אין אדם מקריב אלא מהבהמיות שבו (1 תגובות לחידוש זה)
אין אדם מקריב אלא מהבהמיות שבו .......
בס"ד.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:
שלוש שאלות יש על מקרא זה,
שיש להן תשובה אחת.
ראשית השאלות :
- מדוע כפל גם "דבר" וגם אמרת"
- משהתחיל ביחיד באדם כי יקריב ...מדוע חתם ברבים "תקריבו"
- ושלישית כשהוא אומר "מן הבקר ומן הצאן .אין אני יודע שמדובר בבהמות .
מדוע אם כן הקדים להדגיש "מן הבהמה".
אלא כך רמז הקב"ה כ"אמירה" ערכית נוספת.בתוספת ל"דיבור" :שכל תורת הקורבנות נובעת מהצורך הבהמי של האדם. ומשום כך ביקש הקב"ה שמעשה זה ייעשה ברחמנות ובמינימום צער בעלי חיים . והא כיצד ,שאין נוטלים בקר אחד או צאן אחד מהעדר אלא מביאים העדר כולו או עדר קטן מתוכו וממנו במקום נוטלים אחד לקורבן, ולכן עניין זה שתלוי בכלל הציבור, הטילו על הרבים בבחינת "תקריבו את קורבנכם" .
משה אהרון
מאיפה למדנו על כי מי המבקש בעבור נפשו או חלף נפשו להקריב נפש בעל חי
ממשה רבנו שאמר לפרעה :
תורה » ספר שמות » פרק י » פסוק כו
גַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְהוָה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה.".
משל, לא נתנה לאדם הרשות לבחור וולהצביע על נטילת נפש בעל חי בביתו - בדיר .
גרירתה בחוצות או בעגלה עד לאותו המזבח.
שנפש בעל חי שנבחר לבסוף לקורבן לוחשת השכינה על אוזנה ומתנצלת .....
משה אהרון