'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. – אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג) "כי לא ענה מלבו"' (מגילה יב,א). הסיפור הזה על רשב"י ותלמידיו קצת מוזר, שבמקום לענות הוא אומר לתלמידיו שיגידו הם, ואז דוחה את דבריהם. במדרש מובא הטעם של התלמידים: 'אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ? אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ' וכו' (אסת"ר ז,יג). גם רש"י הביא את שתי הדעות: '"ומרדכי ידע" – בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש”י; אסתר ד,א). הרי אם רשב”י דחה את דברי תלמידיו אז מדוע רש”י מביא זאת? אלא נראה שהתלמידים ידעו את דברי ר”י (שהיה שתי דורות לפניהם), ולכן שאלו את רשב”י מה דעתו, והוא בכוונה אמר להם שיגידו הם לראות שהם יודעים את דברי ר”י, לכן אמר שיגידו הם, אבל הוסיף להם בירור שזה לא הכל אלא זה היסוד לקטרוג, אבל עיקר הקטרוג היה בשל שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. אולם כמו שאומר ר"י הקטרוג החל בשל משתה אחשוורוש (ולכן בו מתחילה המגילה, שהוא תחילת ההתגלגלות), שזה גרם לקטרוג שמפרישים את ליבם מה', ע"פ הוראת המלך – אחשוורוש, כעין שהשתחוו לצלם נבוכדנצר שזה הפרשת ליבם מה', וזה היה בהוראת המלך – נבוכדנצר. בפרט שאחשוורוש חגג שבנ”י לא יגאלו ולא יבנו את המקדש ועשה זאת תוך שימוש בכלי המקדש: ' … כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק; אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' (מגילה יא,ב). '"בהראותו את עושר כבוד מלכותו" א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא "יקר תפארת גדולתו", וכתיב התם (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת” … "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים" משונים מיבעי ליה? אמר רבא: יצתה בת קול ואמרה להם: ראשונים כלו מפני כלים, ואתם שונים בהם?!' (שם יב,א). כך שהיה בזה חילול ה', ואף אמירה נגד גילוי ה' בעולם (שלא יבנה המקדש) שזה כמו ע”ז שהיא נגד גילוי ה'. יותר מזה, זה נעשה בכלי המקדש שבאים לגילוי אלקותו של ה', ולכן השימוש בהם לאדם הגשמי זהו כעין ע”ז שפועלים בצורת אלוהות לגשמי. בנוסף, עצם החגיגה שלא יגאלו זה כקשר לע”ז, ש'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). לכן ההשתתפות במשתה של אחשרוורוש גרמה להעלאת זכר ההשתחוות לצלם של נבוכדנצר. עוד נראה שבסעודת אחשוורוש היתה פריצות, שזה היה חלק מהותי במשתה: '"גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות" בית הנשים מיבעי ליה? אמר רבא: שניהן לדבר עבירה נתכוונו' (מגילה יב,א). כך שהשתתפות בסעודתו הכריזה על קשר לגילוי עריות, שהוא אחד משלושת העברות החמורות, ולכן זה הזכיר עברה נוספת בחמורות, שהיא הע”ז שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. ועוד, עכשיו במשתה ה' בא לפרוע את הדין של נבוכדנצר ע”י הריגת ושתי: 'ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: (ישעיהו יד, כב) "וקמתי עליהם" וגו' "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה'”. שם זה הכתב, שאר זה לשון, נין זה מלכות, ונכד זו ושתי' (מגילה י,ב). לכן כיון שיש כאן גילוי הזכרה לנבוכדנצר, אז כשחוטאים בהקשר לזה, עולה חטאם שנעשה אצל נבוכדנצר, וזהו שהשתחוו לצלם שלו (בפרט שעשה את הצלם בשל גאוותו שהוא מלך העולם, ועכשיו כלייתו מהעולם זה היפך מכך, ולכן זה מזכיר את הצלם וההשתחוות לו). נראה שלכן מובאת מיד בגמ' הדרשה: 'רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: (ישעיהו נה, יג) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס תחת הנעצוץ". תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז, דכתיב (ישעיהו ז, יט) "ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים". יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר (שמות ל, כג) "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור", ומתרגמינן מרי דכי. תחת הסרפד, תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע, ששרף רפידת בית ה', דכתיב (שיר השירים ג, י) "רפידתו זהב". יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר (אסתר ב, ז) "ויהי אומן את הדסה". והיה לה' לשם זו מקרא מגילה, לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים' (שם). [שבפשטות זה הובא כאן כי שתי הדרשות מזכירות את ושתי כהמשך נבוכדנצר.] שהוזכרו כל אלו כיון שעכשיו באים להכרית את נבוכדנצר, ולכן מתגלה גילוי של ע"ז שבנ"י השתחוו לצלם, ולכן זה מתגלה ע"י המן שעשה עצמו ע"ז, ומולו עומד מרדכי שלא משתחווה ולכן הוא מגלה שלא השתחוו לצלם באמת, וכך מתגלה בעולם הנס של ימי הפורים, וההצלה היתה ע”י אסתר שקשורה לכח מרדכי ולכן עלתה במקום ושתי. נראה גם שכיון שהיתה פריצות במשתה, אז הג"ע הזכיר את חורבן המקדש (ובפרט שחוגגים את אי בניית המקדש) שנחרב בשל שלושת העברות, שג"ע אחד מהם, ולכן זה גם הזכיר שחטאו בע"ז (בחורבן), וזה הזכיר שחטאו בע"ז גם בצלם נבוכדנצר (שבעקבות החורבן היו תחת יד נבוכדנצר ולכן יכל לחייבם להשתחוות). עוד נראה שבסעודת אחשוורוש היה הרבה גאוה, שהראה לכל העולם את עושרו וכבודו, וגאוה מביאה לריחוק ה' מהעולם: 'אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנא' (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל' (סוטה ה,א), כך שזה כעין ע"ז שזה ריחוק ה' מהעולם. לכן מובן שגם מובא על הגאוה: 'א"ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה, כתיב הכא (ישעיהו י, לג) "ורמי הקומה גדועים" וכתיב התם (דברים ז, ה) "ואשיריהם תגדעון"' (שם), שהגאוה כעין אשירה – ע”ז. לכן בחטאם במשתה זה הזכיר את הע"ז שהשתחוו לצלם נבוכדנצר, שהיה ע”ז וגם קשור לגאוה (של נבוכדנצר). לכן עכשיו עלה המן שעשה עצמו ע"ז (או תלה על בגדי ע"ז) והיה בעל גאוה גדולה כמו שמתפאר בעצמו (אסתר ה,יא-יב), והוא מעמלק ששורשם של עמלק הוא במידת הגאוה (כמובא ביהודי הקדוש מפרשיסחא), ודרש שישתחוו לו, שכל אלו גילוי כנגד סעדות אחשוורוש וההשתחוויה לצלם נבוכדנצר. נראה ששורש לכל זה החל כשבנ"י לא עלו כשניתנה להם האפשרות, ולכן התעכבו בבניית המקדש, עד שנגרם עצירתו, ובכך היה נראה שלא נגאלו ולא יגאלו, וכך התגלגל לסעודת אחשוורש על אי גאולתם ובניית הבית. לכן העונש התגלה דרך המן שהיה קשור לביטול בניית המקדש וירושלים: '"עשרת בני המן" – ראיתי בסדר עולם: אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם", ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום, וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י. אסתר ט,י). כיון שהתעכבו מבניית המקדש, היה בכך כעין גילוי המשך לחורבן הבית, ולכן עלה המן העמלקי, שעמלק קשורים לחורבן המקדש וירושלים (תנחומא "כי תצא" סימן יא). כמו שחורבן בית ראשון היה בשל שלושת העברות החמורות ('מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' [יומא ט,ב]) כך היה גילוי בהמן שהיו בו שלושת אלו: ע"ז היתה בו שעשה עצמו אלוה, ג"ע היה בו שהיה  פרוץ בעריות, שלכן היו לו כ"ך הרבה ילדים (' .. ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר "ורוב בניו". ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו? אמר רב נחמן בר יצחק: ורב כתיב' [מגילה טו,ב]), וש”ד שגרם להרוג את ושתי ורצה להרוג את כל היהודים. אסתר היתה ההפך מזה, שודאי שלא עבדה ע”ז (ואף קשורה למרדכי שלא השתחווה להמן בשל הע”ז) ואף היתה בעלת ענוה גדולה שזה ההיפך מגאוה שהיא כע”ז, שלכן לא ביקשה לעצמה כלום: “לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים" (אסתר ב,טו), והתחבאה כדי שלא יקחוה לאחשוורוש כך שזה צניעות היפך מג”ע, והצילה את אחשוורש ממיתה בבגתן ותרש ואף הצילה את כל היהודים. נראה שהגילוי בהמן, שפעל לעצמו מהצד הרע והתגלגל לעליית אסתר מהצד הטוב, שזה קרה בעצתו להרוג את ושתי, היה בגילוי לשלושת העברות (שבמשתה היה פריצות כג"ע, גאוה כע”ז [וכן החגיגה נגד גילוי ה' בבניית המקדש] והריגת ושתי כש”ד), וזה בא לידי גילוי בסיבתו של המן – ממוכן: 'ר' יוחנן אמר: תלתא אמוראין, חד אמר: ע"י שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן, וחרינא אמר: על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים, וחרינא אמר: ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות. מאן דאמר על ידי שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן, שאמר "לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה". ומאן דאמר ע"י שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים, שאמר "כִּי יֵצֵא דְּבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן", הדא היא דלא הות תמן. מאן דאמר על ידי שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות, שאמר "וּמַלְכוּתָה יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה"' (אסת"ר ד,ו). מעשה ושתי שהיתה סוטרת לו עם נעלה היה בזה השפלה גדולה מאוד, כך שזה קשור למידת הגאוה, שרצה להתגאות ולכן הרגה כדי שתפסיק להשפילו וכך יוכל להתעלות בגאוותו, וגאוה קשורה לע”ז. ושתי לא הזמינה את אשת המן, וזה קשור לג"ע, שעכשיו אשתו כועסת עליו בשל כך וכנראה מרחיקתו בשל שלא פעל להבאתה (ואף לא יכלה להשתתף בפריצות שם), וכדי לתת את בתו למלכות הרג את ושתי שזה גילוי של ש”ד.