'אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא; למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא' (מגילה ז,ב). לכאורה הסיפור שרבה שחט את ר"ז תמוה מאוד, איך אפשר שגדול דור כרבה יעשה דבר כזה חמור? ואכן הביאו בראשונים ובאחרונים הסברים שאין הכוונה כפשוטו. המאירי למד שהכוונה מלשון סחיטה ז"א שמעכו: 'לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה, ר"ל שימעכו. ואחייה הוא מלשון החלימני והחייני'. המהרש"א מסביר ששתה כ"ך הרבה עד שחלה ולכן עמד למות. היעב"ץ הסביר שעשה כאילו אבל בכ"ז התעלף בכך. הבן יהודיע מביא בשם המקובלים: 'קָם רַבָּהּ שָׁחְטֵיה לְרַבִּי זֵירָא. המאמר הזה הוא מיושב יותר כפי מה שפרשו בו המקובלים ז"ל, דלא שחטיה בסכין אלא על ידי עסק התורה שהיו לומדין מתוך השמחה נתגברה עליו נפש רבה ומשכה ממנו נפש שלו, ומה שאמר שחטיה מלשון זָהָב שָׁחוּט (מלכים א' י, טז), וכיון שיצאה נפשו מגופו נתחברה ונקשרה באותו הבל של סודות התורה שלמדו וגילו בתוך השתייה, ועלתה למעלה עם הבל הקדוש ההוא של הסודות' וכו'. ויש עוד הסברים. לכאורה מכך שרש"י ורוב הראשונים לא פירשו על זה כלום משמע שלמדו שזהו כפשוטו, ששחטו ממש. בזה מובן מדוע הוסמך בין דברי רבא לסיפור על רבה, מעבר לכך שזה סיפור על שתיה מרובה (ואף אולי בא ללמד בזה שלא נפסק להלכה דברי רבא) אפשר שזהו ההסבר למה שהיה, שרבה שתה כ"ך הרבה עד שלא הבחין בין טוב לרע, ולכן ראה בר"ז כעין רודף שלו, ולכן שחטו. אולי אפשר לומר בדומה למקובלים שרבה לימדו סודות גבוהים אולם ר"ז לא היה במעמד שראוי ללמוד אותם (שלא למדם והתעלה בהם לאט לאט) ולכן בכך הכניסו לסכנה של מזיקים שיזיקוהו בשל שאינו ראוי לעסוק בזה. לכן נאמר שחיטה כרמז ל'יד שחט דם' שנשמע כמו יד ששוחטת, וכן שחטו מלשון סחיטה, שאלו (שבעת המשקים) נוזלים שנסחטו, ובפרט היין נסחט מענבים, שאותו שתו וגרם להם לדבר סודות, ובכך כעין הכניסו לסכנה ע"י המזיקים, שלא היה רגיל לשתות יין ואף בלימוד הסודות נחלש כמו בן עזאי שמת כיון שנכנס לפרד"ס (חגיגה יד,ב), ולכן כיון שנחלש השטן מקטרג בשעת סכנה, ואז רצו המזיקים להזיקו מכוח זה. זהו כמו שבעת המשקים שמכשירים לקבל טומאה, כרמז שעכשיו הוכשר להינזק ע"י המזיקים הטמאים. עד שרבה התפלל עליו וריפאו לגמרי מכל סכנה. או אולי רומז כעין שחיטה שזה בגרון, כך רומז לדברי תורה שנאמרים בפה, ובשל הד"ת שנאמרו נעשה לו קרוב למיתה עד שרבה היה צריך להתפלל עליו כדי להחיותו מחולשתו הרבה. אולי אפשר ע"ד הפשט שלא ממש הרגו, אלא מרוב שהשקהו נעשה לו כאב ראש גדול, כמו מסופר על ר' יונה שבעקבות שתיית ארבע כוסות כאב לו הראש עד שהוצרך לחבוש במטפחת עד שבועות כדי להקל על הכאב ראש (שקלים ח,ב), כך נעשה לר"ז כאב ראש חזק מאוד משתיית היין עד שחששו לו, אולי מהכאבים היה גונח ולכן זה נשמע כמו חרחור בשל שחיטה. או שנרדם כ"ך חזק מאיבוד כוחו עד שהגיע לידי סכנה, וזהו שהיה צריך להחיותו, להחיות כוחו שלא ימות מפגיעה מהיין, וזה נרמז בשחיטה כיון שהשתיה היא דרך הגרון כמו בשחיטה וצבע היין האדום נראה כדם.