'אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז,ב). וכך נפסק להלכה: 'חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן, ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים' (שו"ע או"ח סימן תרצ"ה סעיף ב). 'חייב איניש וכו': וא"ת האיך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות השיכרות למכשול גדול? וי"ל מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה. כי בתחלה נטרדה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר, וכן ענין המן ומפלתו היה ע"י משתה, ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. ומ"מ כ"ז למצוה ולא לעכב [א"ר]' (ביאור הלכה שם). נראה שעניין השתיה קשור בתורה, שלכן יש עניין ללמוד לפני הסעודה, כמו שמביא הרמ”א: 'טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח טז), ודרשינן: אורה זו תורה (מהרי"ב)' (שו"ע שם). שנראה שהסמיכו לסעודה, כיון שבפס' אח"כ נאמר "ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב" וגו' (אסתר ח,יז), לכן הסמיכו לסעודה ומשתה; לכן גם נראה שיש בזה רמז שהמשתה קשור לתורה. שהנה פורים משלים את מתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה, מוטב; ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). [ורבא הוא זה שגם אמר שצריך להתבסם ביין בפורים]. בפורים קיבלנו את התורה מרצון, לכן זה מתגלה בבלבול בין ברוך מרדכי וארור המן (ובפרט שבירושלמי מוסיפים: 'דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. [בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים' [תוס' ד"ה 'דלא'; מגילה שם]), שמי שקשור לקדושה יש בו ברכה, ואילו לרשע יש ארירה, אולם בשתית יין זה מתעמעם, שלא מבחינים בזה, זהו שמבטלים את עניין הכפיה, כעין במתן תורה שנכפה עלינו בלית ברירה, בפורים שותים ולא מבדילים מי ברוך ומי ארור, כך ששמירת התורה אצלנו נעשית מתוך רצון עז לקיים רצון ה' בלי מחשבה של כפיה כלל, שאפילו שמץ מזה אין, שאין אפילו מחשבה שכדאי לקיים כדי שלא להיות ארור או לקיים כדי להיות ברוך; אלא לקיים רק כי אנחנו רוצים לעשות את רצון ה', שזה רצון גמור ללא שמץ של כפיה שאנו מרגישים. (לכן גם חשוב שלא לעבור על שום מצווה בעקבות כך [כמובא בביאור הלכה שם בשם הח”א], כי באים להראות את חיבורנו הגמור לתורה בכל מצב, ולכן אם יזלזל במצוה זה לא יראה זאת). נראה שהתחזקו בתו"מ במשתה השמחה שעשו בעקבות הנס, שדרשו את הפס' שקודם לו שהתחזקו במצוות (מגילה טז,ב), שכך יוצא שהמשתה היה קשור גם להתחזקות שנאמרה קודם לכן. כיון שהכל החל במשתה אחשוורוש, שם חטאו במשתה (אסת"ר ז,יג), לכן עכשיו מתקנים בחיבור לתורה ע"י משתה. במשתה אחשורוש היה '"לעשות כרצון איש ואיש" אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי”, המן "איש צר ואויב”' (מגילה יב,א). אבל התברר שזה מביא לפיצוץ ואסון, אי אפשר להיות בשני הדברים, ולכן עכשיו נמשכו בכל הכח לקדושה כחלק מרדכי. (נראה שהמשתה היה כדי לחטיא את ישראל [אסת”ר שם], כדי להראות שפרשו מהתורה [כמו שהשטן קטרג]. לכן נאמר '"והשתיה כדת אין אונס” מאי כדת? א"ר חנן משום ר"מ: כדת של תורה. מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה' [מגילה שם]. שזה כמבטא שזה תחליף לתורה, להראות שפרשו מהתורה – מלהיות תחת ה', החליפו בלהיות תחת המלך אחשורוש). כך נראה שעכשיו מתקנים במשתה לקדושה את חטאם במשתה אחשורוש שהיה של הטומאה, ובזה גם יש שורש לתיקון חטא העגל שנעשה יחד עם שתיה וזנות: "וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו). '"לצחק" – יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי“' (רש”י). שמתן תורה היה בכפיה ולכן מיד כשהרגישו שחרור חטאו ופרשו ממתן תורה, בא פורים ומתקן בשתיה וחיבור לתורה מרצון, שבזה מתקנים את סעודת אחשורוש, שהקטרוג היה שהיה בה זנות (אסת”ר שם), כך שהיה שם שתיה וזנות, ובזה גם תיקון לחטא העגל שהתגלגל מהכפיה ונעשה בו שתיה וזנות. נראה שבמתן תורה היה כפיה כך שהיה חיבור לה', אבל לא היה חיבור גמור בין בנ”י (אמנם היו אז בחיבור חניה של 'כאיש אחד בלב אחד' [רש”י. שמות יט,ב]. אולם לא היה בזה חוזק גדול, ולכן מיד בעגל הרגו את חור בשביל העגל). לעומת זאת בפורים היה חיבור גדול בבנ”י, שראו שמרדכי ואסתר סיכנו עצמם בשבילם, ואף אח"כ פעלו לטובתם, ולכן אז נעשה חיבור גדול בבנ”י ואז בעקבות כך מתגלה המהות הישראלית, שאנו רוצים לעשות את רצון ה' באהבה, לא בשל כפיה. בכך זה משלים את החסרון שבמתן תורה, ולכן שותים יין לחיבור לבבות, שהיין מחבר (שלכן גזרו על יינם של נכרים [ע”ז לו,ב]), ובכך מתחברים לתורה ברצון. בפרט שמרדכי היה מהסנהדרין (מגילה יג,ב), ולכן כשהתחברו לו דבקו בתורה. (בכלל כיון שרבים רצו להתייהד [אסתר ח,יז], אז זה נתן תחושת גאוה להיות קשור לתורה, ולכן התחברו היטב לתורה). גם המן טען לאחשורוש שיכול להרוג את ישראל בלי לפחד כי כבר אינם שומרים תו”מ ('אמר ליה: ישנו מן המצות' [מגילה יג,ב]), לכן כהיפך ממנו זה בהתחזקות בתורה. בכך מתחברים במשתה למעלת ת”ח הדבוקים בתורה, שיש להם נחת רוח ביין: '(בראשית מה, כג) "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים". מאי מטוב מצרים? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב); שכך גם אנחנו דבקים דרך היין עם התורה, כהתדמות לת”ח. נאמר '(אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור". שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך". ששון זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך". ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב). שבפשטות אלו דברים שהמן גזר עליהם, ולכן בנפילתו יכלו לקיימם (רש"י). אולם נראה שמרמז לכלל התורה, שזה מצוות לימוד תורה – בפה, מצווה שחקוקה בגופו ממש – זה מילה, מצוה מעשית – זהו תפילין, ותיקון הזמן – זהו יו"ט. אולם חסר כאן תיקון המקום, כיון שלא עלו לא"י בעקבות כך. אולם כאן היה היסוד שאח"כ הופיע לעלות לא"י (שיהיה בהמשך בעקבות המלך הבא – בנה של אסתר), שהם יסודות הקשורים לארץ: לימוד תורה: ' ... יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ, הקדים זקינים לראשים' (יר' הוריות ג,ה). יו"ט זה כעין שבת, ונאמר על שבת ומילה: 'אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו - אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין' (ב"ר מו,ט). על תפילין אמר ר"א שזה מטיל אימה על האויב, וממילא נצרך בכיבוש הארץ. כך שבהם יש יסודות לכניסה לארץ, ולכן נרמז שבפורים מציינים את הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון – כיבוש הארץ. העליה לארץ תהיה בהמשך, ולכן כאן זה לפני, כעין שיהושע נכנס לארץ, ולפניו היה משה שקיבל את התורה, שכך גם בפורים קיבלו את התורה, וכמו שלפני מתן תורה היה מלחמה בעמלק, כך היה גם כאן בפורים מלחמה בעמלק וסמוך לה קבלת התורה מרצון כהשלמה למתן תורה.