״אם נתון תתן את העם הזה בידי" (כא , ב)
25/2/2022
״אם נתון תתן את העם הזה בידי" (כא , ב)
בפרשתנו שנינו, שכאשר הסתלקו ענני הכבוד מעל עם ישראל עם פטירת אהרן הכהן, חשבו העמלקים שניתנה רשות מהשמים להילחם בישראל. פחדו שמא יתפללו היהודים שיימסרו בידיהם ותפילתם תענה. מה עשו, שינו לשונם ככנענים, כדי שיתפללו ישראל לבוראם לתת כנענים בידם, והואיל והם עמלקים לא תתקבל תפילתם. ראו ישראל לבושם כעמלקים ולשונם ככנענים, ולא ידעו על מי יתפללו. אמרו: נתפלל סתם. וזהו שנאמר: "אם נתון תתן את העם הזה בידי", ונענתה תפילתם.
בספר "שיח שרפי קודש" מובאת שאלתו הנפלאה של הגאון הקדוש בעל חידושי הרי"ם זצ״ל: מדוע לא התחפשו כליל, ולא שינו גם לבושם יחד עם לשונם, ולא היו ישראל נבוכים, ולא היו מתפללים סתם, אלא
סבורים שהם כנענים, ומתפללים על הכנענים - ואז לא היו נענים?
ותירץ תירוץ נפלא ומרעיש. שאילו היו משנים גם את לשונם וגם את לבושם, ולו גם זמנית, ולו כדי להוליך שולל בלבד, אזי היו הופכים באמת לכנענים. ואם היו ישראל מתפללים על הכנענים שיימסרו בידם, הייתה תפילתם מועילה והיו נמסרים בידם! מכאן יהיה לנו מושג מה עמוקה ומהותית פעולת שינוי הלשון והלבוש!
סיפור בין זמננו מצאנו בספר "פאר ישראל". מעשה בצעיר שהצטנן ברוחניות ופזל למחוזות אחרים. לא היה לו לשנות אורחות חיים בין מכריו, והחליט לנסוע לחוץ לארץ, שם יוכל לנהוג ביתר חירות. בא לפני רבו, ה"בית ישראל" מגור זצ״ל, לקבל ברכת פרידה. קיבל, ונסע.
מיד לאחר הנסיעה הופיע בביתו שליח מטעם הרבי. שאל את האם, האם נטל עימו את קפוטת השבת. תמהה לשאלה, חיפשה בארון, ומצאה את הקפוטה...
בערב השבת הראשון לשהותו של הבחור בחו״ל התדפק יהודי אלמוני על דלת אכסנייתו. ביקש לראותו, מסר לידו חבילה, אמר: "הרבי שלח זאת", והלך.
פתח הבחור, ומצא בה את הקפוטה שהשאיר מאחריו... הבין שעיני הרבי צופות עליו, ולא שינה שם את לבושו. בהתייחדו בלבוש נשמר מחברה רעה, וסופו שהתעשת וחזר למוטב!
עם ישראל שמר על ייחודיותו במצרים משום שלא שינה את לבושו, שפתו ושמותיו. ולא שהייתה שם התבדלות מוחלטת. הייתה הידרדרות למ״ט שערי טומאה. אך השפה והלבוש היוו בלם. עצרו את הסחף, ואפשרו את הגאולה.
"ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו" (כא, לד) - תורה
יש לדקדק שהיה לכתוב ׳בידך אתן אותו׳ מהו ׳נתתי׳. גם על מה שפירש״י שהיה ירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם יש להקשות, הרי שם בפסוק "ויבא הפליט ויגד לאברהם" פירש״י שהיה מתכוון שייהרג אברהם ויישא הוא את שרה, אם כן אדרבא לא רק שאין לו זכות אלא חטא יש לו. יש לומר דכאן פירש רש״י לפי העניין, כי משה לא ידע כוונתו וחשש שמא הייתה לטובה ויש לו זכות, אך הקב״ה אמר "אל תירא אותו" כי אין לו שום זכות שכוונתו הייתה רעה, וממילא כבר מאז "בידך נתתי אותו". ולכן שם פירש רש״י לפי האמת שהרי בסופו של דבר אנו רואים שלא עמדה שום זכות לעוג, ומדוע לא ניצל בזכות שהציל את לוט, לכן אומר רש״י שכוונתו הייתה לרעה.
(כלי יקר בדברי תורה )
מלספר על כך לאנשים שכלפיהם הטיחו עלבונות ודברי ביקורת, כי בכך נעשים אנו ח״ו שותפים לחטא לשון הרע ורכילות, רח״ל.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
