"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט" (אסתר ה,ב). '"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה" אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט' וכו' (מגילה טו,ב). כאן מתחילה להתגלגל נפילתו של המן, שאסתר באה להפיל את המן, שזה התחיל בהגעתה כדי להזמין את אחשוורוש והמן למשתה. בנוסף להמן היה גם את ושתי שנפלה, וזה קשור לאסתר (שעלתה במקומה), כשהמפיל של ושתי היה המן: "ויאמר מומכן [ממוכן] לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש" וגו' (אסתר א,טז) 'תנא: ממוכן זה המן. ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות' (מגילה יב,ב). [אולי לכן יש בכתיב שינוי שהאות ו' הוקדמה, כעין רמז להמן שהוא עמלקי שיש לו מום שהחל עוד מקודם, שיצא להילחם בישראל. לכן בקרי שמו "ממוכן" לשון מוכן לפורענות, ובכתיב זז אחורה ה-ו' כרמז לכך שה' נשבע שאין שמו שלם עד מחיית עמלק (רש"י; שמות יז,טז), ולכן מרמז ב-ו' כתחילת חצי השם 'ו'ה' שנחסר, וזה ע"י שזז אחורה כרמז למה שהיה אחורה בזמן – שה' נשבע שילחם בעמלק (שזה היה ביציאת מצרים), ויוצא "מומכן" לשון מום, שיש בעמלק מום, שזהו יסוד המום שבהמן שלכן הוא שונא ישראל ומוכן לפורענות]. לכן נעשה משמים שהמן יפיל את ושתי כדי שהוא יופל בעתיד ע"י אסתר מחליפתה, שה' מקדים רפואה למכה, וכן ה' מהמכה עצמה מכין רטייה, וכך יוצא שהמן עצמו העמיד את אסתר – כעין שמהמכה עצמה (המן) יצאה הרפואה (אסתר). לכן בשניהם נאמר ראיה ("להראות\כראות") ומלכות ("המלכה") ויופי ("יפיה כי טובת מראה היא\נשאה חן בעיניו") ומוזכר כלי של גילוי מלכות (כתר\שרביט): "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא" (אסתר א,יא), "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט". שכאן מדגישים את הקשר בין נפילת ושתי ונפילת המן, שזה (נפילת ושתי) נעשה בשביל זה (נפילת המן). על הסיבה של ממוכן שבגללה פעל להפיל את ושתי נחלקו האמוראים: 'ר' יוחנן אמר: תלתא אמוראין, חד אמר ע"י שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן, וחרינא אמר על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים, וחרינא אמר ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות' וכו' (אסת"ר ד,ו). נראה ששלושת הדברים שאצל אסתר וממוכן הם אלו כנגד אלו (כי קשורים כמו שאמרנו): ושתי הייתה סותרת על פניו של המן, שזה השפלה, ועוד בנעל שזה שיא ההשפלה (ואף רומז שפניו התביישו בכך כעין שירד עד למטה לארץ, כמו הנעל שבארץ), כנגד זה המלאך אצל אסתר הגביה את צווארה שזה גילוי של התעלות. ושתי לא הזמינה את אשתו של המן, שזה אומר שלא הייתה ביחסים טובים איתה, שלא רצתה בחברתה, כנגד זה המלאך אצל אסתר משך עליה חוט של חסד כדי שהיא תמצא חן בעיני אחשוורוש, שאז ירצה בחברתה. המן רצה להוריד את ושתי כדי להביא את בתו למלכות, שכנגד זה המלאך מתח את השרביט, שזה בעצם הבאת המלכות (שמיוצג בשרביט) לאסתר. נראה ששלושת הדברים, שזה בעצם היסוד של נס פורים, הם קשורים לאבות (אולי רמז שבפורים יש התגלות של זכות אבות בדרשת ר"ע: 'רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם, בקש לעוררן. אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות' [ב"ר נח,ג]. ועוד) שהם היסוד לנס פורים כמו שמתרגם התרגום ראשון "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" וגו' (אסתר ד,יד); 'ארום אם משתק שתוקי בעידנא הדא ולא תפגיעי על יהודאי רוחא ושזבותא יקום ליהודאי מן אתר אוחרן בגין זכות אבהת עלמא וישזיב יתהון מרי עלמא מן יד בעלי דבביהון' וכו'. לכן נראה שהגבהת הצוואר שזה העלאת הכבוד זה כנגד אברהם שכיבדוהו מאוד, עד שאמרו עליו "נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו). משיכת חוט של חסד כנגד יצחק שהוא גילוי של א"י (ב"ר סד,ג), שמכאן יוצא שפע  חסד לעולם מחסד ה' שמתגלה בארץ, שכאן יש את גילוי ה' ולכן משפיע מכאן שפע לכל העולם ('"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה". רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר [איוב לח] "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלקיך דורש אותה"? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה. ... כיוצא בדבר אתה אומר [מלכים א ט] "והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים". וכי שם בלבד הם? והלא כבר נאמר [זכריה ד] "עיני ה' משוטטים בכל הארץ", ואומר [משלי טו] "כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים"! אלא מה ת"ל "והיו עיני ולבי שם כל הימים"? כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם - הם בכל מקום' [ספרי עקב, מ]). הושטת השרביט כנגד יעקב, שיוסף היה משנה למלך מצרים והעניק לאביו כבוד מלכות, ולכן זה מתגלה בהושטת שרביט המלכות של אחשוורוש.