נועם השבת - פרשת ויקהל פקודי
נכתב על ידי DL2000, 6/3/2013
בס"ד
נבוא לקבל שבת החודש לאור דברי מוהרנ“ת
בהל‘ ר“ח ה“ג, המיוסד ע“פ המאמר ’וביום
הביכורים‘ )לקו“מ סי‘ נ“ו(, בהם מגלה איך
התגלות הדעת מתוך ההסתרה נמשך
מקדושת השבת, ובאור השבת נזכה לקבל
קדושת ר“ח.
התגלות מלכות ה‘ בתוך צמצום
העוה“ז
עיקר ההתעוררות לתשובה הוא ע“י התורה,
כי על ידה מתגלה מלכות השי“ת בעולם
במידה ובצמצום, כאשר בכל שבוע עוסקים
בפרשה אחרת, ובכל יום מתחדשת האמונה
ע“י הלימוד של אותו יום, ע“י הלכה ולימוד
חדש המגלה רצון התורה באיזה עניין שנמצא
בעוה“ז, שעי“ז נמשך על הלומד אור התורה
במידה ובצמצום, מאחר שלמד כיצד היא
מציאות מלכות השם באותו העניין.
כי ה‘מלכות‘ של האדם הוא, מה שיש לו
שליחות בכל יום מחדש להמליך את השי“ת.
ועיקר ריחוק האדם מהקדושה, ומה שמאבד
בחי‘ ה‘מלכות‘ שלו - דהיינו ששוכח ונופל
להסתרה וחושך, ואינו זוכר כלל מלכותו
ושליחותו בעולם - כל זה הוא מחמת הסתרה
שנעשה ע“י ’ריבוי אור‘, דהיינו שאינו משים
לב למצוא את רצון השי“ת בתוך מה שנעשה
איתו ובתוך מעשי עוה“ז, כפי ההלכה, וכפי
דרכי עבודת השם למעשה, שהוא מציאות
אור התורה.
ואע“פ שיש בו רצון להקדושה, אך ע“י שאינו
מצמצם הרצון למעשה - לתוך הלכה ודרך
החיים, אינו ממשיך אור החיים לתוך המידות
והכלים, להשלים שם השם לגלות מלכותו
ית‘, ולכך הוא נמצא במצב של הסתרה, כי
חסרון הכלים גורם להסתרה המתלבשת בכל
דרכי עוה“ז, שמציאות השי“ת ונוראות דרכי
ההשגחה וכלל התפעלות הנפש והיראה, הכל
נסתר ונעלם, ונעשה עסוק וטרוד במה שחייב
לפעול ע“פ דרכי הטבע, ואינו יודע כיצד להיות
קרוב להשי“ת.
ועי“ז יש מציאות של נסיונות וכדו‘, וכך נופל
יותר לבחי‘ ’הסתרה שבתוך הסתרה‘, כמ“ש
’ואנכי הסתר אסתיר‘, שנסתר ונשכח ממנו
שיש אור של אמונה ודעת, ששייכת לו ואבדה
ממנו והוא צריך לה, הכל נסתר, וכבר אינו יודע
שיש לבקש לחשוב מאמונה, וממציאות השם
והשגחתו, וליישם זאת בתוך תורה ומעש“ט.
למצוא את השי“ת בהסתרה
ובשביל כך צריך לחזור לאור התורה, ובכח
הצדיק מקבל דרכי הצמצום למצוא את השי“ת
בתוך ההסתרה, שזהו עיקר אור התורה, ועי“ז
זוכה להתעורר לתשובה.
כי הצדיקים השלמים מאירים לכל אדם
איך למצוא את השי“ת בתוך הצמצום שלו,
בתוך מה שעובר עליו, בחי‘ מה ש‘מרדכי היה
מתהלך לפני חצר וגו‘‘, כי ’מרדכי‘ מרמז על כח
הצדיק שיורד להאיר לאלו שנתרחקו מהשי“ת
מאד, וגם למי שכבר נתקרב אבל אח“כ נפל
ושכח הכל, וגם למי שתש כוחו מאד ונדמה
לו שאין לו כח לעמוד נגד משיכת הטבע,
ולהמשיך עליו חירות וחיים של מלכות שמים.
ע“י שמכניס הדעת לתוך הצמצום של האדם,
שיוכל להכיר שגם בהסתרה שלו, ובטרדותיו
וצרותיו, שם דייקא נמצא תיקונו ועיקר
עבודתו, ושם עיקר ההשגחה וההתקרבות
להשי“ת, אם יתנהג שם באור ההתחזקות
ודרכי הדעת.
כי כאשר יודע שמה שעובר עליו זהו ממש
חלק של תיקונו, אז יתגבר להפך הדבר לדעת,
לעבודת השי“ת, כי יתחזק בתפילה על הדבר,
ויתגבר בשמחה ובטחון, ולעסוק בזה בדרך
התורה, ובאמונה זכה שהשי“ת איתו ממש,
ועי“ז יתעורר בתשובה להיות קרוב להשי“ת,
ויתגלה לו הבנה חדשה באור התורה והאמונה
ודבקות גדול, שעי“ז ימצא ישועה וחיים ואור
בהירות של פנימיות התורה, ועי“ז יצא מאחיזת
ההסתרה ומכל דין וגזירה, ויזכה לשפע של
תורה, חירות ושמחה, וגם פרנסה בנקל. כי זהו
אור הדעת שהתגלה ביציאת מצרים, שסדר
הטבע וההסתרה נתבטל, ונתגלה השגחה
ודעת במציאות השי“ת בעוה“ז ממש, שאין
שום חיוב של טבע, והשי“ת מושל גם על בעל
בחירה, ועל כוחות החיצונים.
כח חודש ניסן
ושורש כח התשובה והעברת ההסתרה
הוא ע“י יציאת מצרים וחג הפסח, ועלינו
להתעורר מר“ח ניסן, כי הכח לגלות ההסתרה
מושרש בר“ח ניסן, שקדושת כל ר“ח נמשך
ממנו, כי בכל חודש מאיר כח של התחדשות
לגלות את השי“ת בתוך השכחה, לחדש הירח
שירד ונתמעט, ולהאיר אורה מחדש, וזה ע“י
המשכת כח יצי“מ לכל חודש, ועי“ז לכל יום של
אותו החודש, כאשר איש יהודי חי לפי חדשים,
ומתחדש בכל חודש לחיות חיים חדשים. וכל
זה נמשך מר“ח ניסן, ראשון לחדשי השנה, כי
בו נתחדש הכח לגלות ההסתרה, ולהתחדש
ביצי“מ, שהשי“ת גילה שהוא נמצא בתוך כל
צמצום של עוה“ז, ועי“ז אפשר לקבל התורה,
ולהתחדש למצוא מלכות השם בכל דבר,
להפוך כל מה שעובר עלינו לדעת, ולעבודת
השם.
ענין ברכת החודש וקידוש לבנה
ולכך מברכין החודש בשבת שלפניו במקום
קידוש החודש, כאשר אין יכולים לקדש ע“פ
בי“ד כראוי, כי הגלות הוא בחינת הסתרה,
בחינת ’ואנכי הסתר אסתיר‘, והכח להעביר
ההסתרה, נמשך מקדושת שבת שהוא שלמות
הדעת, כמ“ש ’לדעת כי אני השם מקדישכם‘,
ומהדעת שנתגלה בשבת אנו ממשיכים כח
לקדש החודש, דהיינו להאיר ולגלות ההסתרה.
ולכך מברכין החודש אחר קריאת התורה, כי
ע“י התורה נמשך דעת גדול. ונוהגים להודיע
מתי יהיה המולד, לידע מתי תכלית המיעוט
וההסתרה, כי לשם יש להאיר אור השבת
למצוא צמצום האור.
כי שבת הוא ’תחילה למקראי קודש‘, שהוא
ההתחלה לכל ר“ח ויו“ט, ל‘מקראי קודש‘ -
היינו לקרות ולגלות הקדושה, כי שבת הוא
כח קבוע וקיים לגלות ההסתרה, כי הוא עצם
הקדושה, ואין שום פגם מגיע לשם, בבחי‘
מ“ש ’ואיהו לא אישתני וכו‘‘, ואפילו בגלות
כללית או פרטית, אין שום חסרון בכח קדושת
השבת, ומשם עלינו להמשיך האמונה והדעת
להיכנס לעבודת השי“ת, כדי לקדש ימות
החול, וזאת ע“י המשכת קדושת שבת לר“ח,
להתחדש לשבר ההסתרה ומיעוט הירח,
ועי“ז להמשיך כח הדעת ליו“ט שהוא בחי‘
התהפכות ההסתרה לדעת גדול, כמו שהירידה
למצרים התהפך להיות עיקר התגלות השם
בעולם.
וזהו מה שבקריה“ת של שבת ר“ח נסמך ’ר“ח‘
ל‘וביום השבת‘, כי ע“י שבת נעשה קדושת
ר“ח. ולכך נאמר ’אלה מועדי השם אשר תקראו
אותם מקראי קדש‘, סמוך ל‘ששת ימים תעשה
מלאכה וביום השביעי שבת‘, כי כל המועדים
מקבלים קדושתם ע“י שבת, וההמשכה היא
על ידינו, כמשאחז“ל: ’אשר תקראו אותם‘
- אל תקרי ”אותם“ אלא ”אתם“, שיו“ט
תלוי בישראל. דהיינו במה שאנו מתחדשים
להמשיך הדעת המתגלה בשבת, לתוך כל
ירידה, לתוך בחי‘ מיעוט הירח כדי להתחדש.
ולכך יש להדר לקדש הלבנה במוצאי שבת, כי
משבת נמשך הקדושה והדעת להמיעוט, בחי‘
קידוש והתחדשות הלבנה.
ההתחזקות הנלמד ממיעוט הירח
וכלל התחדשות האדם הוא בבחי‘ ר“ח. כי
כאשר האדם נפל, נדמה לו שאין שם דעת
ועבודה, אבל זה טעות, ועניין זה מרומז
בהתחדשות החודש, כי בסוף החודש הירח
מתמעט לגמרי, ונדמה שאינה נמצאת כלל,
אבל באמת הרי אז דייקא הירח בתכלית
ההתקרבות אל השמש, יותר מכל כדור הארץ.
כי בעת המולד היא סמוכה להשמש שהיא
בחי‘ אור ודעת הנמשך מחי החיים, כמ“ש
שמש ומגן וגו‘, אלא שלנו אינו מתגלה אורה,
וכך כל אדם בעת שיורד ונופל, באמת יש שם
תיקון, והוא קרוב מאד, אלא שאינו יכול לראות
זאת, כ“א ע“י שמתחדש לבקש למצוא את
האמונה והדעת, הנמצא אז בתוך מה שעובר
עליו, דהיינו שמצמצם הדעת לתוך ההסתרה,
להפך מה שעובר עליו, לדעת והתעוררות.
אבל שם מסוכן מאד, כי מיעוט הירח הוא
בחי‘ פגם הכלי, ועי“ז שולט בחי‘ ריבוי אור,
כי שם בתכלית ההסתרה והירידה ח“ו, באמת
שם מלובש השי“ת בעצמו בלי בחי‘ לבוש,
שזה בחי‘ ריבוי אור, ולכך נראה ההסתרה ולא
הדעת, אבל באמת אז דייקא יכולים להתקרב
אליו יתברך, כי אזי דייקא סמוכין אליו מאד
מאד. וכלל ההסתרה יניקתה רק מבחינת
שבירת כלים - ’ריבוי אור‘, ממה שאין צמצום
וכלי לקבל, וממילא ריבוי השמן גורם כבוי
הנר ח“ו, ומזה נעשה הסתרת הדעת והקטנות
שעובר על האדם, שאינו יכול לראות ולהשיג
אלוקות ודעת.
כיוון שעת המולד
אבל באור הדעת שמאירים הצדיקים עלינו,
שזה בחי‘ מה שהיו מחשבין קידוש החודש
בדעת גדול בסוד קידוש הירח, עי“ז מאירים
עלינו איך להפך ההסתרה לדעת, ויש לכוון
השעה, כי מוכרח שהאדם ירד לטרדותיו
וכו‘ ומשם יעלה להדעת, ואם לא ירד לבחי‘
הצמצום, הרי ישלוט עליו ריבוי אור, וגם
להיפך: אם לא יתגבר להתעורר ולהתדבק באור
הדעת, הרי ישאר בחושך, לזה יש לכוון השעה
בבחי‘ סוד קידוש החודש; לרדת למצב של
צמצום, ולעלות משם למה שבוודאי עכשיו
הוא הכי קרוב להשי“ת, שזה כל ענין יציאת
מצרים, שישראל הגיעו אז לתכלית הירידה,
עד שלא היו יכולים להתמהמה שם אפילו רגע
אחת, ומרע“ה כיוון בחי‘ ’כחצות הלילה‘, היינו
שהמתין עד אשר הגיעו לתכלית הירידה, ואז
דייקא נעשה גילוי ההסתרה, ונמשך דעת ואור
גדול של הגאולה, כי רק כאשר הגיעו לבחי‘
’רד“ו שנה‘ לתכלית הירידה, אז דייקא נגאלו.
וזה שהיו אומרים בקידוש החודש ’מקודש
מקודש‘, היינו שאז מתגלה התחדשות של
הדעת, בבחי‘ יו“ט, בחי‘ ’מקרא קודש‘, שקורין
את הקודש בחי‘ חכמה, כי כבר נעשה הכלי
והצמצום בבחי‘ דרך אור התורה, שעי“ז
בחינת מלוי הלבנה ותקונה.
ולזה ראש חודש הוא שורש התשובה
)לקו“מ סי‘ י‘(, כי התשובה עומדת על
התגלות הדעת מתוך ההסתרה, וע“כ יש
להתעורר לתשובה בער“ח לעשות יוכ“ק,
כי אזי הוא תכלית הפגם של הלבנה
בחינת מלכות, ואז דייקא הוא זמן
ההתקרבות, ועושין אז תשובה
וחוזרין אליו יתברך.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)