'"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו' אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). 'משמיעין – בית דין מכריזין שיביאו שקלים למקדש' (רש"י). קודם לזה מובא בגמ' כיצד המן דיבר לאחשוורוש בצורה שתשכנע אותו לאשר את הגזרה להרוג את היהודים, כשהדבר האחרון לפני שאומר "אם על המלך" וגו' זה: '"ולמלך אין שוה להניחם" דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות, ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן חובטו בקרקע ואינו שותהו'. נראה שזה כרמז לקב"ה כעין שדרשו חז"ל שבכל מקום במגילה שנאמר "המלך" הכוונה גם לקב"ה: '"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר "למלך" סתם משמש קדש וחול' (אסת"ר ג,י); לכן כשנאמר "ולמלך" זה כעין רומז גם לקב"ה (אמנם זה לא דומה לנאמר בחז"ל כי כאן זה ציטוט דברי המן שמדבר מול המלך ולכן לא מזכיר את שמו, וכן בכלל "למלך" שעליו אמרו חז"ל זה סיפור כללי וכאן זה דיבור בין אנשים ולכן לא דומה בדיוק). כמו שהמן אומר לאחשוורוש שישראל מזלזלים בו וזה בא לידי ביטוי בשתיה, כך גם הקטרוג נגד בנ"י דומה לזה, שיש שתי סיבות לגזרה של פורים: '"ומרדכי ידע". בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י; אסתר ד,א). הסיבה שאם המלך היה נוגע בכוס יין היו שופכים את היין, זה כמובן בשל דין יין נסך שזה קשור לע"ז, והמציאות שהמלך יהיה יחד עם יהודי שלכן יכול לקרות מקרה שיגע בכוסו זה במשתה. לכן הדבר הזה דומה לטעם הגזרה, שהשתחוו לצלם נבוכדנצר שזה ע"ז וקשור למלך [נבוכדנצר] (כמו שהמלך יגע ויעשה דין יין נסך), והמשתה של אחשוורוש זהו שנמצא עם יהודי ושותים יין (ואחשוורוש הוא שעשה את המשתה הזה). כמו שהמן ביטא בזה זלזול במלכות, כך גם ההשתתפות במשתה אחשוורוש היה בזה משום זלזול במלכות ה', כיון שזה ביטא ריחוק מה' ומגילויו, שחגגו שלא יגאלו ולא יבנה המקדש: '(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"? אמר רבא: מאי כשבת, לאחר שנתיישבה דעתו. אמר: בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא ... כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק, אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' וכו' (מגילה יא,ב). לכן גם הגזרה שבאה בשל כך נעשתה ע"י המן העמלקי, שעמלק קשור לחורבן ירושלים והמקדש, ונעשה בהסכמה לתת כסף כמו מול שנותנים כסף למקדש. (עמלק קשור לחורבן ירושלים: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה" (שם יז יד). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה' וכו' [תנחומא "כי תצא" סימן יא]). עמלק מופיע בעולם כהיפך מישראל, הוא בא לגרום להסתר פני ה', כמו שנעשה בתחילת מפגשו עם ישראל: 'ורבנן אמרי: "קרך", היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: אז נבהלו אלופי אדום וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). עמלק גרם לביטול הפחד של האומות שנעשה מגילוי ה', עמלק גרם להסתר גילוי ה' ובכך הוריד את היראה מגילוי ה' (זהו גם דברי ר"י בתנחומא שם: 'רבי יהודה אומר: "קרך", טמאך, כמו דאמרת: "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה"', שגרמו לטומאה – ריחוק מהקדושה והטהרה). גם המן בא לעשות זאת (להסתיר פני ה') ע"י שחייב שישתחוו לו כע"ז, ודרך זה התגלגל ההתנגשות שלו כעמלק מול מרדכי כמייצג היהודים שבאים לגלות את שם ה' בעולם. לכן הגזרה של פורים נעשתה ע"י המן כמייצג את הסתר הפנים, לעומת מרדכי שהתגלגל בו נס ההצלה כגילוי של גילוי ה'. לכן הדגש של פורים נעשה בעניין הסתר, כמו שדרשו על אסתר: 'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין קלט,ב). המקדש הוא המקום של גילוי שם ה' בצורה שלמה וגדולה, ולכן עניין המן קשור נגד המקדש, ואף נאמר שגרמו המן ובניו לעיכוב בבניית המקדש: 'עשרת בני המן.  ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד). ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם, ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום, וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י. אסתר ט,י), וכן כל עניין פורים היה קשור לזה (שאת זה אחשוורוש חגג במשתה שעשה). לכן גם הגאולה מזה באה ע"י עניין של המקדש, שזהו שדרשו על מרדכי: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין שם), שמר דרור נאמר כחלק מעשיית שמן המשחה שבו קידשו את המשכן, כך שמרמז על גילוי המקדש. לכן גם היסוד לגאולה קשור לכספים שתורמים למחצית השקל למקדש, שזה ההיפך מהכוח של המן, ולכן מבטלו. גם נראה שנאמר בחסידות שהמלחמה בעמלק נעשית כיום ע"י מלחמה ביצר הגאוה, שעמלק בגימטריה 'רם' (היהודי הקדוש). לכן מובן שבפורים שזה גילוי של גזרה ע"י עמלק היה קשור בכבוד של המן, בגאוותו, ויש גילוי של כספים שרצה לתת לאחשוורוש, שהכסף הוא  עיקר גדול בגרימת מידת הגאווה, ולכן זה גם קשור בהסתר פנים כיון שהגאווה גורמת לריחוק מה': 'אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנא' (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל' (סוטה ה,א). לכן התיקון לזה הוא בהכנעה לפני ה', והגדלת גילוי ה' בעולם, שזה נעשה ע"י המקדש; לכן כספי השקלים למקדש עומדים נגד כוח גזרת המן, שבמקדש יש גילוי ה' ובנתינת הכסף לשם כך מראים שנותנים את הכול לה', כולל את הממון שמביא כבוד גדול לאדם, שאותו מעבירים לה'. אולי לכן זה נעשה באדר שהוא סוף השנה (שמתחילה בניסן), כרמז לסיום, שאדם בסופו נשאר בלי כלום, שנקבר בלי כלום, ולכן רומז לענווה, וכן סמוך לניסן שבו היה גילוי ה' גדול ביציאת מצרים. לכן זה גם קשור למשה: '"הפיל פור הוא הגורל" תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב). שהמן רצה שלא יהיה קשר למשה, שלכן שמח שנפל על חודש שמת בו משה, אבל בפועל יש קשר כיון שגם נולד בו משה, מה המיוחד במשה? בפשטות זה בשל מעלתו בכפרה שלא יושמדו בנ"י (כמו שכיפר בעגל ובמרגלים) ולכן פחד שמשה יבטל את גזרתו להשמדה. אולם אפשר גם שזה משום שהמן בא מכוח הגאווה, ומשה הוא ההפך הגמור שהיה עניו ביותר: "והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג), ולכן הוא המבטל את כוח המן ועמלק וגורם לגילוי ה'. לכן מובא בגמ' גם ההשמעה על הכלאים שלכאורה זה מיותר שהרי העיקר זה להביא שמשמיעים על השקלים, מה הקשר לכלאים? אלא זה רמז להבדל בין המן ועמלק למרדכי ובנ"י שהם שונים כעין הכלאים שהם שונים ולכן אסור לחבר ביניהם, שזהו שהשקלים של בנ"י הם לגילוי שם ה' להיפך מהכספים של המן להסתר שם ה', שלכן רצה להשמיד את בנ"י כדי לעקור את יסוד גילוי ה' בעולם שזהו בנ"י, שאנו מגלי שם ה' בעולם.