לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת ויקרא

ויקרא א,א: מתוך הקדמת אברבנאל לספר ויקרא: "הקורבנות היותר נבחרים ומשובחים לפני ה' הם שלושת המינים: מן הבקר ומן הכבשים ומן העזים בלבד ... רומזים לאבותינו הקדושים, הבקר רומז לאברהם ... הכבשים רומזים ליצחק ... והעזים רומזים אל יעקב ... רומזים על האומה הישראלית ... תכלית העולה הוא לְדַבֵּק הנשמה השכלית עם בוראה ... התועלת בקרבן העולה המכינו אל הדבקות הרוחנית, להוריד על נפשו שפע ודבקות אלוהי ... אין מקריבין אותן בעלי מומים, ושאין נקרבים אלא על ידי כהן שלם ותמים מכל מום ... ושאין מקריבים שום קרבן מהם אלא במקדש ה' הבנוי בירושלים".

א,ב: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן: אברבנאל: "היה די שיאמר אדם כי יקריב קרבן (בלי 'מכם')? ... שיהיה (הקרבן) ברצון וחפץ מוחלט". מכם – מרצונכם החופשי.

ב,יא: כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ, לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ: אברבנאל: "למה הוצרך הכתוב להזהיר על השאור ועל הדבש, כיוון שלא ציווה עליהם? ... השאור נאסר כדי שלא יהיה סיבה לְאַחֵר ולעַכֵּב זמן הקרבן ... השאור הוא עיסה מעופשת ואינו ראוי לאכילה בפני עצמו ... הדבש נאסר כדי שלא יהיה סיבה למַהֵר זמן הקורבן, לפי שיש בו סגולה לעכל הבשר ... (ובנוסף) הדבש ראוי לאכילה בפני עצמו, למתיקותו, ולכן אולי הכהנים בהקריבם אותו ילכלכו אצבעותיהם בו וילחכו אצבעותיהם, ויהיה להם לאבן נגף (באוכלם קודשים) ... לרמוז לנו שנרחיק מעצמנו היצר הרע בהיותנו עובדים עבודתו, כי היצר הרע קרוי בשם 'שאור' ... ונאסר הדבש גם כן לפי שיש בו סגולה כנגד השכל ... ויוליד אפיסת השכל פתאום (סוג של התמכרות)". השאור והדבש הפכיים זה לזה ואיסורם נועד להשלים את עבודת ה' של הכהנים.

שבת שלום, שבת של דבקות רוחנית בה', עבודת ה' ברצון ובחפץ, ריחוק מיצר הרע ואפיסת שליטה שכלית, 'זכור את אשר עשה לך עמלק' היודע דברים ומעשים אסורים – ובכל זאת עושה אותם, אורן.