בנתיבות הרואים
לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע
הפטרת פקודי[1]

ספרדים ותימנים: מלכים-א' ז' (מ'-נ') וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית ה'.

אשכנזים: שם שם (נ"א, ח' א-כ"א) וַתִּשְׁלַם֙ כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית ה' וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קָדְשֵׁ֣י׀ דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת־ הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית ה'.

רקע להפטרה וקישרה לפרשתנו

השבת אנו חותמים את ספר שמות. בחמשת הפרשיות האחרונות לימדה אותנו התורה את הקמת המשכן שיהיה דוגמא לביהמ"ק לעתיד לבוא. וזו תוכנה של ההפטרה, תיאור השלמת בית המקדש הראשון שנבנה ע"י שלמה המלך. ההפטרה לכל המנהגים היא מספר מלכים אותו הפרק. הספרדים והתימנים קוראים מאמצע פרק ז' (ההפטרה למנהג אשכנזים לפרשת ויקהל) ובמקום בו מסיימים הספרדים מתחילים האשכנזים ועוברים לפרק הבא, פרק ח'. נתחיל איפוא דברינו למנהג הספרדים והתימנים.

וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַ֨כִּיֹּר֔וֹת (הפטרת הספרדים והתימנים)

חירם המוזכר בהפטרתנו אינו המלך חירם המוזכר בפרק ה' אתו המשיך שלמה את הברית שכרת דוד אביו, ועמו עשה את עיסקת המסחר הגדולה המתוארת שם, שליחת עצי הארזים והברושים לבניית ביהמ"ק (ה' ט"ז-כ"ה). חירם המוזכר בהפטרתנו הוא איש בקי במלאכת אומנות מתכות. לראשונה פוגשים אותו בפרקנו (ז' י"ג-י"ד):  וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת־חִירָ֖ם מִצֹּֽר. בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֘ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת־הַחָכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כָּל־מְלַאכְתּֽוֹ. האברבנאל לעיל בפסוק י"ג כותב זאת במפורש וזלה"ק: הכתוב סיפר ששלח שלמה ויקח את חירם מצור, וזה אינו חירם המלך, כי חרש חכם שהיה נקרא כן, והיה דר בצור. ומבאר עוד האברבנאל ...אמרו המפרשים שהיא היתה מדן[2] ובעלה מנפתלי, אבל היה גר ולכן נקרא צורי, עם היותו מבני ישראל [נתכנה ע"ש מקומו]...הגיד הכתוב שאביו של חירם זה שהיה צורי, היה חורש נחושת גדול וגם בכל מלאכה היה מלא דעת וחכמה...ולזה היה בקיאות לחירם זה הבחור יותר בזאת המלאכה, לפי שירש אותה מאביו.

הכירות מבאר רש"י היו עשויות נחושת ומיועדות לדשן את המזבח, והיעים שמשו לחתות את הדשן בתוך הסירות.

עשרה שולחנות שעשה שלמה המלך

בספרו של הרב אברהם רבלין שליט"א עיוני הפטרה כתב בהפטרת ויקהל מאמר בית ה' משכן ומקדש: [ישנם הבדלים בין המקדש והמשכן, הם נובעים הן בגודלם ובחומרים מהם עשויים] בכלי השרת ישנם שינויים רבים, מהם בצורה, מהם במספר ומהם כלים חדשים שלא נזכרו במלאכת המשכן. [ומציין כי ההבדלים אינם נלמדים עפ"י דקדוק פרשני או אפילו עיון בדברי חז"ל, אלא נלמדים בכתובים עצמם, אלא מפאת מיעוט לימוד ספרי הנביאים אין שימת לב לדברים אלו] מזבח העולה וכרובי הארון במקדש היו שונים וגדולים מאלו שבמשכן. הפטרתנו מספרת על עשר מנורות לעומת אחת שעשה משה, וכמו כן למרות שבהפטרה נאמר (פסוק מ"ט) וְאֶת־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים, בדברי הימים-ב' (ד' ח') וַיַּ֣עַשׂ שֻׁלְחָנוֹת֘ עֲשָׂרָה֒ וַיַּנַּח֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול...כלים גדולים כמו ה'ים של שלמה'[3] (ז' כ"ג) ומכונות (פסוק מ"ג) וגם כלים קטנים (והסיפות והמזמרות...פסוק נ'). וראה בספר שלטי הגבורים פרק ל"א) ביאור סדר הנחת ועמידת השולחנות והמנורות. ספר רחב ומקיף בענין המקדש וכליו (נדפס לראשונה מנטובה ש"ע, ומחדש בפאר הוצאת מכון ירושלים תש"ע.

בספר תורת העולה לרמ"א[4] (ח"א פרק י"ב) כתב וזלה"ק: ...דע כי  הנראה כי השולחן היה נגד המנורה. ומאחר שהמנורה נגד תושב"כ כמו שנתבאר [שם פרק ט"ז-י"ז] והשולחן והלחם שעליו הם נגד תושבע"פ. וידוע שמורגל בפי החכמים לקרוא החכמה 'שולחן' כמו שאמר שלמה ע"ה (משלי ט' ב') טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָֽרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ. ונקרא החכם הלומד תורה 'שולחני' כמו שאמר רבי עקיבא (סנהדרין ס"ח ע"א) הרבה מעות יש לי, ואין שולחני להרצותו. ואולי שלזה כוונו באומרם (ברכות נ"ד ע"ב) המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו. ר"ל שמאריך בתלמודו הנקרא 'שולחן' אז מאריכין לו ימיו ושנותיו כמו שנאמר (דברים ל' כ') כי היא חייך ואורך ימיך.

ודע והבן כי אמרו בפרק 'שתי הלחם' (מנחות צ"ח ע"ב) כי שלמה עשה עשרה שולחנות חמישה בימין שולחן של משה וחמישה בשמאלו, וזה של משה היה עומד במקום יותר גבוה והאחרים היו עומדים במקום נמוך כתלמיד היושב לפני רבו [שם צ"ט ע"א. ראה רש"י ד"ה כתלמיד]. ומבואר נגלה שהכוונה מה שביארנו כי עניני שולחן היו מורים על תושבע"פ. ולכן אלו של שלמה עומדים בפני [אלו] של משה כתלמיד בפני רבו, כי שלמה עם רוב חכמתו תלמידו של משה היה. והיו שולחנות של שלמה עשרה, להיות כי אמרו רז"ל עשרה קבין חכמה ירדו לעולם וכולן נטלה שלמה..ובהיות כי חכמתו היתה בתושבע"פ ובשבכתב לכן עשה עשרה שולחנות, ועשה ג"כ עשרה מנורות. עכ"ל הרמ"א בתורת העולה.

וַתִּשְׁלַם֙ כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה  (הפטרת האשכנזים)

בענין נשיאת כפיו של שלמה המלך בתפילתו כתב הרב אפרים זייציק זצ"ל בספרו קול צופיך להפטרות: וַיַּעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח ה' נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם [אמנם פסוק זה הוא לאחר פסוקי ההפטרה אך הוא המשך הענין]. מהו ענין בנשיאת כפים בברכות, כמו ברכת כהנים או בתפלה, איזה סוד טמון בהרמת ידים בברכות? וי"ל כי הברכה היוצאת מפיהם של כהנים או משאר המברכים את הקהל הוא, כי המברך האמיתי מעומק הלב עדיין לא הספיק למצות את כל ברכותיו באמצעות פיו, עד שהוא משלים וגומר את ברכותי בשאר תנועות הגוף. תנועות איבריו משמשות לו לאדם להביע ולבטא את מה שנותר עוד בלבו...שכן המברך האמיתי איננו מסוגל בפעם אחת ובסקירה אחת להוציא מגנזי לבו את כל מצבורי האהבה וכל מה שטמון בו כלפי הקרוב והידיד המתברך...כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני ח"א רמז קע"ב) וראך ושמח בלבו, בלבו יותר מבפיו. ...הרמת הידים היא שפה עמוקה שפה נוספת לשפת הלשון, בתנועת הכפיים מתלווים כל חלקי אהבה ושמחת הלב. ובשלמה נאמר 'ויעמוד שלמה...ויפרוש כפיו...פרישת הכפיים היא תפלה נוספת שירה חדשה שאי אפשר לבטא אותה בדברים...כן בברכת שלמה ויסב המלך פניו ויברך את כל קהל ישראל. פירש הרד"ק שלא נכתבה הברכה שברכם...[כוונתו עפ"י דבריו הנ"ל] ברכה שנאמרה בשפת הדומיה, ביטוי נעלם ונסתר אשר בא לעולם לא ע"י דבור אלא ע"י תנועת הגוף, שהיא שפת הנפש. עכ"ל. במנגינת דומיה רוממה זו נחתם ענין השלמת ביהמ"ק המורכב בכל פרטי פרטיו וחלקיו, כנאמר בציווי של ה' יתברך ובצועם ע"י חכמי הלב גדולי ישראל במשכן, וכל ישראל במקדש ע"י המלך, שהוא שלוחם של ישראל ולדורות הוא המצווה בהקמת המקדש.