בספר הזוהר הקדוש בפרשתנו, נדרש כל מעשה יונה הנביא 

מתחילתו ועד סופו, כאסמכתא ומשל לירידת הנשמה בעולם 

הזה ותכליתה, כאשר יובא להלן.

לפנינו מעשה נורא, בפעולת דברי אלקים חיים שבפי הזוהר 

הקדוש בנפש איש ישראל. – וכאשר מילתנו אמורה כמה 

פעמים, שלא באנו הלום בסיפורי מעשיות בעלמא... שאין בהם 

רק 'סיפור' בלבד. אלא העיקר הנרצה הוא הלימוד מוסר 

בתוצאת "טיב המעשיות", ללמוד ולהבין בכל מעשה מה טיבו 

ומה מועילו. שגדול כח הסיפור לחדור אל הלב כנודע, כאשר 

הדבר מתרחש בפועל חי לנגד עינינו.

ובכן 'טיב' מעשה מופלא זה שלפנינו, לקחו בצידו בעז"ה 

במוסר השכל והתעוררות נפלא לקרבת ועבודת השם יתברך, 

ישמע חכם ויוסיף לקח.

***

סיפר לי ידיד נאמן הקרוב לליבי זה עידן, יהודי ישר דרך וירא 

אלקים, וגילה לי מעט סגור ליבו ממה שעבר עליו בעצמו – אמנם 

היה זה קשה עבורו לספר זאת, ובכה הרבה כשסיפרו לפני, אך 

הוא חש צורך גדול לשתף אותי בסוד חייו. [והנה עולה עתה 

לזיכוי הרבים בו].

הסיפור התרחש עימו בצעירותו לפני כעשרים ושבע שנים, 

כאשר נתקף בהתקף לב קשה ל"ע, ונצרך לעבור בדחיפות 'ניתוח 

לב פתוח!', שהיה באותם שנים מהניתוחים המסובכים 

והמסוכנים ביותר. – גם כיום, עם כל ההתפתחות והשכלולים 

עדיין איננו מן הקלות כלל... אבל באותם זמנים היו יראים 

ומתפחדים מניתוח שכזה עד מאוד, כאשר אחוז גבוה ביותר 

מהמנותחים לא יצאו ממנו חיים רחמנא ליצלן.

מצידו השתדל מיודענו לעשות כל שביכולתו להצלחת 

הניתוח על הצד היותר טוב, כאשר מצווים אנו במצות החיים, 

"וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" (איוב ב, ד). הוא בחר בקרדיולוג 

מהטובים והמומחים ביותר באותה עת במחלקת לב שבבית 

חולים "הדסה". 

בבדיקות המקדימות שערך הפרופסור המסור, בניסיון לאבחן 

בבירור את סיכויי הצלחת הניתוח לעומת הסיכונים הגדולים 

שבו, הגיע למסקנה שיש סיכוי ניכר ואחוזים טובים להצלחה. – 

אבל הוסיף משפט אחד, שהקפיץ את ליבו (החולה) של האיש, 

וכה אמר: "מוכרחני לציין, שלפי כל ההערכות בכלי הרפואה 

שבידינו, תוחלת הצלחת הניתוח במצבך תוכל להועיל רק 

לתקופה של עד עשר שנים מקסימום! לאחר מכן חוזרים עורקי 

הלב לסתימתם, ואז סכנת ההתקפים ואולי אף 'דום לב' ל"ע 

גדלה יותר. ברם, עם כל זאת עלינו לגשת בדחיפות לניתוח זה, 

לכל הפחות בשביל הצלת עשר שנות חיים, שאם לא כן הסכנה 

קרובה ומיידית יותר!" – סיים הקרדיולוג המומחה את אבחנתו.

החולה הובהל היישר להכנתו לניתוח לב דחוף, ולאחר סיום 

כל סדרי ההכנות הרבות בצום, ובתרופות לייצוב הדופק וכו', 

הלבישוהו במדים הירוקים של 'חדר ניתוח', והועמד הכן לקראת 

כניסתו לניתוח, שנקבע לשעת ערב מאוחרת.

בזמן המועט שנותר בידו עד החיתוך החד בבשר החי, ופתיחת 

ליבו על גבי שולחן הניתוחים, הגיעה עת תפילת 'מנחה ומעריב', 

הוא ירד מחדרו שבמחלקת קרדיולוגיה אל בית הכנסת 

שבקומת הכניסה לבית החולים לתפילה.

והנה בהפסקה הקצרה שבין מנחה למעריב רואה הוא מונח 

על ידו ספר הזוהר הקדוש, כמי שמזומן שם עבורו, הוא פתחו 

בפרשת השבוע – שהיתה פרשת ויקהל, והחל לעלעל בו וללמוד 

מעט בתורת אלקים חיים, להחיות את נפשו וליבו השבורים 

והנדכאים, מכל העובר עליו. 

מן השמים סיבבה עינא דאשגחותא תדירא – ברחמנותה על 

כל נפש מישראל לקרבה לשורשה ית"ש – שנפתח לו הספר 

בפרשתנו דף קצ"ט ע"א (דפוס ישן), והוא החל קורא בתוך הספר 

ומקשיב אל קול ה' הבוקע ועולה אליו מתוך הזוהר הזורח ומזריח 

אל תוככי לב ישראל.

***

ואלו הם דברי הזוהר הנוראים שנפתחו בפניו, [בתרגום ללשון 

הקודש, 'הסולם'].

וזל"ק (ח"ב קצד: אות פ"א-צ"ח):"פתח רבי אבא ואמר כו' [בדרשת 

מעשה יוה הביא, כמשל אל השמה שירדה לעוה"ז]: "כאן יש לו סמך 

[אסמכתא] על מעשה בי אדם בעולם הזה, יוה שירד לספיה – זו 

היא השמה של האדם, שיורדת לעולם הזה להיות בגופו של אדם. 

למה קראת יוה? משום שמאחר ששתתפה בגוף, אז היא 'יוה' 

בעולם הזה, כמו שאמר (ויקרא כה, יז) 'ולא תוו איש את עמיתו'. ובכן 

הולך האדם בעולם הזה, כספיה בתוך ים גדול, החושבת להישבר, 

כד"א (יוה א, ד) 'והאיה חשבה להישבר".

"והאדם כשהוא בעולם הזה חוטא, וחושב שברח מלפי אדוו כי 

איו משגיח בעולם הזה. – אז מטיל הקב"ה 'רוח סערה' תקיפה, זו היא 

גזירת הדין העומד תדיר לפי הקב"ה, ומבקש דיו של אדם מלפיו. 

וזה [רוח הסערה] הוא שהגיע אל הספיה, והזכיר חובותיו של האדם 

לתפוש אותו".

"כיון שתפס האדם על ידי אותה 'סערה' בבית חוליו, מה כתוב? – 

'ויוה ירד אל ירכתי הספיה וישכב ויירדם' (שם ה), אף על גב שהאדם 

בבית חוליו, שמתו לא מתעוררת לשוב לפי אדויה לפדות 

חובותיו!". 

"מה כתוב? – 'ויקרב אליו רב החובל' (שם ו), מי הוא 'רב החובל'? 

זהו ייצר הטוב! שהוא מהיג הכל. 'ויאמר לו: מה לך רדם? קום קרא 

אל אלהיך! וגו'' (שם), - אין זו השעה לום, כי מעלים אותך לדין על כל 

מה שעשית בעולם הזה! שוב מחובותיך!".

"הסתכל בדברים אלו ושוב לאדוך: 'מה מלאכתך' (שם ח) שאתה 

עוסק בה בעולם הזה, והתוודה עליה לפי אדוך. 'ומאין תבוא' (שם) – 

הסתכל מאין באת מטפה סרוחה, ולא תתגאה לפיו. 'מה ארצך' (שם) – 

הסתכל שמהארץ בראת, ולארץ תשוב. 'ואי מזה עם אתה' (שם) – 

הסתכל אם יש לך זכות אבות שתגן עליך". 

"כיון שמעלים אותו לדין בבית דין של מעלה, ה'סערה' ההיא – 

שהיא גזירת הדין הסוער על האדם, תובעת מן המלך לדון אותם אסירי 

המלך, וכולם באים אחד אחד לפיו. באותה שעה מתקרב הבית דין, 

יש מהם שפותחים בזכות, ויש מהם שפותחים בחובה, וגזירת הדין 

תובעת הדין!. ואם אותו אדם לא זכה בדין, מה כתוב? – 'ויחתרו 

האשים להשיב אל היבשה ולא יכלו' (שם יג), משתדלים אלו שהורו 

בזכותו, להשיבו לעולם הזה ואים יכולים. מה טעם? – 'כי הים הולך 

וסוער עליהם' (שם), גזירת הדין הולך וסוער בחובותיו של האדם 

ומתגבר בשבילם".

"אז יורדים עליו שלשה שליחים ממוים: אחד הכותב כל זכויות 

וכל חובות שעשה האדם בעולם הזה, ואחד שעושה חשבון הימים 

שלו, ואחד שהיה הולך עימו בהיותו במעי אימו. והרי העמדו 

שגזירת הדין איה שוככת, עד אותו הזמן שכתוב (שם טו) 'וישאו את 

יוה', - וישאו [הייו] כשושאים אותו מביתו לבית הקברות, שאז 

מכריזים עליו אם הוא זכאי וכו'. – באו אלו החברים ושקו [לרבי אבא] 

בראשו" עכל"ק.

ועיין שם עוד בדברי הזוה"ק המופלאים, בביאור האסמכתא 

שבמשל מעשה יונה בכל העובר על האדם מתחילת ירידתו 

לעוה"ז, עדי הגיעו אלי קברו – הנמשל בבליעתו של יונה במעי 

הדגה, ותפילתו אל ה' מבטן השאול, ובעמידתו לעתיד לבוא 

בתחיית המתים, הנמשל בהקאת הדג את יונה לתחייתו עיש"ה. 

– וראוי לכל איש ישראל, ללמד עצמו מוסר גדול בדברי הזוהר 

הללו, ולדקדק בכל תג ואות שבו, שכולם מכוונים בדיוק אל 

אמיתת נמשל הנשמה הטהורה, תן לחכם ויחכם עוד.

***

ישב אפוא החולה האנוש דנן והגה בדברי הזוה"ק הללו, 

בעומדו על פתחו של 'ניתוח לב פתוח' להצלת חייו, תלוי ועומד 

בין עולם הזה לעולם הבא... וחש שכל מילה ומילה היוצאת מפי 

רבי אבא שבזוה"ק נוקבת וחודרת אל תוככי חדרי ליבו פנימה, 

ומהפכת כל נפשו ומעיו בקרבו. גם לאחר תפילת מעריב כשבית 

הכנסת הקטן כבר התרוקן, נשאר עוד ספון בפינתו זמן רב להגות 

ולהתקשר נפשו ורוחו ונשמתו בדבקות פנימיות דת תורת אמת, 

הוא חזר על הקטע הזה שבזוה"ק פעמים רבות. – כשעצם חייו 

ומצבו שלו בעצמו באותה שעה, עומדים ממש בעין ה'סערה' 

המסתערת ותוקפת אותו בגזירת דינא קשיא שבבית חוליו, 

ומתנפצת אלי ספינתו הקטנה, המאיימת להישבר לשברי 

שברים על שולחן הניתוחים... רח"ל.

והנה פתאום תופס הוא בעצמו שעדיין לא שמע ולא התעורר 

עד כה... רק ירד אל ירכתי הספינה וישכב ויירדם... – ומנגד עומד 

הזוה"ק וצווח בפניו: "אף על גב שהאדם בבית חוליו, נשמתו לא 

מתעוררת לשוב לפני אדוניה לפדות חובותיו!!!".

ותיכף היטה אזנו ולבבו להקשיב לקריאת 'רב החובל' הוא 

היצר הטוב שבתוכו, המנווט את ספינתו בחכמה ובדעת. הצועק 

וזועק אליו בזעקה פנימית שזעזעה וטלטלה את כל כולו: "מה לך 

נרדם, קום קרא אל אלקיך! – אין זו השעה לנום, כי מעלים אותך 

לדין על כל מה שעשית בעולם הזה! שוב מחובותיך!!!". – הוא בכה 

ובכה שם בדמעות שליש כפי שמעולם לא בכה... כל גופו הרוטט 

נעשה חידודין חידודין, בהתייחדותו עם בוראו בפינת בית 

הכנסת הקטן והריק שבבית הרפואה...

לאחר שנרגע מעט מבכייתו הנוראה, נטה בלב נשבר לקבל 

את עצתו הנבונה של 'רב החובל', להסתכל ולהתבונן בכל 

מלאכתו בעוה"ז, כל חייו נפרטו לפניו לפרטי פרטים, בראותו 

כמה עזב והתרחק מבוראו מרחק עצום! – ובאותה שעה רמה 

ונשגבה, שב בתשובה שלמה באמת עד דכדוכה של נפש, 

בחרטה גמורה על העבר, וקבלה ברורה ואיתנה על להבא, לקיים 

תפקידו כראוי עלי אדמות! והתפלל אל ה' מקירות ליבו, בזכות 

אבות שתגן עליו, להינצל מאותו דין קשה שהסתער כנגדו 

בנחשולי ענק שבים הסוער, להצילו ממוות לחיים!

למעלה בשמים ישבו באותה שעה הבית דין של מעלה, והעלו 

אותו אל שולחן הדיונים, כשסער הדין גועש ורועש ותובע את 

שלו! – בית הדין נעשה כמרקחה, הללו פותחים בזכות והללו 

בחובה רחמנא ליצלן. שלשת המלאכים הממונים נעמדו על דוכן 

העדים, והעידו את אשר בפיהם, זה מונה כל הזכויות והחובות 

של הנאשם שרשם בעקביות על פנקס פתוח דלעילא. וזה עושה 

חשבון הימים שנותרו... והשלישי האחראי עליו ממעי אימו! 

והנה לפתע בוקעות ועולות עד לב שמים גניחות ואנחות 

נוראות, הלא הם זעקותיו ותפילותיו הזכות של הנידון בעצמו. 

ותשובתו השלמה מקרב לב, שזכה באותה שעה להתהפך כאיש 

אחר ממש! ותיכף נתקבלו ברחמים וברצון לפני כסא הכבוד! 

והרי הוא יצא זכאי בדינו!!!

הפסק דין הנחרץ השתלשל עד מהרה אל שולחן הניתוחים 

שבמחלקת הקרדיולוגיה... כשהרופאים משתאים לנוכח 

הצלחתו המיוחדת של הניתוח במהרה על הצד היותר טוב, 

לשמחת ליבו הבריא אולם של ידידינו הנעלה, ושמחת לב כל 

משפחתו קרוביו ומכיריו.

א

בהודאתו הגדולה לאלקים שבברכת 'הגומל', ברך לפני השי"ת 

כשליבו עולה על גדותיו, לא רק מדין 'חולה שנתרפא', אלא גם 

מדינא דאסמכתא של 'יורדי הים' דהזוהר הקדוש... כאשר היתה 

ספינתו מיטלטלת במים רבים, וזכה לראות מעשי ה' ונפלאותיו 

במצולה... כשהתקיים בו (תהלים קז, כה-ל): "ויאמר ויעמד רוח 

סערה ותרומם גליו וכו', ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם 

יוציאם, יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וכו'".

ומאז קבע לעצמו את 'יום ההצלה' שלו מן הניתוח הקשה, החל 

השבוע בפרשת ויקהל, ליום של התבודדות מדי שנה בשנה, 

בלימוד איתן באותו קטע הזוה"ק שהציל את חייו, בהתעוררות 

רבה ובהתבוננות והתייעצות עם 'רב החובל', על כיוון המשך 

ניווט הספינה בדרך הטוב והישר אל השנה הבאה עליו לטובה.

ולפלא גדול שחרף כל תחזיות הרופאים על מקסימום של 

עשר שנות חיים... הרי הוא חי וקיים עימנו זה כעשרים ושבע

שנים לאחר הניתוח, לאורך ימים ושנים טובות!

[מתוך שיחה פרטית, כ"ד אדר א' תשע"א]