'משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר". המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר”. מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב). הגמ' מביאה רמזים לדמויות שבפורים, אולם מכניסה גם את משה, לכאורה מה הקשר? אלא נראה שבאו לרמז שבעניין שגילו רמזים על הדמויות של פורים, זה גם קשור בעומק למשה רבנו. משה רבנו מיוחד בכך שהביא לנו את התורה, אולם היה אז חיסרון: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא' (שבת פח,א). כפיית ההר כגיגית הכוונה שלא יכלו לסרב, לאחר שראו את גילוי ה' הגדול, לעומת זאת בפורים קיבלו על עצמם מרצון את התורה תוך כדי הסתר פנים, ולכן אצלם התגלה ההשלמה של מתן תורה: 'אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שם) (ראה 'לזמן הזה' אדר, 'שמחת פורים – שמחת תורה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן מובן שכשמדברים על פורים זה מתקשר למשה. בפרט שמשה נרמז בפס' שקשור למבול שבו כעין נחרב העולם, שזהו שמשה הביא את התורה, שבלעדיה העולם היה נחרב כמו שממשיכה הגמ' בשבת: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת שם). שלכן מובן מדוע היתה נתינה בכפיית ההר כגיגית, כי זה חובה בשביל קיום העולם (ז”א זה בא להסביר למה היתה כפיה). אבל גם נרמז בזה בפרט שמשה נרמז בהקשר למבול שנחרב העולם, שכך היה קורה אילו לא היו מקבלים את התורה (ז”א שהדגש הוא שנעשה בזה קיום לעולם), ולכן פורים שמשלים את מתן תורה זה דבר חובה, שהיה צריך לקרות כדי להשלים את כח קיום הבריאה שתעמוד בקיומה (אע"פ ששקטה כבר במתן תורה, עדיין היה בזה חוסר). לכן משה נרמז בפס' במבול וזה קשור למעשה פורים שכמעט בא חורבן לעולם אם היו הורגים את כל בנ"י ולא היה מי שילמד תורה, ובפורים התחדש הקשר לתורה גם בהסתר פנים כמו שיהיה אח"כ גם בגלות הקשה של אדום (שיחל כמה מאות שנים אח"כ), שיש הסתר פנים גדול ובכ"ז מחוברים לתורה וכך העולם מתקיים. לכן משה ופורים קשורים ברמזים בתורה (שהתורה היא גילוי ה', אבל נרמז בהסתר בפס' גם על הקשר לזמן של הסתר פנים כפורים, שזה המשך של כח משה). נראה שבהקשר זה גם הרמזים של דמויות פורים קשורות לעניין מתן תורה. משה זה צד הקדושה מול המן שזה עמלק שזה צד הטומאה, לכן אצל המן מתגלה ריחוק מתורה – ריחוק מרצון ה', שזהו חטא עץ הדעת ששיבש את דעת האדם מדבקותו בדעת ה', שלכן צריך את התורה שתורה לנו איך להתנהג כי דעתנו שובשה. כך שהמן זה ההיפך ממשה, ולכן אז מתגלה כוח השלמת מתן תורה של משה, שזה נעשה ע"י מרדכי ואסתר (שהפילו את המן), שמרדכי נרמז בשמן המשחה שמושחים את המשכן, כך שמרמז על המשך מתן תורה גם לאחר החטא (שמתגלה החטא בהמן), שהמשכן הוא כדי שהשכינה תשרה גם בטומאתנו – לאחר שחטאנו בעגל וירדנו ממדרגתנו (ראה 'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שזה כעין תיקון וחזרה למתן תורה – תיקון מהפגם שבתורה; שכך גם בדומה מרדכי השלים את החסרון שהיה במתן תורה (שנעשה בכפיה בגילוי ה' גדול). כל זה נעשה בפורים, בעקבות שחטאו בסעודת אחשוורוש ובהשתחוויה לצלם נבוכדנצר (' … לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' [רש"י. אסתר ד,א]), בזה כעין העלו את חטא העגל, שגם בו עבדו ע"ז וגם עשו משתה ושמחה ("וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" [שמות לב,ו]). כל זה קשור להיפך מהמקדש, שהרי ע"ז זה עבודה לע"ז במקום לה', ושיא עבודת ה' זה במקדש (ובפרט שזה נעשה אצל נבוכדנצר שהוא החריב את ביהמק"ד), והסעודה של אחשוורוש היתה על שלא יגאלו (מגילה יא,ב), שלא יבנה המקדש (ולכן השתמש בכלי המקדש בסעודתו); לכן כל זה העלה את חטא העגל שמתכפר ע”י המקדש, ועכשיו בביטול כח גילוי המקדש עולה חטא העגל ומקטרג להרוג. לכן המן שמח שכגילה שהפור נפל באדר שהוא חודש שמת בו משה, שהרי משה הוא שכיפר על העגל, ולכן ראה בכך אות שהוא יוכל להתגבר על בנ"י ע"י הקטרוג של חטא העגל. אולם הוא לא ידע שזה גם זמן הולדת משה, שזה הולדת כח הכפרה לבנ"י, שכך יבוא ממשיכו בקבלת התורה – מרדכי, ויגרום לכפר להם. שזהו שמרדכי שמתקן זאת (שקרא לצום ולא השתחוה להמן) הוא מרמז על המשכן – הוא מחבר למקדש, היפך ממה שהיה קטרוג על ביטול קשר למקדש (בסעודה ובהשתחוויה), שהוא מחבר למקדש והכפרה על העגל, והוא מושך את כל בנ”י אתו. נראה שלכן אסתר נרמזת בהסתרה כפולה "הסתר אסתיר", כרמז שה' מסתיר פניו בעקבות שבנ"י פעלו להסתר פני ה', שפעלו נגד המקדש שהוא גילוי ה' בעולם, שכך ה' פעל מידה כנגד מידה והסתיר פניו כמו מעשיהם. הגאולה בפורים התגלגלה ע"י אסתר, שפעלה בהסתר עד הסעודה השניה (שלא גילתה עמה ומולדתה), ולכן נרמז בהסתר. אבל בנוסף הגאולה בפורים קשורה כעין למתן תורה, שקיבלו מרצון, שבכך היה ראוי שיגאלו בשביל דבר זה, לכן זה נעשה ע"י אשה (אסתר), כיון שהנשים לא חטאו בעגל (במדבר רבה כא,י), ולכן אצלה התגלה קשר למתן תורה ללא הפגם של העגל (ולכן ביטול גזרת המן שפעל מהעגל), ולכן גם דרכה התגלגל ההשלמה של הפגם בתורה שלא קיבלו מרצון בסיני, ולכן בשמה נרמז הסתר פנים שזהו ההשלמה של מתן תורה גם מתוך הסתר פני ה'. (אולי על משה נרמז בפס' “בשגם הוא בשר", שהמילה "גם" זו מילה של תוספת, כרמז שיהיה תוספת למעשיו בקבלת התורה, שזהו בזמן פורים ע"י מרדכי ואסתר). הגמ' מביאה כל זאת לאחר שדנה בשילוח הקן, אולי זה קשור בכך שפורים נעשה ע"י שנחרב הבית ולא חזרו למקדש אלא נהנו מסעודת אחשוורוש; כעין ששלחו את הציפור מהקן – שזהו כביכול עזיבת הקב"ה את המקדש, ובנ"י נלקחו לגלות כמו בלקיחת האדם את האפרוחים, כעין שהציפור עפה ולא רואה, שכך בפורים היה זה בהסתר פני ה'. (אולי זהו מעלת שילוח הקן, שבזכות מצוה זו מגלה קדושה וזכות להיפך מגלות, ולכן על זה נאמר "למען ייטב לך והארכת ימים" [דברים כב,ז], שבגלות אין אריכות ימים וטובה, ולכן בהיפך מזה מקבלים אריכות ימים וטובה).