הגמ' מביאה שבפורים היתה השלמה של מתן תורה, שהושלם החסרון שמתן תורה נעשה בכפיה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). אלא שלכאורה יש לשאול מה קרה דווקא בזמן פורים שלא היה עד עכשיו, שלכן דווקא עכשיו היה ראוי להשלים את מתן תורה? נראה שזה בשל שהעניין של כפיית ההר כגיגית הכוונה שבנ"י ראו באותו זמן את מעלת ה', גילוי ה' גדול מאוד, ולכן זהו כעין שכפה עליהם את ההר, שזה היה כ"ך ברור להם עד שלא יכלו להתנגד למתן תורה בשל מה שראו (כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א ב'לזמן הזה' 'שמחת פורים – שמחת תורה', ומביא כך גם מפירוש המשך חכמה). ממילא נראה שדבר זה היה נמשך גם כל ימי בית ראשון, שהיה בו גילוי ה' גדול במיוחד, שהיתה השראת שכינה גדולה, דבר שלא היה בבית שני: 'והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי א, ח) "וארצה בו ואכבד", וקרינן ואכבדה? מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני; ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש ואורים ותומים' (יומא כא,ב). לכן כל זמן בית ראשון היה השראת שכינה גדולה ולכן הרגישו בנ"י את אותו הכח שהיה במתן תורה. אמנם בצורה פחות חזקה שלכן גם חטאו, אבל עדיין הרגישו בצורה קרובה לזה (כמו שבמתן תורה חטאו בעגל כמה ימים אחרי מתן תורה, כשעדיין היה הרושם הגדול, אלא שקצת פחת ולכן חטאו). לכן עכשיו בזמן פורים שכבר החלו לבנות את המקדש השני וגם המשיכו אח"כ (ע"י בנה של אסתר) אז צריך לגלות חיבור לתורה בצורה של הסתר, שאין בו את הגילוי הגדול, ולכן זהו שעכשיו מתחברים למתן תורה בצורה של הסתר פנים. (אמנם נחרב הבית עשרות שנים לפני פורים, אלא שלא ראוי שבזמן הגלות הגמורה יתחברו לתורה שעיקרה בא"י, לכן דווקא עכשיו שיש התחלה של סוף הגלות [וכבר יש יהודים שעלו קודם לארץ והחלו בבניית הבית] אז מתחברים לתורה בצורה זו). גם נראה שבזמן תחילת בית שני ביטלו את יצר הע"ז (סנהדרין סד,א), ויצר זה גם גרם שכנגדו יהיה יצר חזק לעבודת ה' (שזה כנגד זה נעשו; לכן יצא אריה של אש, שזה דימוי לכח לשכינה שיצא-בטל בגלל ביטול יצר הע"ז). לכן כיון שבאזור זמן זה יתבטל הכח החזק לעבודת ה', אז ישתנה ממה שעד עכשיו מי שרצה יכל להתחבר לדבקות בה' כמו בזמן מתן תורה, ולכן היה בזה קשר למעלת המעמד שבמתן תורה; אבל עכשיו שעומד להתבטל כח זה ולא יהיה גילוי של מעמד כזה, אז צריך גילוי שמתחברים לה' ותורתו גם מתוך הסתר פני ה'. כמו שלפני מתן תורה היתה מלחמת עמלק, כך כאן לפני השלמת מתן תורה יש גילוי של מלחמה בעמלק (שהמן רצה להרוג, והרגו אותו ועמלקים נוספים), שמחיית עמלק קשורה לגילוי ה' בעולם (שאין השם וכסאו שלם עד שימחה עמלק [רש”י; שמות יז,טז]), וממילא גם גילוי רצונו – תורתו בשלמות. לכן יש קשר למתן תורה אבל בצורה שונה, כמו שהמלחמה בעמלק היה בצורה שונה (שמלחמת עמלק ובפורים לא היה אותו דבר במציאותם בעולם), אבל שניהם זה גילוי ה' במלחמה בעמלק, ולכן מחוברים ומשלימים זה את זה. בפורים המן רצה להרוג את כל בנ"י וזה בגלל מרדכי, כך שדומה קצת שבמצרים גזרו להשליך ליאור את כל הנולדים (כולל המצרים, כך שמתגלה הרג רב ביותר) בגלל משה (רש"י; שמות א,כב). זהו שהמן חשב שהצליחה מחשבתו בגלל מיתת משה: 'תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב), כיון ששורש עצתו נבעה ממקור שדומה לנעשה אצל משה. (בפשטות המן לא ידע שגם נולד בזמן זה, כיון שהחשבון של מיתתו אפשר ללמוד בתורה, אבל שגם נולד זה לימוד בתושב"ע, ולכן את זה לא יכל להשיג. אולם אפשר גם להבין שאין הכוונה שהמן לא ידע לגמרי, אלא במודעותו לא ידע, זאת אומרת שהתמקד במיתתו, כי חשב שיוכל להרוג כעין הגזרה במצרים רק שעכשיו ה' לא יצילם בגילוי ולכן הוא יצליח כמו שיש גילוי למיתת משה, אולם לא הפנים שה' יצילם בהסתר פנים כמו שהציל את משה בלידתו). עמלק רצו להראות שהכל מקריות - “קרך" מלשון מקרה ('"אשר קרך בדרך”. אין "קרך", אלא "נזדמן לך"' [ספרי דברים כה,יח]; כאילו במקרה נזדמן), וכך גם המן הפיל גורל לומר שהכל מקריות. לכן כמו במתן תורה הוברר שאין מקרה אלא הכל מה' (שראו גילוי ה' גדול), כך גם בפורים התגלה שאין מקריות אלא ה' משגיח תמיד, גם אם בהסתר פנים. בנוסף, עכשיו בתחילת בית שני יהיה את עזרא שהוא שקול כמשה בקשר למתן תורה (שלכן התחלף הכתב אצלו): 'תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא לא קדמו משה. במשה הוא אומר (שמות יט, ג) "ומשה עלה אל האלקים", בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) "הוא עזרא עלה מבבל", מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר (דברים ד, יד) "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים", בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלקיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט". ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב, שנאמר (עזרא ד, ז) "וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית", וכתיב (דניאל ה, ח) "לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא", וכתיב (דברים יז, יח) "וכתב את משנה התורה הזאת" כתב הראוי להשתנות' (סנהדרין כא,ב). לכן בזמן עזרא ראוי לגלות דבר הקשור במתן תורה, אלא שבזמנו אין גילוי ה' ולכן זה בא לידי ביטוי בהשלמה של מתן תורה – בקבלה מרצון תוך הסתר פני ה' (זה כמו האותיות, שהתוכן במילים דומה רק הגילוי החיצוני שונה, כך בשניהם קיבלו תורה בהסכמה, אלא שהגילוי החיצוני האם זה נעשה מרצון או מכפיה בזה הוא שונה) [מרדכי חי ופעל בזמן שעזרא חי ופעל]. בנוסף, החזרה לארץ בימי שיבת ציון קשורה לביאה הראשונה בימי משה ויהושע: 'כדתניא (שמות טו, טז) "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", עד יעבור עמך ה' – זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית – זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא' (ברכות ד,א). לכן כיון שיש קשר ביניהם, אז כמו שלקראת ההגעה לארץ קיבלו תורה (אמנם חטאו במרגלים ולכן התארך ארבעים שנה, אבל כעקרון היו צריכים להיכנס לאחר מתן תורה), כך גם בפורים לקראת ההגעה לארץ (שהיה באזור התקופה ההיא) קיבלו שוב את התורה – שהקבלה הנוספת זה ע"י שקיבלו מרצון. (לכן המן הגריל בניסן סמוך לפסח, כיון שיש בזה שורש שקשור לגאולת מצרים). אצל המן היה גילוי של להרוג את כל בנ"י, ולכן זה דומה לנעשה במתן תורה, שבפשט אילו לא היו מקבלים היו מתים (שכפה עליהם את ההר), ולכן קיבלו וניצלו, וכך בפורים ניצלו וזה קשור לקבלת התורה. גם נראה שזה קשור לאסתר שהיא קשורה כעין לכח שרה: 'רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם, בקש לעוררן. אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות' (ב"ר נח,ג). שאברהם ושרה הפיצו את שם ה' בעולם, שהיו מגיירים (ב"ר פד,ד), וכך בדומה ע"י אסתר נגרם "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח,יז). כך שבשניהם יש דימוי, ולכן קיבלה כח משרה לשלוט על 127 מדינות, כדי להרבות גיורים כעין ששרה בחייה הרבתה גיורים (ולכן זה מתגלה במדינות כנגד שנותיה). הדבר שרבים התגיירו דומה לזמן מתן תורה שבסיני כל בנ"י עברו כעין גיור, שזהו גיורים רבים, ולכן היה קשר ביניהם, ומזה הכח לחיבור והשלמת מתן תורה. אולם יותר מזה יש להוסיף: מרדכי היה קשור לא"י, שהיה מגורש מא"י וחוזר שוב ושוב (הגר"א, אסתר ב,ה), כך שדומה לאברהם שעלה לא"י עם כל הקושי שבדבר (שזהו אחד מעשרה ניסיונותיו), ולכן דומים. לכן אסתר אשת מרדכי (מגילה יג,א) דומה לשרה אשת אברהם. אברהם היה לומד תורה (יומא כח,ב) מרצונו, שה' לא נגלה עליו וכפהו, אלא אברהם היה מתבונן בדעתו ומגלה את ה', לכן גם במרדכי ואסתר שקשורים לאברהם ושרה זה בא לידי גילוי של קבלת תורה מרצון בלא כפיה. כמו שבפורים לא היו ניסים גדולים וגילוי ה' גדול, אלא הכל דרך גלגול בטבע, אלא שהתבוננו בדבר וכך ראו את יד ה', כמו שאברהם היה עושה. אולי זהו שהמדרש מספר כפתיחה שר"ע ראה שהציבור מתנמנם, שמה זה בא להוסיף לנו? אולי זה בא לרמז שבדבריו יש גילוי לקשר לתורה כמו שאמרנו, לכן אמר להם זאת כשהתנמנמו שבכך יש חסרון של רצון ללמוד תורה – חיבור לתורה, שאז רמז להם (בדרשה מעניינת שמושכת את הלב שכך יעורו מהתנמנמותם) את שורש הקשר לתורה מרצון בפורים.