"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" (אסתר ב,ה). 'קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי! ... אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה' וכו' (מגילה יב,ב-יג,א). מרדכי מיוחס לשבט בנימין ולשבט יהודה, אם המגילה אומרת זאת סימן שיש בכך עניין שקשור למקרה פורים. בפורים מרדכי עמד מול המן העמלקי, עיקר המלחמה לה' בעמלק נעשית בעקבות שהחריב את המקדש: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה". כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה". אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה". ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). לכן עכשיו במעשה פורים ה' פעל למחות את עמלק (המן ובניו, ולפי התרגום גם כל ההרוגים היו עמלקים [ראה בהרחבה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]) בהקשר של גילוי המקדש, וזהו שמרדכי היה מיוחס ליהודה ובנימין שלשניהם הייתה נחלה בירושלים (לדעה שירושלים התחלקה לשבטים: 'ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים. ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין? אולם והיכל ובית קדשי הקדשים' וכו' [יומא יב,א]. עיקר היחוס של מרדכי היה לבנימין, שזה היחוס מאביו, כיון שכאן באים למחות את עמלק שקשור לפגיעה בגילוי ה' ולכן העיקר זה בקה"ק, והוא בחלקו של בנימין). בנוסף הקטרוג על בנ"י בפורים היה על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ובשל שנהנו מסעודת אחשוורוש [מגילה יב,א] שהיתה החגיגה על שלא יגאלו ולא יבנה המקדש [שם יא,ב]. לכן במרדכי בייחוסו מתגלה עניין המקדש בו עובדים את ה' – היפך מע"ז ולכן מכפר על ההשתחוות לצלם נבוכדנצר (ולכן גם נקרא יהודי ע"ש כפירה בע"ז [לדעת ר"י במגילה יג,א]), שמראה בעניין הדבקות במקדש (שבנ"י דבוקים במקדש – שגם בחורבנו נכספים אליו) שלא האמינו בצלם אלא רצו לעבוד את ה' אולם הכריחו אותם ולכן עשו רק לפנים; וכן יש בזה תיקון למה שנהנו מהסעודה, כיון שבמרדכי מתגלה עניין המקדש שזה ההיפך מסעודת אחשוורוש שנחגג על שלא יבנה. (ואף המן ובניו קשורים לפגיעה בבניין ירושלים [רש"י אסתר ט,י], ולכן מרדכי זה הצד שנגדו). בנוסף התורה יוצאת מירושלים, ובפרט ממקום המקדש (שם הסנהדרין): "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג), שכך זה נגד כוח עמלק שבא ברפידים מרפיון בתורה: 'אחרים אומרים: אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם' וכו' (תנחומא "בשלח" סימן כה). לכן זה התגלה במרדכי שבייחוסו מתגלה קשר לירושלים והמקדש, ולכן בו עצמו מתגלה קשר גדול לתורה, כמו שדרשו במדרש (על הפס' בו מוזכר גם ייחוסו): '"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה". "איש" מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, דכתיב ביה (במדבר יב, ג): "והאיש משה ענו מאד". מה משה עמד בפרץ, דכתיב (תהלים קו, כג): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ" וגו', אף מרדכי כן, דכתיב (אסתר י, ג): "דֹּרֵשׁ טוב לעמו וְדֹבֵר שלום לכל זרעו". מה משה לימד תורה לישראל, דכתיב (דברים ד, ה): "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים", אף מרדכי כן, דכתיב (אסתר ט, ל): "דברי שלום ואמת" וכתיב (משלי כג, כג): "אמת קנה ואל תמכור"' (אסת"ר ו,ב). לכן הוא זה שעומד נגד המן העמלקי. (לכן גם מתגלה בשם "איש" במשתה אחשוורוש ששם מתגלים המן ומרדכי: '"לעשות כרצון איש ואיש", אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי", המן "איש צר ואויב"' [מגילה יב,א]. כרמז שזהו כח מרדכי למחיית המן). המלחמה בעמלק באה דווקא לאחר העמדת מלך: 'תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה' וכו' (סנהדרין כ,ב), לכן עכשיו שבאים להילחם בעמלק יש גילוי של מלכות, שזהו שבט יהודה שהוא המלכות השלמה בישראל, וכן שבט בנימין שבו התגלה המלחמה בעמלק לאחר העמדת המלכות – שזהו שנלחם שאול בעמלקים. ועיקר ייחסו זה לבנימין (שזה מאביו), שבנימין קשור למחיית עמלק: 'דאמר רבי פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן: מסורת היא, שאין עשו נופל, אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט): "אם לא יסחבום צעירי הצאן". ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן? שהם צעירים שבשבטים' (ב"ר עג,ז). נראה שיהודה זה שבט המלכות, ולכן בכך ראוי להתגלות בפורים הצלה דרך קשר למלכות, שאסתר הייתה המלכה ואף מרדכי עלה לגדולה במלכות: "כי גדול מרדכי בבית המלך" (אסתר ט,ד). ואף בנימין קשור לא"י, שהוא נולד בארץ, וא"י היא שורש העולם ומשפיע לכל העולם, ולכן זה כעין מלכות ששולט על השאר, והגאולה תלויה בארץ (היפך מגלות) ולכן ראוי לגאולה בגילוי של מלכות כמו שהיה בפורים. בהתאם לזה גם המן היה עבדו של מרדכי (מגילה טו,א-ב), כך שמרדכי היה שולט עליו כמו מלך על נתיניו, ובזה גם תיקון להשתתפות בסעודת אחשוורוש שנעשתה כביטוי לשלמות מלכותו על שלא יגאלו (מגילה יא,ב) [ומזה ניתן כח להמן להשפיע במלכות], ודרך מרדכי מתגלה מלכות ה' ושיגאלו לא"י.