ניגשו התלמידים לרבם הבעל שם

טוב בבקשה כי יזכה אותם ויראה

להם את אליהו הנביא. בקשו

והתחננו התלמידים שייעתר רבם

לבקשתם.

למשמע הבקשה נאות לענות להם.

פנה אליהם רבם ואמר:"והרי אליהו

הנביא נקרא 'מלאך הברית' אשר

מגיע לכל ברית מילה וניתן לראותו

שם, אם כן איפה, נמתין לברית מילה

הקרובה ואזי תזכו לחזות בו".

אך מאז שהסכים רבם לבקשתם

איתרע מזלם ושום ברית מילה לא

הייתה באזורם כך אט אט נשכחה

מהם בקשתם.

 ***

לאחר מס' שבועות נולד בן לאחד

מתושבי העירה וכל בני העיר

הגיעו להשתתף בשמחה שאמורה

להתקיים אחר תפילת השחרית,

בנתיים אל בית המדרש נכנס אדם

זר אשר נטל ספר אל חיקו, ישב

בפינה ולמד. איש מבין הנוכחים לא

שם ליבו אליו כלל וכלל. מיד אחר

תפילת שחרית התקיימה הברית

שאליו הגיע גם הבעל שם טוב

הקדוש ושימש כסנדק.

לאחר הברית בעת סיום סעודת

המצווה ביקש הבעל שם טוב מאחד

התלמידים ספר מסוים שהיה יחידי

בבית המדרש, התלמיד שעד מאוד

חשקה נפשו למלאות אחר ציווי

רבו מורו החל מחפש בקפידה רבה,

אך משלא מצא גייס לעזרתו עוד

מחבריו. משגם הם לא מצאו פנה

אחד מהם ואמר: "ראיתי בעת הברית

אורח זר לומד בספר, ייתכן ולקחו".

מיד יצאו לתור אחר האורח הזר,

ואכן מצאוהו כשבאמתחתו הספר

הנדרש. מיד הובילוהו בכעס אל בית

המדרש לרבם להראותו את כלימתו

של הגנב ואת העונש אשר ייענש.

התבונן הבעל שם טוב בנאשם ואמר:

"אל תעשו לו מאומה, הכרת פניו

עונה כי איננו גנב כלל". עפ"י ציווי

רבם הרפו בו בזר ושלחוהו לנפשו.

 ***

עבר זמן לא רב ושוב בעירה נערכה שמחת

ברית מילה שאמורה להתקיים בבית המדרש

אחר תפילת השחרית. אל בית המדרש

נכנסו מס' אורחים זרים שבאו להשתתף

בשמחת הברית. גם כאן השתתף הבעל שם

טוב הקדוש ושימש כסנדק. לאחר הברית

התקיימה במקום סעודת מצווה, באמצע

הסעודה הזדעק אבי הבן וקרא:"אבדה

כף הכסף שהבאתי במיוחד עבור רבנו

הקדוש" נזעק האב הדואג. מיד החלו

המסובים בחיפוש מהיר אחר כף הכסף

האבודה, אך משלא מצאו וחיפושיהם עלו

בתוהו החלו לחשוד באורחים הזרים, ואכן

כף הכסף נמצאה באמתחת אחד הזרים.

כמה מן הנוכחים בקשו להעניש את הזר

על מעשהו הנפשע, וכמעט שנהגו בו שלא

בכבוד. משראה זאת רבם הבעל שם טוב

קרא לעומתם: "יד אל תגעו בו ואל תרעו לו,

שמהכרת פניו ניכר בו שאינו גנב כלל". לאור

ציוויו של הצדיק עזבו והניחו לו לזר והכל

המשיכו בסעודה.

 ***

כעבור זמן נוסף יצאו תלמידי הבעל שםטוב

בלווית רבם לשוח בשדה, ללמוד ולהתפלל,

תוך כדי לימוד בתורת הנסתר עבר חייל

הדור צורה הרוכב על סוס אציל, משראהו

הבעל שם טוב הפסיק בלמודו פנה אליו

והחל משוחח עימו כמכר ותיק, את שיחתם

לא הצליחו להבין התלמידים להבין כלל

וכלל, אך סקרנים היו לדעת מה לו לרבם

הנערץ ולאותו חייל פולני אציל. משנפרדו

השניים בחום ואהבה אזרו עוז כמה

מתלמידיו ופנו לרבם בשאלה: "יאמר נא

לנו רבנו, מה לו ולאציל זה?!" נענה לעומתם

הבעל שם טוב ואמר : "זכורים אתם כי לפני

זמן מה ביקשתם לחזות ולראות את אליהו

הנביא זכור לטוב?, ובכן מאז לבקשתכם

זכיתם לראותו שלוש פעמים אך כנראה

מבלי להכיר בו ועוד שכמעט נהגתם בו שלא

בכבוד וחשדתם בו כגנב.

הפעם הראשונה בברית בעת העלמת הספר,

הפעם השנייה בברית בעת העלמת כף הכסף

והפעם השלישית הייתה ברגעים אלו – חייל

האצולה ששוחח עימו לפני מספר דקות.

למשמע הדברים הרכינו התלמידים ראשיהם

בבושה, ולא די שלא זכו להכיר בו שזהו

אליהו הנביא , עוד ביזוהו והלבינו פניו. לפתע

נשא אחד התלמידים פניו ושאל: "ומדוע לא

הודיענו כבודו כי זהו אליהו הנביא?! הן ודאי

היינו נזהרים בכבודו ואולי אף זוכים ללמוד

ממנו תורה?".

הנהן הבעל שם טוב ראשו בשלילה וענה:"לא

ולא, את אליהו הנביא אין להציג בפני איש,

מי שזוכה להכיר בו בשעת מעשה ראוי הוא

לראותו, ומי שאינו זוכה להכירו מעצמו אות

וסימן כי אינו ראוי עדין לכך. אך מה שברור

הוא שיש תמיד להיזהר בכבוד הבריות..."