'לעשות אותם' כי היה צריך לכתוב לא לעשותם אלא רצה לומר אולי שלא

המדרש העיקר אלא המעשה היינו שיילמדו הלכה למעשה וע"י כך ישמרו את השבת כהלכתהּ. וזה שאמרו

רבותינו בעלי אגדה: מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה וַיַּקְהֵל אלא זאת בלבד. אמר

הקב"ה: עשה לך קהילות גדולת ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל

קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה וכו', מכאן אמרו: משה

תקן להם לישראל שיהיו דורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח וכו'(יל"ש סימן תח). ובכל זאת, מלבד מה

שמבואר במכילתא שהקדים ציווי השבת למשכן ללמוד שהשבת לא דוחה את המשכן וכו', ע"ש. צריך להבין

מה ראה משה להפוך את הסדר כנ"ל.  

ואפשר לומר אולי בסייעתא דשמייא שמשה רבינו ע"ה, אדון הנביאים, ראה ברוח קודשו שיבוא העת שיעברו

את הירדן וייכנסו לארץ ולא יהיה המשכן שיכפר על מעשיהם כפי שכתוב בפרשת אלה פקודי המשכן משכן וגו'

ופירש רשי" ז"ל: שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל. על כן, הקדים להם

את ציווי השבת שהיא היא תהיה כפרה גם על חטא העגל כמו שאמרו רז"ל(שבת קיח:) כל השומר שבת כהלכתו

אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו כי שקולה שמירת שבת ככל התורה כולה(שמ"ר כה, יב). ועד ובכלל

שייבנה וייכונן בית מקדשנו במהרה בימינו וברחמים בע"ה יכולה השבת שתגן עלינו מכל הפורענויות שלא יהיו.

וכן איתא(שבת פח): דרש ר' סימאי : בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת

לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה

ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום וכו'. ועוד, מובא במדרש על הפסוק(דברים ט, א): שמע ישראל וכו' רבנין

אמרי: למה הדבר דומה? למלך, שקידש מטרונה בשני מרגליות. אבדה אחת מהן אמר לה המלך: איבדת אחת

שמרי את השנייה! כך קידש הקב"ה את ישראל, בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו את העגל. אמר להן משה:

אבדתן נעשה שמרו נשמע, הוי, שמע ישראל(דב"ר פ"ג, י'). ולכאורה נראה כי קיימת סתירה בין הגמרא למדרש

כי מחד גיסא הגמרא טוענת ששני הכתרים פורקו ומאידך גיסא המדרש מבאר שאבד רק כתר נעשה וצריך

לשמור את הכתר נשמע היינו שנשאר כתר אחד.

ובאמת אין סתירה בין הגמרא למדרש אלא שאכן איבדו את שני הכתרים נעשה ונשמע אך ע"י שמירת השבת

כהלכתה, כמוסבר לעיל, יזכו לבחינת נשמע. וזה יהיה ע"י שמיעה מפי הצדיק שיהיה בכל דור ודור שהוא

בחינת משה רבנו של הדור שילמדם הלכה למעשה איך לשמור השבת והימים טובים שהם כמו שבת, כידוע.

כי זה הצדיק הוא בחינת המשכן ששורה עליו השכינה כי המשכן אותיות משה- כן לרמוז שצריך שיהיה צדיק

אמת וישר בעל יראת שמים טהורה בעבור שדבריו ישמעו כמו שכתוב(ברכות ו): כל אדם שיש בו יראת שמים

דבריו נשמעים כלומר פועלים פנימה בנפש האדם ונכנסים ללב וע"י כך ישפיעו עליו להתעורר לעבודת השם.

וזה: ויקהל משה היינו יעשו קהילות בכל שבת ושבת כנ"ל וישמעו מפי הצדיק את הדברים אשר ציווה אותם

ה' לעשות כנ"ל וע"י כך יזכו בשבת לבחינת הכתר נשמע ובכך גם ישמרו אותו ולא יאבד להם כדברי המדרש

שמרו נשמע. והוא שיאיר להם את כל ששת הימים וייתן להם ברכה במעשה ידיהם והמלאכה תֵּעָשֶה מאליה    

כמובא במכילתא: בזמן שישראל עושין רוצינו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכשאינן עושין רצונו של

מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן. וע"י שמירת השבת יש ברכה בכסף שהוא מרוויח בימות החול כמו שכתב

הפייטן במזמור 'לכה דודי' - כי השבת מקור הברכה.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י שמירת שבת זוכין לאמונה. וכל הצדקה שעושין, אין להּ שלמות אור כי אם ע"י שבת, שהיא בחינת אמונה;

וכל הברכות וההשפעות הנמשכין ע"י צדקה, אין להם שלמות כי אם ע"י שבת, שהיא בחינת אמונה שהיא מקור

הברכות, והיא בחינת שלמות כי אם ע"י שבת קודש, שהיא בחינת אמונה; וכן הדעת והתורה, כל שלמותם הוא

רק ע"י שבת אמונה(סימן מועדי ה' – שבת, אות ב).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה