ב'תורת המקרא' "ויקרא" [אות ב] מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שבעקבות חטא העגל היתה נפילה ממעמד בנ"י כמלאכים לדרגת בני אדם רגילים ('דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון”' [ע”ז ה,א]), שמלאכים עובדים בשירה לה', וכך גם בנ"י היו במעמדם לאחר מתן תורה (שבנוסף למצוות שחלות על האדם, היו עובדים את ה' בשירה כמלאכים), וכיון שחטאו נפלו ולכן היו צריכים לקרבנות במשכן (ובמקדש) כדי לגלות עבודת ה', ולכן רוב ספר ויקרא שבו הקרבנות נאמר באהל מועד (שזה לאחר שחטאו בעגל). ראה שם באריכות. נראה שכיון שהמשכן והמקדש באים בעקבות הנפילה בעגל, שאז בוטלה המדרגה הגדולה שקיבלו במתן תורה, אז במשכן יש גילוי של מעלת התורה שכך מחבר למדרגה של קודם. לכן השכינה עברה מסיני למשכן, וכן ה' היה מדבר ומצווה למשה את התורה באה"מ כגילוי המשך למתן תורה, וכן הארון עם הלוחות שנתנו במתן תורה היה במשכן ובמקדש. הנה מביא מרן הגאון ('תורת המקרא' "פקודי", וב"ויקרא" אות א) שתפקידי המשכן והמקדש הם חמשה, כשבמשכן מצטרף עוד תפקיד בזמן המדבר: א. השראת שכינה בקביעות בעולם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח); וכמובא בזוהר שעד שלא הוקם המשכן לא היתה השכינה שורה באופן קבוע בעוה"ז. ב. מקום להקרבת קרבנות. ג. מקום עליה לרגל: “שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר" (דברים טז,טז). ד. מקום להושבת סנהדרין גדולה ליד המזבח: '"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים". נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁסַּנְהֶדְרִין בָּאִין בְּצַד מִזְבֵּחַ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (מְלָכִים א ב,כח) "וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ"' (מכילתא מסכתא ד"בחדש” פרשה יא). ה. כיון לתפילה: ' … שנאמר (דברי הימים ב ו, לב) "והתפללו אל הבית הזה" ... נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח, בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום. נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א). תפקיד שישי היה רק במשכן במדבר, שזה היה המשך מתן תורה: “ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (שמות כה,כב). נראה שתפקידי המשכן והמקדש הם כנגד התורה, ולכן מתגלה בהם תמיד חמשה, כבא לחבר למעלה שהיו במתן תורה. מקום לתפילה זה כנגד ספר בראשית, שהוא ספרם של האבות, והם קשורים לתפילות: 'רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום' (ברכות כו,ב) [גם לשיטת ריב”ל שחולק וסובר שהתפילות כנגד קרבנות, י"ל שבתפילות אנחנו מזכירים את האבות, ולכן זה מקושר]. מקום להשראת שכינה זה כנגד ספר שמות, בו מסופר על מכת בכורות שה' ירד להכות בעצמו במצרים ('"והכיתי”. שומע אני על ידי מלאך או על ידי שליח? תלמוד לומר "וה' הכה כל בכור”, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח' [מכילתא שמות יב,יב]), וכן קריעת ים סוף שבו היה גילוי ה' גדול בעולם (שראתה שפחה יותר מיחזקאל וישעיהו [מכילתא שמות טו,ב]), וכן מתן תורה שהיה גילוי שכינה גדול שה' ירד לתת את התורה. מקום להקרבת קרבנות כנגד ספר ויקרא שבו נאמרו הקרבנות. מקום לסנהדרין זה כנגד ספר במדבר, כיון שבמדבר ה' ציוה למשה מה לצוות את בנ"י בתורה (וכן הוסיף גם את הפרטים במצוות, ע"פ שיטת ר"י [סוטה לז,ב]), כך שזה גילוי של הסהדרין שמלמדים תורה וקשורים למקום המקדש כעין שה' ציווה במשכן למשה. (וכן היו במדבר כדי שהתורה תספג בנו [תנחומא "בשלח" סימן א], כך שקשור ללימוד תורה כסנהדרין שלומדים ופוסקים בתורה). מקום עליה לרגל זה כנגד ספר דברים שנאמר בכניסה לארץ, שא"י היא מקום שיש מצוה (לעלות אליו ו)להיות בו, כעין עליה לרגל בחגים; ואף המקדש הוא שיא ירושלים שהיא שיא קדושת א"י. (או שעליה לרגל כנגד ספר במדבר שהלכו לא"י, שהיא מקום השכינה כעין שעולים לרגל שעולים למקום השכינה; ומקום הסנהדרין כנגד ספר דברים שהוא משנה תורה – חזרה על התורה, כעין הסנהדרין שלומדים תורה וקובעים להלכה). התפקיד השישי היה רק במשכן בזמן משה, כך שזה כעין מרמז על האדם וגילויו בתורה, שהרי זה היה רק בכח משה. לכן זה מרמז על החלק השישי, שאינו בתורה שבכתב אלא זהו כנגד התושב"ע שחל ע"י החיבור של האנשים עם התורה, ע"י הגילוי של התורה דרך האנשים, כעין שהיה גילוי תורה דרך משה.