"ויאמר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם" (במדבר טו,לז-מ). נאמר בפס' שע"י הציצית זוכרים ועושים את מצוות ה', ומתקדשים לה'. נראה שלכן מודגש שבציצית "פתיל תכלת" (ומיד לאחריו נאמר שנזכור את ה'), שהתכלת מופקת מהחלזון: 'ת"ר: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת; לפיכך דמיו יקרים' (מנחות מד,א). הוא עולה אחת לשבעים שנה, כרמז לחיים שלמים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ,י). והחלזון דומה לים ודג, כרמז לבנ"י והתורה, שנמשלנו לדגים בים: 'אמר שמואל: מאי דכתיב (חבקוק א, יד) "ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו", למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים' (ע"ז ג,ב). לכן התכלת מרמזת לאדם שכל חייו (70 שנה) מחוברים לתורה (ים ודג); ובדם צובעים תכלת, שהדם מרמז על הנשמה, כיון שהדם הוא הנפש שזהו חיותו מהרוחני, לכן מרמז על שבאדם יש נשמה שמחוברת לה' (שהיא חלק אלוק), ולכן מחובר לשכינת ה', שזה מתגלה בתכלת: 'דתניא, היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י) "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר", וכתיב (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא"' (סוטה יז,א). (אולי למדו מהסמיכות "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם" וגו', שראית התכלת בציצית גורמת לזכור את ה', שזה ע"י ראיה כעין את כסא הכבוד, שזהו כבודו של ה' [ככסא מלך], שזהו שזוכרים את ה'). כך שמרמז לאדם שהוא קשור לגילוי שכינה בעולם, עליו לקדש את העולם ולגלות את שכינת ה' בעולם, שזה נעשה ע"י תורה ומצוותיה. (לכן גם החלזון דומה לים, שמזכיר שאנו כדגים בים, וכן צבע הים שגם מרמז על כסא הכבוד). הציצית היא בארבעת הכנפות, כרמז שיש לגלות את שם ה' עד כל צדדי העולם כולו; וכן זה בארבע כנפות כנגד שם הויה שבו ארבע אותיות וכן כידוע שהציצית מרמזת לכל התורה: 'ציצית - ת"ר, ח' גרורין וה' קשורין הרי תרי"ג' (במדבר רבה יח,כא). גם נראה שהחלזון מגיע אחד לשבעים שנה, שזה מרמז על המספר 7 (בגימטריה קטנה) כנגד קריעת ים סוף שהיתה ביום השביעי ביציאת מצרים, ובו היה גילוי שכינה גדול ('"זֶה אֵ'לִי". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל?' וכו' [מכילתא שמות טו,ב]), שכך התכלת בציצית מרמזת על השכינה (כסא הכבוד); אולי לכן מודגש בסיום פרשת ציצית: “אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם". כמו כן שבע מרמז על הבריאה (שנברא בשבוע הבריאה), ובה ה' מסתתר כביכול, ולכן הציצית זה בבגד, שמכסה את הגוף, כרמז להסתר ה' בעולם, שעלינו לגלות את שם ה' בעולם, לגלות מההסתר, וזה מכח הנשמה שבנו (שגם היא מסתתרת בגוף שמסתתר תחת הבגד), שהיא חלק אלוק ובזכותה אנו ראויים לתו"מ, ולהביא לגילוי ה' בעולם על ידנו. גם נראה שארבע כנפות כנגד הצדדים, כרמז שלכל מקום שתפנה המצוות מלוות אותך: 'דבר אחר – מהו "כִּי לִוְיַת חֵן"? אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך' וכו' (דברים רבה ו,ג). (אולי גם רמז שיש בכנפות רמז בצבע התכלת לשכינה, כעין רמז שלאדם יש מעלה קדושה כעין מלאך, שיש לו כנפים והוא דבק בשכינה). אולי גם רמז שהכנפות זה הצדדים, כעין רמז לא"י, שהעולם נברא מא"י והמשיך לכל העולם, שהתפשט לצדדים, כעין הכנפות ביחס למרכז הבגד, שכך גם א"י היא עיקר שורש החיבור לתו"מ: 'ד"א: "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים. שירמיהו אמר: (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב", מג). כך בלבישת הציצית אנו מתחברים לשכינה ולתורה ומצוותיה, בחיבור לא"י, שמתגלה בארץ התורה ומצוותיה בעיקרם, וכן גילוי שכינה שהוא דווקא בארץ. לכן סיימו את פרשת "שלח" בציצית, כרמז לחיבור בציצית לא"י – ולתו"מ ולשכינה הנטועים בה.