בספר 'תורת הארץ' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, מביא מרן הגאון שמצינו ארבעה מקורות בהם עולה שיציאת מצרים קשורה לא"י (כיון שיש הקבלה בין חירות האדם מישראל וגאולה של הארץ): א. בסנה ה' אומר למשה שיוציאם ממצרים ויעלם לארץ: “ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו. וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" (שמות ג,ז-ח). ב. עוד בסנה כשמצווה למשה: “לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' אלקי אבתיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שם, טז-יז). ג. בארבעת לשונות הגאולה יש בסוף לשון חמישית של עליה לארץ: “לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'” (שם ו,ו-ח). ד. קרבן פסח בו מתחייבים רק מההגעה לא"י: "והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת" (שם יב,כה). '"והיה כי תבאו" – תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור' (רש”י). וכן: “והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה" (שם יג,ה). ראה שם עוד הרבה רעיונות וחידושים נפלאים. נראה אולי שמופיע בתורה ארבעה מקורות כנגד ארבע לשונות של הגאולה ממצרים (שגם הם מסתיימים בביאה לארץ) שהם יסודות וחלקי השחרור ממצרים, לומר שמהות כל היציאה על כל פרטיה זה בשביל ההגעה לארץ. “והוצאתי" זה כשהחלו עשרת המכות שאז הופסק השעבוד הקשה. “והצלתי" זה יציאת מצרים לאחר מכת בכורות, שיצאו לגמרי מעבודתם. “וגאלתי" זה קריעת ים סוף, שפסקה רדיפת מצרים אחריהם. “ולקחתי" זה מתן תורה שה' לקחנו לעם (ראה מלבי"ם בשמות ו,ו-ז). המקור הראשון, של דבר ה' למשה בסנה, זה בעקבות “ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו", כך שזה כנגד השיעבוד הקשה שבנ"י צעקו לה', שזה מרמז על החלק שמנעו מהם תבן, שזה היה שיא השעבוד ולכן בו יש גילוי של הצעקה הגדולה ביותר לה' (אע"פ שעדיין לא נעשה, כי זה נגזר רק לאחר שמשה הלך לפרעה שזה לאחר הסנה, בכ”ז זה נרמז בשמיעת ה' את צעקת בנ”י), שזהו כנגד “והוצאתי”. המקור השני שנאמר לו (בסנה) ללכת עם זקני ישראל לפרעה (“ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו" [שמות ג,יח]), זה כנגד "והצלתי", שזהו יציאת מצרים, שהצטווה ללכת עם הזקנים לומר לפרעה שיתן להם לצאת ממצרים (אמנם נאמר להם שיבקשו ללכת ג' ימים לזבוח לה', אבל בעצם העיקר זה לצאת מצרים. ראה ב'תורת המקרא' “שמות" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר מדוע נאמר למשה לומר כך ולא לומר מיד שישחרר אותם ממצרים). המקור השלישי שזה לשונות הגאולה, זה כנגד "וגאלתי" שבקריעת ים סוף הסתיים החלק של יציאת מצרים הפיזית, שנגאלו לגמרי ממצרים (כמו שנאמר בפשט לשונות הגאולה שינצלו), שמאז כבר לא קשורים לשעבוד מצרים ולא חושבים יותר לשעבדם כלל (שלא רודפים אחריהם יותר). המקור הרביעי זה כנגד "ולקחתי" שזהו מתן תורה, שזה מתגלה דרך מצוות קרבן פסח שהוא מצווה בתורה. או בצורה אחרת: דבר ה' למשה בסנה ששמע את צעקת בנ"י ולכן בא לגאלם, זה ההתחלה ולכן זה כנגד "והוצאתי" שזה ההתחלה של הלשונות. או שזה כנגד "וגאלתי" כיון שבסנה היה במראה שכינה למשה, כעין בקריעת ים סוף שם היה גילוי שכינה: '"זֶה אֵ'לִי". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל?' וכו' (מכילתא מסכתא דשירה פרשה ג [שמות טו,ב]). דבר ה' למשה ללכת עם הזקנים זה היה בהתחלה (בפעם הראשונה שמשה בא לפרעה) ולכן זה כנגד ההתחלה של "והוצאתי" שהוא ההתחלה. או שזה כנגד קריעת ים סוף, “וגאלתי", כיון שההליכה עם הזקנים זה בשביל גאולה ממצרים, ולכן זה כנגד קריעת ים סוף שם מסתיים החלק של גלות מצרים. או שכל בנ"י התנבאו בקריעת ים סוף ולכן היה זה כעין דימוי קדושה למעלת הזקנים, וגם בקריעת ים סוף אמרו “זה א'לי ואנוהו” (שמות טו,ב). 'דתניא: "זה א'לי ואנוהו" התנאה לפניו במצות ... אבא שאול אומר: ואנוהו – הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום' (שבת קלג,ב). כך שיש כאן גילוי של עשיית מצוות בצורה נאה, שזה מתאים לזקנים המחוברים לתורה (ואף צריך את הזקנים כדי לברר שלא יעשו דבר נאה שפוגם במצווה, כמו הוספת בית בתפילין וכדו'), ואף הדימוי לה' מזכיר את הזקנים שהם מייצגים את ה' ומחוברים לו (כעין דרשת אבא שאול שיש להידמות לה', שדרש: 'הוי דומה לו - ולשון אנוהו: אני והוא, אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו' [רש"י]. שזה חיבור ביננו לה', שזה מתגלה במיוחד בת"ח: ' … עד שבא ר"ע ודרש: "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים' [פסחים כב,ב], שמחוברים לה'). קרבן פסח מתגלה כנגד "והצלתי", שזה היה יציאת מצרים בפסח שאז הקריבו קרבן פסח. ארבעת הלשונות מתגלה כנגד “ולקחתי" – מתן תורה, כיון ששם גם נאמר "ונתתי אתה לכם מורשה" (שמות ו,ח) כעין הנאמר על התורה "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד), כך שמרמז בעניין של מורשה שיחודי לשניהם (לתורה וא"י).