עשרות לשונות של אש מ‘לקוטי הלכות‘ על קדושת 

השבת, כבר שמע ר‘ משה דנן, מאות תפילות שפך על 

”הטעימני טעם שבת“, דפי ה‘לקוטי תפילות‘ שלו הפכו 

בלויים במיוחד במקומות בהם שופך מוהרנ“ת את 

תבערת לבו בכיסופין לקדושת השבת, אך שבתותיו של 

ר‘ משה עוברות עליו ביובש, קדושת השבת כמו רחוקה 

ממנו כמטחווי קשת, עונג שבת אליו עורגת נשמתו כמו 

רחוק ממנו, הרגשת מעין עולם הבא המתוארת בספה“ק 

בצבעים ורודים ומרתקים כמו אינה חודרת לנשמתו 

הוא.

נו... אולי איני שייך לקדושת השבת, אולי מושגים אלו 

אינם שייכים לשורש נשמתי..., חושב ר‘ משה בהשלמה.

מיד עם צאת השבת מתקשר אליו ידידו ר‘ שמעון ללבן 

יחד סוגיא עמומה בה התקשה במשך השבת, יחד 

שוקעים בעמקה של הלכה, כשמשה שוכח את מרירות 

נפשו.

אך בסיומה של שיחה כשבן שיחו שואל את שאלת 

הנימוס המתבקשת ”איך עברה עליך השבת?“, תשובתו 

היא ”ה‘ יעזור“, משכך הבין שמעון ששבתו של משה 

מיודעו לא עברה עליו כתיקנה, ומששיער מתשובתו 

שלא בצרה גשמית של גוף או ממון עסקינן, הרי הסיק כי 

בן שיחו חילל את השבת במזיד או בשוגג.

שמעון דנן שחבר נאמן היה, החל מברר בעדינות במה 

דברים אמורים באיסור דאורייתא או מדרבנן והאם 

בשוגג או במזיד. 

אך עד מהרה הבין מבן שיחו כי זכה לשמור את מצוות 

השבת על כל דקדוקיה, ואף התפלל את תפילותיה 

וסעד את סעודותיה, אבל... כאן החל ר‘ משה שופך את 

לבו... האם לזאת תיקרא קדושת שבת? לבשר ודגים וכל 

מטעמים? לשינה בה שקעתי מיד עם תום סעודת שבת, 

שינה שהסתיימה סמוך ונראה לזמן תחילת תפילת 

שחרית בבית מדרשנו, כשאך בקושי אני מספיק טבילת 

מקווה, ומיד אחרי סעודת שבת אני נופל שדוד על 

מיטתי עד לתפילת מנחה סעודה שלישית, וכך חלפה 

חמקה לה שבת מבין אצבעותי, כמו הקודמות לה וככל 

הנראה כפי אלו שיבואו אחריה...

ומשסיים ר‘ משה לתאר את סדר שבתו, החל מעלה 

את טענותיו היכן היא דבקותה של שבת, איפה ה“מעין 

עולם הבא“ המובא בכל הספה“ק, היכן כיסופיה של ליל 

שבת עליהם סח רביז“ל כי יכול אברך לכסוף לה‘ יתברך 

בליל שבת כל כך עד שלא ידע להיכן נעלמה ועברה 

הלילה, היכן הם הסיפורים על שרפי מעלה שלא 

נתנו שינה לעיניהם כל ליל השבת ויומה, היכן היא 

נעימותה של שבת המוזכרת בכל ספרי הצדיקים...

ר‘ שמעון שהבין עד מהרה במה דברים אמורים 

החל חוזר לסדר שבתו של ר‘ משה, אך חזר 

ומפרטה לפרטים אחרים ומזווית שונה, 

כשהוא מונה דווקא שני ’קריאת 

שמע‘, ארבע תפילות, שני 

’קריאת התורה‘, 

רבבות מלות תורה ותפילה, ארבע סעודות שבת, זמירות 

שבת קודש ועוד מאות זכויות אותם עשה אך הוא 

מתעלם מהם כאדם הדשם בעקביו.

ר‘ משה דנן שלא הורגל לקו מחשבה ”מוזר“ שכזה, 

כאדם השואף לדבקות של אמת בהשי“ת לא חשב 

להתפשר על פרורים כגון אלו, שמעתי על ”אזמרה“, 

שצריך לחפש את הנקודות טובות. וכי בשביל זה באתי 

לעולם, כדי להסתפק ב“נקודות“? מה עם קדושת שבת 

בדבקות גמורה בהשי“ת? מה עם עוד מאות מושגים 

ודרגות בעבודת השי“ת אותם הנחילנו רביה“ק? האם 

בכך אשאר מדשדש באי אלו נקודות?

אט לך – מצנן ר‘ שמעון את תלונות חברו – ה“נקודות 

טובות“ האלו, אינם זוטות כלל וכלל, על נקודות אלו 

מבקש מאיתנו השי“ת ”הראיני את מראיך השמיעני את 

קולך כי קולך ערב ומראך נאוה“, ’הראו לי נקודות אלו, 

חביבות הם עלי עד מאד אני משתעשע בהם כל כך‘. כפי 

שמרחיב מוהרנ“ת בהל‘ השכמת הבוקר הלכה א‘.

ולגבי שאיפותיך, מבאר רבינו בספרו הקדוש )לקו“מ 

ח“ב י‘( כי הקושי להכנס לקדושת העבודה נובע דווקא 

מהעדרה של שמחה והיישוב הדעת הבא בעקבותיה, 

אותה עצבות האופפת אותנו מדי פעם )או יותר(, היא 

זו המונעת אותנו מלדבר עם ה‘, היא זו הכובלת את המח 

באזיקי ברזל קודרים, ומונעת ממנו להתיישב למנוחה, 

היא זו המרחיקה אותנו בכח מהשם יתברך.

אך עדיין בעיה זו בלתי ניתנת לפתרון, כי מה יעשה 

האדם לעצבות זו, היוכל האדם להלחם עם המלאך - 

יצרו, היוכל לה האדם לעצבות זו הפושה בקלות באבריו, 

ובהוכחות חותכות על מעשיו בעבר ובעתיד מושכת היא 

אותו אחריה בעבותות ברזל?

או במילים אחרות ”איך אני יכול להיות בשמחה עם מה 

שעשיתי, ועדיין עובר עלי?“

כאן נותן לנו רבינו עצה מוכרת ”ולבוא לשמחה הוא על ידי 

מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה על כל פנים, כמבואר 

על פסוק: ”אזמרה לאלקי בעודי“. 

יש בך נקודות טובות, התפללת השבת, קראת קריאת 

שמע, שמעת קריאת התורה אמרת רבבות מלות 

תורה ותפילה, אכלת סעודות שבת, שרת זמירות 

שבת קודש, די בנקודות אלו כדי להאיר את כל יומך, 

תתמקד בהתפארותו של השי“ת במעשים אלו שבשביל 

התפארות זו ברא הוא את כל העולמות עם כל ההסתרה 

הכלולה בהם.

המחשבה וההתעסקות בנקודות אלו יפה כוחה להביא 

את האדם לשמחה, שמחה המשחררת את האדם 

מדאגות ה‘מה יהיה‘ וה‘מה עשיתי‘, ונותנת לו חיים של 

ישוב הדעת, חיים של חירות.

תודה - עונה ר‘ משה לעומתו - גילית לי טעם חדש 

ב‘הטעימני טעם שבת‘