'"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן, כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה, מירתת. אמר להו לרבנן: האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא. אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה. אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי. אמר ליה: רשע, עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי? אמר ליה: קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא' וכו' (מגילה טז,א). 'הלכות קמיצה – דורש בענינו של יום, וששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת העומר' (רש"י). רש"י מסביר מניין למדו חז"ל שבאותו זמן מרדכי עסק בהלכות קמיצה; מרדכי היה מהסנהדרין ולכן ודאי שלימד תורה, וכשהמן בא לקחתו לימד הלכות קמיצת העומר שהרי זהו מצוות היום. אולי גם רמזו ברמז בפס' "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" (אסתר ו,יא), ש"ויקח" בגימטריה 124 ויש בו ארבע אותיות, ולכן כפול 4 שווה 496 שזה גימטריה 'סולת'. או שנרמז בפס' באות השניה בדילוג על מילה האותיות 'סלת': “ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי” (וכן אותיות מנחה במילים “ויקח המן”). אמנם בגמ' לא מפורש שלמדו דווקא על מנחת העומר, אולם במדרש זה מובא במפורש: 'אמר להם: במה אתם עוסקים? אמרו לו: במצות העומר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה' וכו' (ויק”ר כח,ו). שזהו כפרש”י שמדובר על מנחת העומר כי זה קשור למצות היום. נראה שהיה בזה עניין של כפרה נגד הקטרוג בפורים (כמו שהמן אומר שזה ניצח את ממונו שרצה להשמיד דרכם), שהנה מובא על מנחת העומר: 'א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון: ר' יוחנן ורשב"ל היא. רי"א: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען, הה"ד (בראשית יז, ח): "ונתתי לך ולזרעך אחריך", ע"מ (שם, ט) "ואתה את בריתי תשמור" ואיזה זה? מצות העומר. ריש לקיש אמר: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו, הוי אומר בזכות קמח שעורים' (ויק”ר שם). בגזרת פורים הקטרוג היה מפני שני דברים, מפני שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ושהשתתפו בסעודת אחשוורוש: '"ומרדכי ידע" – בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י אסתר ד,א), הקטרוג בשל סעודת אחשוורוש היה בשל שנעשתה הסעודה על שלא יגאלו ולא יבנה המקדש (מגילה יא,ב), וכן היה בה עריות (אסת”ר ז,יג). לכן העומר שלר"ל מזכיר חיבור בין איש לאשתו, שמנחת סוטה בודקת את הסוטה מעריות, הוא מכפר על שחטאו בסעודת אחשוורוש בעריות. על הקטרוג מצד שזה הכרזה נגד א"י והגאולה, זה נתקן ע"י העומר כדברי ר”י שהוא קשור ליישוב א”י. העומר עצמו הוא קרבן, שזה מתקן את הקטרוג על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. לפני קרבן העומר אסור לאכול מהתבואה החדשה, כך מתקן מהסעודה שאכלו אצל אחשוורוש, שאסור היה להם לאכול שם, כמו שאסור לאכול לפני הקרבת העומר. קמיצת המנחה נעשית ע"י שלוש אצבעות, והנקמץ מוקרב לה', אולי זה כרמז שעכשיו באים להילחם עם עמלק, שהוא מוזכר בתנ"ך קודם לפורים שלוש פעמים (שמות, דברים ושמואל [רש"י; מגילה ז,א]), שכך עכשיו הם באים מכוח מחיית עמלק בתנ"ך למחות את המן והעמלקים (כמו שיהיה בהמשך). והנקמץ מוקרב לה', שזה גילוי שכינה ושם ה' בעולם, שכך מחיית עמלק מביאה גילוי שכינה ושם ה' בעולם (שאין שם ה' וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק [רש"י שמות יז,טז]). מיום הקרבת העומר מתחילים לספור את ספירת העומר שמסתיימת בשבועות שהוא יום מתן תורה, שכך זהו רמז לזכות נס פורים שבעקבותיו קיבלו על עצמם את התורה מחדש ברצון (שבת פח,א), ולכן ראוי שיגאלו בשביל זה. בתוס' (במקום בגמ') מובא: 'ודחי עשרה אלפי ככרי כספא. שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים, ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח'. נראה שמעבר לפשטות שבא לומר שהמן מדבר בצורה של עולמות רוחניים, ולכן זה דומה לעניין שרצה לתת את כספו מהצד הרוחני – נגד בנ"י. נראה יותר מזה, שבא להוסיף הסבר מה הקשר בין מה שראה המן שמרדכי לימד הלכות קמיצה, לסילוק כספו, שזה משום שהמנחה זה קרבן, וכשלומדים קרבנות זה כאילו הקריבם (מנחות קי,א), ובזה מתעורר זכות המקדש, ולכן זה מזכיר את התרומה למשכן, וזהו שלא הצליח המן לבטל את הקשר של בנ"י והקב"ה שמתגלה בדבקות במקדש, שזהו שכספו נדחה מלקטרג.