בעולמנו החומרי, ישנם נושאים שעלולים להיחשב לפעמים 

כנסתרים, רוחניים, רחוקים, ובלתי מוחשיים, כמו: השגחה, אמונה, 

והרגשה במציאות השם. מה בכל זאת עשוי לגרום לנושאים הללו 

להיהפך למוחשיים, מציאותיים, ולהאיר באופן ממשי את חיי 

היומיום? הישועות שאנו רואים תמיד! 

אדם מצפה מזה תקופה לישועה. מתפלל, מייחל ומקווה. והנה 

לפתע פתאום מתרחש נס, וישועה מופלאה זורחת על חייו. הוא 

עומד משתומם, נוכח לדעת שיש כאן, איתו עימו ואצלו, כוח עליון 

ונורא. אב רחום השומר את צעדיו ומעורב בכל ענייניו. כל מי 

שזכה לישועה, מילוי משאלה, או תקווה שהתגשמה, ההרגשה הזו 

מאירה היטב בליבו. ואחרי התגלות שכזו אין 

צורך בהסברים, רואים בחוש את מציאות 

השם, ההשגחה הופכת למציאות מוחשית. 

ומעתה איננה עניין רחוק ונשגב, אדרבה, 

היא מתרחשת בתוך המציאות, וממילא, 

יש לה את הכוח לתפוס את הנפש, להביא 

להתחדשות מעשית באמונה, ולהיסמכות 

מוחלטת על השם, ובעקבות כך להתחזקות 

בתורה ועבודת הבורא. 

לראות ניסים

יש מי שאינם זקוקים לראות ישועות וניסים. הם חשים את 

ההשגחה והנפלאות בעצם הגיית תיבות התפילה. עיצומה של 

התפילה מרוממת אותם, לראות איך העולם מלא נפלאות, ועטוף 

בהשגחה פרטית. וכך גם בלימוד תורה. מי שזוכה, רואה בעצם 

חכמת התורה נפלאות, שהרי חכמת התורה היא חכמה אלוקית, 

ששום שכל אנושי אינו מסוגל לערוך יצירה מופלאה שכזו. וזה 

מביא אותו להתרוממות הדעת והתפעלות של ממש.

ללא ספק, כל אדם מישראל זכה אי פעם לחוויית התגלות אמונה 

באחד מאופנים אלו, ואז הכיר איך תחת המעטה הסתמי והחומרי 

כביכול, רוחש בעולמינו סוד נפלא של השגחה פרטית ומציאות 

אלוקות. ובלבו משתוקק ומייחל כל אחד, לזכות שוב להתגלות 

הזו, להבנה מאירה שתצליח לקלף את הכיסויים, ולהעניק את 

ההרגשה המוחשית שבכל דבר ובכל מצב נסתר אור השם. ולהגיע 

לכך, שאפילו כאשר העיניים רואות לכאורה עולם כמנהגו נוהג, 

מערכות הטבע, דיבורים של בני אדם, והרגלים גשמיים וחומריות 

– יבין ויראה שכל אלו אינם אלא כיסוי דק על מציאות מוחלטת 

של השגחה פרטית, ניסים ונפלאות. בהירות זו מאירה לאדם, 

שכל חייו הינם המשכיות אחת של ייעוד נשגב; לגלות ולהאיר 

בכל מצב את מציאות האמונה, ולחשוף שוב ושוב תחת 

לכל סוגי ההסתרות את מציאות השם. וכך, להמשיך 

על עצמו עול מלכות שמים, לימוד תורה ומעשים 

טובים, כדי להכין ולהכשיר את עצמו להשראת 

האמונה, ולקיים בכל דרכיו ’שיויתי‘. 

בחיק האמונה

על פניו עלול להיראות, כאילו דברים שכאלו שייכים אך ורק 

לעולמם הנשגב של צדיקים. המצויים שם - בחיות הנפלאה של 

האמונה הטהורה - באורח קבע בכל תנועה ומחשבה. אולם האמת, 

שגם אנחנו יכולים ומוכרחים לזכות - בזכותם וכוחם הגדול - להסיר 

שכבות עבות של הסתרה, עד שנצליח לראות את האמונה בחוש 

כמו מתוך התגלות ניסית, לרומם אותנו להרגשה שהשם מצוי כאן 

ועכשיו, ומקבל מאתנו נחת רוח נפלאה. ולאמונה ברורה שאין 

שום חיוב הטבע כלל, וניתן לשנות כל טבע ולפעול נפלאות. אנו 

זקוקים למצוא מחסה בחיק האמונה, להתקרב לתפילה, ולהיסמך 

בכל כוחנו ובכל ענייננו רק על בטחון בהשם. 

אין אלו נושאים רחוקים, זהו היסוד לקדושת 

ישראל, והוא שייך ונוגע לכל אחד מאתנו 

ממש, ועכשיו.

הפרעות רבות עומדות על דרכנו, מסיחות 

את דעתנו, ומכבידות עלינו את העיסוק 

המתוק בתורה, תפילה והתבודדות. ויש גם 

דברים המביאים לניסיונות קשים. אולם כל 

החסרונות הללו מקור אחד להם, ורפואה 

אחת לכולם - חידוש האמונה. כל עוד שבוי 

האדם בהסתרה שבתוך ההסתרה. שאינו 

יודע שהאמונה נסתרת ממנו, אין פלא מדוע איננו מצליח למצוא 

דרך לשנות את עצמו לטובה, להגשים רצונות ולתקן עיוותים. 

המפתח אם כן לכל הנושאים הללו הוא האמונה, והוא מצוי בידי 

הצדיקים, המלמדים איך להתקרב אל אור האמונה באופן מעשי, 

המביא לידי שינוי ומוביל לתיקון. זה השער לכל המעלות הטובות. 

כאן טמון פתח המילוט מחיים של טענות ותסכולים לחיי משמעות 

מלאי שיר ושבח.

עת להתחדש!

חודש ניסן ראש חודשים, ראשון הוא לחודשי השנה. ובעיצומו 

של חודש ההתחדשות הזה, העניק לנו בורא עולם את חג הפסח, 

לקבוע באמצעותו ולחקוק על הלב - את אור האמונה. ניסן מסוגל 

ומיועד לפיזור ערפילים של הסתרה. כשם שאירע לנו בימי צאתנו 

ממצרים, כאשר העולם שרוי היה תחת הסתרות ומחיצות, שיצרו 

בני אנוש משך דורות של חטאים ופגמים, ונשמות ישראל הורדו 

למצרים אל תוככי לוע ההסתרה והפירוד. ושם, בקרביה של 

ממלכת הטבע, מצרים, גילה השם וחשף את זרוע עוזו, סילק את 

הטבע, והראה לנו בחוש ובניסי ניסים, איך בשום אופן העבר אינו 

מסוגל להשפיע על ההווה והעתיד. והמציאות נקבעת ונבראת בכל 

רגע אך ורק ברצון השם. והוא יתברך על פי רצונו לבד מוציא אותנו 

מבית עבדים, ומציג אותנו למרגלות הר סיני, בתכלית המעלה 

והזכות הרוחנית. הגילוי העצום הזה מתחדש ומופיע מידי שנה 

בניסן, בתוך ההסתרות הפרטיות של כל אחד מאיתנו. אין אלו 

דברים רחוקים, רק קרובים מאוד, אל הלב ואל החיים שלנו. זה 

הזמן להתחדש, ולהשפיע בעזרת השם על השנה כולה. 

שלום לאהובי בני חביבי.

תהילה לאל עברו ימי הפורים 

בשמחה.

ויכתוב לי אם היה שמח בפורים. ואיך שהיה, 

צריכין עתה לבקש ולהתפלל להשי“ת שיקבל 

שמחתנו של פורים עם כל המצוות של פורים, 

כאילו קיימנום כראוי בכל פרטיהם וכו‘, עד 

שנזכה עי“ז לקדושת וטהרת הפרה אדומה 

וכו‘, לטהרנו מטומאת מת, למען נזכה להיות 

טהורים לקרבן פסח, ולהיות נזהרים ונשמרים 

עי“ז ממשהו חמץ, בגשמיות ורוחניות.

מה נשיב לה‘ כל תגמולוהי עלינו, שבכל מצוה 

ומצוה, ובפרט בכל הזמנים המקודשים, ובכל 

המצוות הנוהגים, בכולם זכינו לשמוע דברים 

נוראים ונפלאים ונשגבים כאלה, המחיין 

כל נפש ונפש בכל מקום שהוא, כגון מעניין 

קדושת פסח שמדבר בו הרבה, בכלל כל 

השלשה רגלים; בהתורה ”מישרא דסכינא“ 

)סימן ל(, והתורה ”תקעו א‘“ )סימן א‘ תנינא(, 

ובהתורה ”ואת העורבים ציויתי לכלכלך“ 

)סימן ד‘ תנינא(. ומלבד זה מדבר מפסח; 

בהתורה המתחלת ”בחצוצרות“ )סימן ה‘(, 

מעניין זהירות חימוץ המח וכו‘, ובהתורה 

”ט‘ תיקונין“ )סימן כ‘( מעניין קריאת ההגדה 

שהוא תיקון הברית, וארבע כוסות וכו‘, 

ובהתורה הנ“ל )סימן ע“ד תנינא( שפורים 

הכנה לפסח, ועוד בכמה מקומות, וכן בעניין 

קדושת סוכות ושבועות וראש השנה ויום 

כיפור וכו‘, מדבר מכולם כמה פעמים בכלל 

ובפרט, וכן בשארי מצוות, כמבואר לבקי 

בספריו הקדושים, אשרינו מה טוב חלקנו וכו‘.

מי יתן שנזכה לילך בהם ולעסוק בהם במועדו 

ובזמנו, הלכות פסח קודם פסח, לפרש שיחתנו 

לפניו יתברך קודם פסח, לזכות ולהתקרב אליו 

על ידי קדושת פסח, ועל ידי העצות עמוקות 

הרמוזים בהתורות הנ“ל המדברים מפסח, וכן 

בכל המועדים הקדושים.

[מכתבי מוהרנ“ת ת“כ]

”עניין מה שעל ידי התורה הקדושה אנחנו ישראל 

מקושרין בו יתברך תמיד, והתורה הקדושה היא 

יורדת אפילו בעמקי תהום, לעורר אפילו את 

הפחות שבפחותים להשם יתברך, ועל ידי עסק 

התורה יכולין הכל להתקרב אליו יתברך, אפילו 

אלו שכבר נשקעו בתוך סטרא דמותא חס ושלום, 

ודברי תורה אינם מקבלים טומאה לעולם, רק 

אדרבא מעלין את האדם מטומאה לטהרה”. ]עיין 

באוצר היראה ערך תורה אות ק“ג, ועל פי ליקוטי הלכות 

חכירות וקבלנות ב‘ אות י“ב[.

אחי היקר!

בסייעתא דשמיא זכינו להתחזק הרבה ביחד, בדיבורים 

הנפלאים שבספר ’משיבת נפש‘, המחזקים אותנו 

לדעת ולזכור תמיד, עד כמה השי“ת אוהב ומחבב אותנו, 

ואיך בכל מצב השי“ת נמצא עמנו, ומבקש מאוד שלא 

נתייאש, ולא נחלש בדעתנו. 

אך לאחר כל הדיבורים האלו, תמיד עולה השאלה: איך 

אפשר ’למעשה‘, בזמן של חלישות הדעת, להתחזק 

באמת בעומק הלב בידיעות האלו, של אהבת ה‘ אלינו, 

ושהוא לא עוזב אותנו לעולמים?

לזה מגלה לנו רבי נתן ז“ל, שאמנם עיקר ההתחזקות הוא 

הידיעה שהשם נמצא עמנו בכל עת ובכל מקום, אך בכל 

זאת, בכדי להכניס זאת ההתחזקות לתוך מציאות החיים, 

להיות קשורים באמת להשם, גם לאחר ירידה. הביא לנו 

משה רבינו את התורה הקדושה, שעל ידה נוכל תמיד 

להיות קשורים להשם.

כי ”מיום שזכינו בחמלת ה‘ לקבל את התורה על ידי משה 

רבנו עליו השלום, מיום ההוא אין שום הרחקה לישראל מה־

קדוש ברוך הוא לעולם, כי תמיד הם סמוכין לה‘ יתברך על ידי 

התורה שיורדת ועולה עמהם“ )שם(.

והיינו, שבכל פעם שאתה מרגיש איזה חלישות הדעת, 

יש להזדרז מיד, בלי הרבה מחשבות והרהורים מיותרים - 

על עצמך ועל עברך, לחטוף מיד איזה ספר קודש, וללמוד 

כמה דקות לפי כוחך באותו העת, ובזה מקבלים כח מיד 

’למעשה‘ להתקשר מחדש להשם יתברך.

ואמנם היצר הרע בוודאי לא ישקוט, ומיד יקום לנגדך, 

ויכניס לך מחשבות של חולשה ורפיון, כמו: ”איך מעז הנך 

לפתוח ספר?!“, ”תראה היכן אתה מונח!“, ”מהיכן באת 

עכשיו?!“, ”מה עשית עד עד כעת?!“. אך אתה גם כן, קום 

בעזות גדולה לנגדו ואמור לו: ”כן, כן, בדיוק בשבילי ירדה 

התורה, מגבהי מרומים עד למטה, וניתנה לנו! כי התורה 

הקדושה יורדת עד עמקי תהומות, ומושיטה יד לכל מי 

שרוצה לשוב להשם יתברך, להעלות אותו למעלה, בלי שום 

קשר לרמת הירידה והטומאה של האדם“. 

זהו הכח הנורא שיש בתורה הקדושה, כי התורה אינה מקבלת 

שום טומאה, ולכן יכולה היא להעלות מלמטה כל אחד באשר הוא.

אחי היקר. זכור דברים אלו! כי בשעת ירידה, האדם מרגיש כל כך רחוק 

ומנוכר מהתורה, בפרט כשחלק מהנפילות באים מחמת זה בעצמו, שנדמה 

לו שאינו יכול להתמיד ולהצליח בתורה הקדושה, וזה מונע ממנו מלאחוז ברפואה 

זו שהיא התורה בשעת ירידתו. 

אך דע לך שזו טעות גדולה. כי התורה יש בה כח גדול מאוד, ואין צריך לזה שום הקדמות, 

ולא שום כשרון, לא מדברים כאן מלימוד של למדן גדול, אלא דווקא מסוג של קשר לתורה 

שכל יהודי יכול לזכות, פשוט לפתוח ספר וללמוד משהו, זה לא קשה בכלל, וזה מועיל מאד. 

הבעל דבר הכניס בעולם מושג כאילו יש כאלו שאינם יכולים ללמוד, או שיש זמנים בהם אי 

אפשר להתחבר לאור התורה. אך האמת, שהתורה שייכת לכל אחד בכל מצב, אין רגע שתוכל 

לומר ’עכשיו איני במצב רוחני בו אני יכול ללמוד‘, אדרבה, התורה הקדושה היא תכניס אותך 

למצב הנכון, היא ’מחכימת פתי‘, היא מיישרת את כל הפתיים, העיקר לפתוח איזה דבר תורה 

וללמוד אותו, וזה מקדש את האדם שיוכל להתחזק באמת להיות קרוב להשם יתברך.

ואם תשאל: למה אם כן גילה רביז“ל כל כך הרבה דיבורי התחזקות המשיבים את הנפש, לכאורה 

די היה בלימוד התורה, שהרי זה עתה אמרת שבהתורה הקדושה יש כח גדול להשיב האדם 

למוטב, 

ולחזק אותו. התשובה היא: לא ולא! אנו מוכרחים לשמוע דברי ההתחזקות, מפני שללא 

דיבורים אלו יכולים ללמוד הרבה תורה, ולא להתקשר על ידי זה להשם יתברך - באופן שיצא 

מזה מחוזק ושמח בקרבת ה‘, ורק לאחר שאנו יודעים את הלימוד הנפלא של ההתחזקות, 

אזי נדע מה אנו רוצים ומחפשים בלימוד התורה, ואזי אפשר באמת פשוט לתפוס ספר בכל 

מקום, בלי הרבה שהייה והכנות, ולהכניס על ידי זה את כל דברי ההתחזקות שגילה רביז“ל 

לעומק הלב.

השי“ת יזכנו שנזכה באמת להתרגל לחטוף הרבה דברי תורה ונצא מכל חלישות הדעת.

מאחיך אוהבך