הגמרא אומרת (מגילה יד, א): "אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב".

על דברי חז"ל אלו כתב ספר "אבן ספיר" שדברים אלו מתייחסים לגזרת המן הרשע. כאשר ביקש המן מאחשוורוש להרוג את היהודים, הסכים המלך אחשוורוש (אסתר ג, י): "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹורֵר הַיְּהוּדִים". בכך אחשוורוש האציל להמן סמכויות לחתום בשמו גזרות על היהודים ככל שיחפוץ.

החלחלה והפחד שאחזו ביהודים בעקבות העברת הטבעת, השפיעו עליהם לטובה מבחינה רוחנית, יותר מעשרות נביאים ונביאות שקמו להם במהלך הדורות והרעיפו עליהם נבואות, תוכחות והנחיות.

בפורים משתכרים, ומסלקים את הדעת הנמוכה, ושוב אין מבחינים בין "ברוך מרדכי" לבין "ארור המן". זו הבנה שטחית, שמרדכי "ברוך", והמן הוא "ארור". בהבנה עליונה יותר אנו מגיעים להכרה שגם המן שייך לסדר ההנהגה האלוקית. המן אינו טעות ותקלה של ריבונו של עולם, חס ושלום, אלא גם הוא שייך לחשבונו של הקדוש ברוך הוא. הרע בעולם אינו תופעה של אי סדר, יש לו זכות קיום. הוא שייך לסדר ההנהגה, לתוכנית האלוקית שמגלגלת את כל העולם לתכליתו הטובה. עלינו להבין, שכמו של"ברוך מרדכי" יש תפקיד בעולם, גם ל"ארור המן" יש תפקיד בעולם. "ברוך מרדכי" בגימטריא שווה ל"ארור המן" (502), שניהם שייכים לאותו חשבון אלוקי.

הקב"ה "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיה מה, ז). בעולמו של הקדוש ברוך הוא פועלים כוחות רבים, מהם מכוונים את המהלך קדימה ומהם מסיגים אותו אחורה, וכולם יחד מצטרפים לחשבון ההנהגה.

"המן" בגימטריא "חלבנה" (95), שהיא אחת מאחד עשר סממני הקטורת, וכשהיא לעצמה ריחה רע, אבל כשהיא מעורבת ומתבטלת בעשר מדרגות הקדושה של עשרת הסממנים האחרים, לא זו בלבד שריחה הרע נעלם, אלא שעל ידה מתגבר הריח הטוב של הסממנים כולם.

כמו כן המן הוא חלק מהנהגת ריבונו של עולם את העולם. בזכות המן זכינו לדבר גדול שלא היה לפניו - הגזרה הנוראה והמשפילה של (אסתר ג, יג): "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", נהפכה (אסתר ט, א): "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" - חילול השם נהפך לקידוש השם. על ידי המן גם זכינו להיות מעם מפורד (אסתר ג, ח): "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים", לעם מאוחד (אסתר ד, ה): "כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים".

תפקידי הרע והטוב הם שונים זה מזה. הטוב יתקיים לעד, והרע הוא זמני. אמירה זו, שגם הרע שייך לסדר ההנהגה האלוקית, שגם הוא מצטרף אל הטוב - אינה אמירה פאסיבית. נגד הרע צריך להילחם: ברע שבעולם, ברשעים שבעולם וגם ברע שבנו. הרע אינו מתהפך לטוב מעצמו, אלא מתוך שלוחמים נגדו ומכניעים אותו. תפקיד הרע להימחק, ובדרך להכחדתו הוא מעורר, מחזק ומצרף את הטוב, מתוך שהטוב נלחם בו, עד שהרע נהפך גם הוא לטוב.

זכות גנוזה להמן, חז"ל מעידים בגמרא (גיטין נז, ב) שמבני בניו לימדו תורה בבני ברק, יש אומרים שהכוונה לרבי עקיבא. גם מבני בניו של סנחריב (מחריב ירושלים) לימדו תורה ברבים, הלא הם התנאים הקדושים שמעיה ואבטליון!

מדוע זכו לכך? ספר "שלמי תודה" כותב שרשעים אלו זכו שמיוצאי חלציהם ילמדו תורה - כי באמצעותם חזרו בני ישראל בתשובה, פעולה שלא הצליחו לעשות נביאי ישראל.

לפעמים הדרך היחידה להכיר את האמת היא באמצעות הכאה ושבירת קליפת האגוז. כדי להגיע לחלקו הפנימי של האגוז יש להכות על חלקו החיצוני. כך לפעמים יש צורך לנער את העם כדי לגרום לו להכיר את האמת הפנימית הבוערת בתוכו. לפעמים רק תהליך קשה יכול להוציא מהאדם את התוך הרך שבתוכו. רק ניפוץ הקליפה יכול להעביר אותו מעין תהליך של לידה מחדש, והוא מגלה בתדהמה כוחות ורוחות המקננים בו שלא היה מודע לקיומם. הניעור והתמודדות מביאים את האדם למקומות ברוכים ולהכרה בדברים שלא ידע עליהם.

הרב שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א - מתוך הספר: "טל חרמון מועדים"

"ותן חלקנו"